כל עיצה/עזרה/תמיכה תתקבל בברכה..

בנונית94

New member
כל עיצה/עזרה/תמיכה תתקבל בברכה..../images/Emo13.gif

היי.. לא יודעת אם זה המקום הנכון, אז אם לא-אשמח שתפנו אותי לפורום אחר. בכל מקרה
יש לי סוג של בעייה בקשר ביני ובין אחותי. בעצם, גם עם ההורים...
אני אנסה להסביר את עצמי. את גדולה מאחותי ב-3 שנים. במשך כל השנה אני נמצאת בבית רק בסופי שבוע (פנימייה..). הדבר הזה גרם לי להיות פחות מעורבת במה שקשור בבית. יש לי גם פחות נסיון בכל הדברים האלה.. (בישולים-אחותי טובה יותר, נקיונות-אחותי טובה יותר, שמירה על ילדים קטנים-אחותי טובה יותר) למען האמת, אני לא חושבת שזה ככה, וגם אם כן-לא עד כדי כך. אחותי וההורים שלי גרמו לי לחוסר ביטחון במה שאני עושה. גם כשאני עושה משהו, הם לא מעריכים. אז אוקיי, אולי אחותי טובה יותר בדברים האלה (ושוב, אני לא בטוחה בזה), אבל זה לא אומר שאני גרועה. זה ממש בולט שההורים שלי חושבים שהיא יותר תורמת ועושה בבית-זה פוגע בי! ממש פוגע!! גם היחס אליה הרבה יותר טוב-היא מקבלת כל מה שהיא רוצה, בהרבה יותר קלות. ההערכה של ההורים שלי, או יותר נכון-חוסר הערכה, גורמים לי להימנע מלעשות דברים בבית. אני יודעת שזה יפגע בי אח"כ, כשאני אצא מהבית. מעבר לזה, גם יוצא לי במשפחה שם של אחת שלא עושה כלום בבית חוץ מלהיות מול המחשב. ת'אמת-זה כואב לשמוע דבר כזה, במיוחד כשאני יודעת שזה לא ככה. אני לא עושה פחות מאחותי. אני יכולה לחשוב על סיבה אחת שגורמת למצב הזה. מעבר לזה שבמשך השנה אחותי היא זו שבבית, ובאופן טבעי היא זו שעושה הכל ומשתפשפת בתחומים האלה-יש לנו גם אופי שונה. כשאחותי עושה משהו, וככה כל האחים שלי-היא תמיד תדאג לעדכן ת'הורים שהיא עשתה את זה. היא חייבת לשמוע את ה'תודה' מההורים שלי, חייבת לשמוע הערכה. כמובן, זה לא מספיק.. בתמורה תמיד היא תקבל כסף, יציאה למסעדות כשהפרינססה מבקשת וכו'..) לעומתה, כשאני עושה משהו, אני ממש לא אומרת ומספרת לכל העולם. אני עושה דברים בבית כי אני יודעת שזה חלק מהחובה שלי בבית, בדיוק כמו שאני מקבלת הרבה. אולי בגלל שההורים שלי רגילים לשמוע מה כל אחד עושה, ואני הרי לא אומרת כלום-זה גורם להם לחשוב שאולי באמת אני לא ממש עושה דברים משמעותיים. המצב הזה מדכא. ממש מדכא. זה גם גורם הרבה מתחים ביני לבין אחותי. אני באמת לא יודעת מה לעשת, נמאס לי מזה. רק הבהרה קטנה-אני לא רוצה שזה ישמע שההורים שלי מפלים או משהו, כן? יש לי אחלה הורים, ב"ה. באמת!! הם לא עושים שום דבר בכוונה, וזה לא שאני מקופחת או משהו..
מצטערת על המגילה, אבל זה כמו עצם בגרון. אשמח לעזרה.
 
בנונית 94 אני מאוד מבינה לליבך. קודם כל כי גם

אני , בילדותי הייתי האחות הקטנה, וכל מה שאחיותי עשו היה טוב יותר ומצד שני סמכתי עליהן ולא התאמצתי להוכיח את עצמי. הן היו בוגרות ממני ב7 שנים. אני חזרתי על השגיאה עם בנותי. לקח לי הרבה שנים להבין שכל ילד שונה וצריך להתיחס אליו בהתאם לאישיותו ולא לעשות השוואה בין האחים. התוצאה שהבת הצעירה יותר, בגלל שיש לה יכולות נמוכות מאחיה, יצאה מתוסכלת והמצב רק הסתבך עם השנים. היא פשוט אבדה את הבטחון ואת הרצון לעשות דברים. הוריך עושים את הטעות כמו הרבה הורים שטועים בזה שעושים השוואה או הקבלה בין אחים. אולי תמצאי דרך להסביר להורייך שיתיחסו אליך כמו שאת ולא יעשו השוואות כל הזמן,. לך יש את התכונות הטובות שלך ולה יש את שלה, אתן לא אישיות אחת למרות שאתן מאותן הורים.
 

בנונית94

New member
תודה, אבל..

זה לא רק העניין של ההשוואות.. הם לא באמת מדברים על זה שהיא טובה יותר או עושה יותר.. זה העניין שהם לא בוטחים בי.. אם צריך לעשות משהו-הם מיד ייחשבו עליה, שרק היא יכולה לעשות.. אם השכנים רוצים בייביסיטר-אז כמובן, זאת אחותי תרוויח מזה, כי "רק" היא יכולה להתמודד עם ילדים... פעם אחת התייאשתי מלשמור על אחי, פעם אחת אחרי המון שכן הייתי איתו-וישר באו אלי ביציאה: "מה קרה? את לא יכולה להשתלט??" אז זה לא העניין של השוואות, כמו העניין שהם לא בוטחים בי ולא מאמינים שגם אני יכולה לעשות דברים כמו אחותי.. בכל מקרה, המון המון תודה!!
 
בינונית, את תמיד תשארי הבת הקטנה -

הצעירה מכולן. את צריכה להפגין וההורים לקלוט שאת כבר בוגרת. לפעמים קשה להורים לקלוט שהתינוק כבר לא בעריסה....
 
../images/Emo52.gif טעות. דילגתי על משפט מפתח.

ואתייחס לאותה נקודה אותה ציינתי בתשובתי הקודמת. את נשארת "קטנה" אולי בגלל ריחוקך מהבית, אולי מסיבה אחרת אינם מכירים בבגרותך. וכשיכירו יופתעו.
 
למעלה