כל פעם כשניסיתי לקום

[The Heretic]

כל פעם כשניסיתי לקום

(גם אני שונאת לקרוא פוסטים מדכאים אבל אני חייבת לתת לעצמי לגיטימציה ולפרסם איכשהו).

המציאות פשוט טרקה לי דלת בכל הכוח בפנים.
ועוד פעם ניסיתי לקום איכשהו.
ושוב, העיפה אותי לקיבינימט.

דיי, אין לי כוחות יותר להלחם.
כל החלומות שהיו לי כשאפסיק לסבול?
אני כבר זקנה מדי.
עכשיו זה כבר פתטי לחלום.
ולהתפשר על חלומות קטנים?
עדיף למות.

אין אלוהים. אני האלוהים של עצמי, אני הרסתי את חיי. אני אני אני.
מטומטמת.
את כל הדלק של המנוע בזבזתי על לחפור יותר ויותר חזק ולהשאר בתוך בוץ.באותו מקום.
ועכשיו, כשיש לי כבר טיפה מושג מה הייתי אמורה לעשות ואיך מזיזים נכון,
אין לי כוחות.
אני רוצה להקיא.
אני רוצה למות.
למה עשית לי את זה אלוהים?
אין לי איך לצאת יותר מהבור,נגמרו לי הכוחות נשבעת.
אני בת 20 עם שיער...לא משנה.
מה עוד אני יכולה לעשות?
לנסות עוד פעם?
מטומטמת הוצאת את כל הדלק על לחפור בבוץ.

 

[Lady Stark]

מבינה את האנלוגיה שלך

אני משתמשת באנלוגיה של דלק בדרך כלל כשאני מוצאת את עצמי "נוסעת על אדים".
יקירתי, עם כל הסבל, את רק בת 20. את כל כך צעירה. אני בגיל שלך לא ידעתי משום צורה איך להתמודד עם הבעיות שלי. את, שבגילך כבר מודעת לסבל ולכמה שהוא מיותר, יכולה להשתמש בזה לטובתך כדי לחזק את עצמך מגיל צעיר יותר.
אני ממליצה לך בחום לגשת לקבל עזרה. אף אחד לא יכול לעבור את זה לבד לגמרי.
את מטופלת?

 

[מדען חלל]

את הדבר היחיד שלא ניסית

להפסיק להתנגד.
להגיד למציאות - זה מה שאת רוצה? אז זה מה שיהיה!