כל מיני...

[blg]

כל מיני...

ראשית, עוד CT עבר בשלום - וזה היה אחד "בונוס" שקיבלתי אחרי שאמרו לי - יותר לא צריך CT- פשוט היו לי כמה שבועות של הזעות לילה. הכל בסדר. מצחיק, איך אנשים (בני המשפחה) כולם היו כל כך בתוך העניין ואני לגמרי לא. עשיתי, שכחתי. וכבר שבוע כל מיני אנשים אומרים לי - איזה יופי, תוצאות טובות. אני בכלל שונאת שהם מדברים איתי על זה, עשינו, יצא טוב. נגמר. אבל לא אומרת להם כי אני חושבת שזה "גם הסרטן שלהם" אני מתכוונת להורים ואחים שלי שהיו שם באמת כל הזמן וכו' וכו'. מכרה שלי חולה בסרטן, מצאתי את עצמי אומרת לה כל מיני "אצלי היה" והבנתי היום שזה בגלל שאני, כמו אנשים שהיו סביבי, לא ממש יודעת איך לנהגיב לסרטן שלה, להתמודדות שלה. והכי מביך זה שחברות ומכרות משותפות רוצות ממני עיצות "איך להתנה" איתה - אני עונה "כמ קודם" ויקי שירן נפטרה מסרטן שהיא לא סיפרה עליו לאנשים סביבה. חשבתי לעצמי שהיא לקחה ממנה ומהם את האפשרות להפרד. חבל.

 

[ציפורלילה]

תגידי...

את מפתחת סימפטומים לפני ביקורות?? וחוצמזה, נראה לי שאחרי שמשתפים אנשים בכל התקופה של המחלה והטיפולים, אז אחר כך כשרוצים קצת לבד, סתם לבד או לבד בביקורות ובדיקות, אז פתאום קצת קשה להגיד לאנשים לא לשאול או לא לבוא, אחרי שהם התרגלו להיות כל כך קרוב וכל כך מעורבים.

 

[blg]

לא, לא זה בכלל לא היה ככה

בביקורת בדצמבר קיבלתי פטור מ CT הרופא אמר - "מעכשיו רק דם + רנטגן ואם את מרגישה משהו לא תקין, תתקשרי. חלפו כמה שבועות והתחלתי להזיע בלילךות, התקשרתי והוא אמר שקיבלתי CT בונוס... לא משנה, הסוף טוב, הכל טוב. דווקא אמא שלי באה איתי לבדיקה והיה יותר נחמד מכל הפעמים (שבטיפשותי) התעקשתי ללכת לבד. אבל, כן, את צודקת שרוצים קצת שקט ושלא ישאלו אותי על הסרטן.

 

[ציפורלילה]

אז רק אצלי זה ככה?

בערך חודש לפני כל ביקורת (ואולי עכשיו קצת יותר מסיבת ה"חמש שנים") אני מגלה אצלי את כל הסימפטומים שאני מכירה. וכנראה שמלחץ הגילוי זה רק מחמיר. כמובן שביום הביקורת הכל נעלם וברור שכל הבדיקות תקינות. העניין הוא שאני יודעת שזה פסיכוסומטי ובכל זאת אני לא מצליחה שזה לא יקרה. דבר דומה הייתי עושה לפני הטיפולים - יומיים לפני הופיעו הבחילות ויום לפני גם הצלחתי להקיא. סתם מעצבן. אני הייתי הולכת עם מלווים לכל הבדיקות והביקורות, אבל כשאני מגיעה למקומות האלה אני הופכת למצבור של עצבנות ורוע. וכשיש לי ליווי, אז גם הליווי סופג חלק מזה ואחרי שיוצאים מבית החולים אני מתנצלת במשך יומיים. אז ככה אני מוציאה את זה רק על נציגי משרד הבריאות.

 

[blg]

ערב לפני הבדיקה אמרתי לאמא שלי

שממש התעקשה לבוא איתי - אבל שתדעי שאני אהיה לחוצה וגועלית. היא כמעט נסוגה וביקשה שאבא שלי (שהוא הרבה יותר עמיד) יבוא במקומה. אבל בסוף אחרי התלבטות היא החליטה לבוא. למרבה הפלא, למרותץ אזהרתי בכלל לא הייתי לחוצה ולא עצבנית, הבדיקה עברה בקלות, מצאו לי ת'וריד מהר ובקיצור היה ממש בסדר. והפואנטה? זה היה בסדר כי היא באה איתי לבדיקה. מרוב שלא רציתי לכעוס על אנשים הלכתי לבד, ללכת לבד הגביר את הלחץ ועשה את הביקורות לסיוט של ממש. - טעות!!!! לביקורות צריך ללכת עם מישהו שיכול להכיל את הלחץ שלנו. (וגם לטיפולים). ואז גם לא נורא מתנצלים אח"כ אם היינו מגעילים. וחוץ מזה למי שיש סרטן מותר להיות גועלי (לפעמים, לא כל הזמן - סרטן זה לא אישור גועל) ולעניין התופעות, אין לי כל כך פיזיות לפני הבדיקות (טוב גם בזמן הכימו לא היה

) אבל יש לי המון מחשבות מסורטנות בימים האלו - זוועה.