ריקי זו אני
Well-known member
הפעם... לעומת פעמים קודמות סגרתי כמעט הכל... הרמטית לגמרי...
עניין שכזה לא לוקח שבוע ולא חודש. עבודה סזיפיט של מנועי שכנוע ענקיים..., כאלה שלא יתנו צ'אנס שלא להצליח...
'שלא להצליח?' עלה היסוס קל במוחי? 'לא להצליח' אומר 'לא להפסיד'... ומה כאן עניין להפסד או ניצחון...?
'הרהורי כפירה...' סיכמתי ביני לבין עצמי ויאללה לעבודה...
הרי לפני 4-5 רשמנו צוואה. מה שבטוח בטוח. הכל חולק. עד החלוקה הסופית 1/4 לכל בת ולכל בן...
הבטתי כך אצל עורך דין חיפאי, דרך חלון ישן נושן שפונה אל ואדי ניסנאס, והעברתי דרך חלום בהקיץ את עדר הכבשים במרעה... את אגף הטלאים המפוטמים... ואת אזור הרחלות המתפתחות להחליף ביום מן הימים את הזקנות... בעדר, את הדירות והבתים ואת ביתי היוקרתי על גג בנין רמת גני...ויקב הבוטיק... ועצי הזית...כן... כן... גם את השנים שחלפו...
לפנסיה.
הנער שלי בן 68...ואני, הנערה הבתולה, התמימה ההיא כבר מזמן לא בת 21... וכסף? ברוך השם...אז יאללה לפנסיה.
כל הפינות נסגרו לטובת המבצע החשאי... רק לארוז... משאית ויאללה...
טז לבסוף... ביום חורפי אביבי במיוחד... ספרתי/הודעתי לו...
ישבנו על בלה חציר... ריח העדר... וזבל
ודברתי על דירה על חוף ים... על שמש וחול... על גלים... ועלינו אם הפנים אל האופק. זה היה רומנטי להפליא. נישק אותי כמו פעם... - הרגשתי בחלום. ממש חלום.
ואז יצא להלך... הבטתי בו מוקסמת... השמש שוקעת... הגבר שלי הולך אליה אל העדר שלנו... צעדיו איטיים אך כובשים... נחרצים...
שמענו את העדר רץ הביתה... אל מול השקיעה ענן אבק של מאות עבשים רצות... על אדמת הלס של נגב... שב החזיק בכתפיי כמו שתמיד מחזיק ולחש לי... 'אבל אני..., אני, שייך לכאן, לא לסירה באופק ולא לחול של ים...' ואני נשבעת נשבעת, נשבעת... ראיתי דמעה של אושר מבצבצת לו בעין השמאלית...
מגבר שלא בוכה... שבכה רק פעם אחת בחייו... בכה עלי...
עניין שכזה לא לוקח שבוע ולא חודש. עבודה סזיפיט של מנועי שכנוע ענקיים..., כאלה שלא יתנו צ'אנס שלא להצליח...
'שלא להצליח?' עלה היסוס קל במוחי? 'לא להצליח' אומר 'לא להפסיד'... ומה כאן עניין להפסד או ניצחון...?
'הרהורי כפירה...' סיכמתי ביני לבין עצמי ויאללה לעבודה...
הרי לפני 4-5 רשמנו צוואה. מה שבטוח בטוח. הכל חולק. עד החלוקה הסופית 1/4 לכל בת ולכל בן...
הבטתי כך אצל עורך דין חיפאי, דרך חלון ישן נושן שפונה אל ואדי ניסנאס, והעברתי דרך חלום בהקיץ את עדר הכבשים במרעה... את אגף הטלאים המפוטמים... ואת אזור הרחלות המתפתחות להחליף ביום מן הימים את הזקנות... בעדר, את הדירות והבתים ואת ביתי היוקרתי על גג בנין רמת גני...ויקב הבוטיק... ועצי הזית...כן... כן... גם את השנים שחלפו...
לפנסיה.
הנער שלי בן 68...ואני, הנערה הבתולה, התמימה ההיא כבר מזמן לא בת 21... וכסף? ברוך השם...אז יאללה לפנסיה.
כל הפינות נסגרו לטובת המבצע החשאי... רק לארוז... משאית ויאללה...
טז לבסוף... ביום חורפי אביבי במיוחד... ספרתי/הודעתי לו...
ישבנו על בלה חציר... ריח העדר... וזבל
ודברתי על דירה על חוף ים... על שמש וחול... על גלים... ועלינו אם הפנים אל האופק. זה היה רומנטי להפליא. נישק אותי כמו פעם... - הרגשתי בחלום. ממש חלום.
ואז יצא להלך... הבטתי בו מוקסמת... השמש שוקעת... הגבר שלי הולך אליה אל העדר שלנו... צעדיו איטיים אך כובשים... נחרצים...
שמענו את העדר רץ הביתה... אל מול השקיעה ענן אבק של מאות עבשים רצות... על אדמת הלס של נגב... שב החזיק בכתפיי כמו שתמיד מחזיק ולחש לי... 'אבל אני..., אני, שייך לכאן, לא לסירה באופק ולא לחול של ים...' ואני נשבעת נשבעת, נשבעת... ראיתי דמעה של אושר מבצבצת לו בעין השמאלית...
מגבר שלא בוכה... שבכה רק פעם אחת בחייו... בכה עלי...
