כל פעם שאני כותב פה, יש לי תחושה ..
כל פעם שאני כותב פה, יש לי תחושה של "מים גנובים", פורום של נשים שלא רוצות ילדים, מה לי ולזה. נכון שזה משתלב בנושא שמטריד אותי. אבל בכל זאת. פורום על טהרת הנשים, זה אולי אפילו קצת מציצנות, הצצה אל נפשן של בנות נוגה. המעניין אותי פה, הוא בסופו של דבר פחות נושא הפורום ויותר המיפגש של נשים מרקעים וגילאים שונים, אשר חלקן בכלל מטיפות לדרך שונה מזאת שהפורום תומך. מרתק. אז סליחה על ההצצה, ועוד סליחה על הטכסטים הארוכים האלה, אני בטוח שלא אשאר איתכן עוד זמן רב, בטח משהו חדש ילכוד את תשומת ליבי. תודה על הארוח. אני כותב את זה אחרי "דבר המועצה", אשר מאד מובן לי, וקל לי להזדהות איתו. כמו שמובנת לי ההודעה תחת הכותרת "חוצפה" למרות שאין לי כל יכולת להזדהות איתה היום. כשהיתי בן עשרה, גם אני ראיתי הכל בשחור ולבן. תפיסת העולם שלי היום, היא שאין באמת אנשים שרוצים להיות רעים. כולנו רוצים להיות טובים. הילדים הכי טובים, התלמידים הכי טובים, בני הזוג הכי טובים, העובדים הכי טובים, המעבידים הכי טובים, ההורים הכי טובים וכו. לא כולנו מסוגלים. "הרוע" הוא ביטוי של חוסר יכולת ולא עומד בפני עצמו. בצעירותי, כמו בצעירותם של רוב בני האדם, הנפתי דגלים בהם האמנתי, בלי לקחת בחשבון שיש עוד כמה פקטורים מלבד "הדרך הנכונה" ושה"דרך הנכונה" היא נכונה רק לי ועוד קיצוני מזה, רק בנקודת הזמן בה היא התגבשה. זה לא עשה אותי אדם רע, זה עשה אותי טוב יותר כי בדקתי, אמרתי התעמתתי, והתבגרתי. (החלק הכי פחות משמח, בצדדים מסויימים בו). אני חושב שדעה קיצונית של אדם צעיר, היא טבעית, אדם צעיר פתוח, יפתח אותה למבט רחב. סובלנות גם לאלה, חשובה.
כל פעם שאני כותב פה, יש לי תחושה של "מים גנובים", פורום של נשים שלא רוצות ילדים, מה לי ולזה. נכון שזה משתלב בנושא שמטריד אותי. אבל בכל זאת. פורום על טהרת הנשים, זה אולי אפילו קצת מציצנות, הצצה אל נפשן של בנות נוגה. המעניין אותי פה, הוא בסופו של דבר פחות נושא הפורום ויותר המיפגש של נשים מרקעים וגילאים שונים, אשר חלקן בכלל מטיפות לדרך שונה מזאת שהפורום תומך. מרתק. אז סליחה על ההצצה, ועוד סליחה על הטכסטים הארוכים האלה, אני בטוח שלא אשאר איתכן עוד זמן רב, בטח משהו חדש ילכוד את תשומת ליבי. תודה על הארוח. אני כותב את זה אחרי "דבר המועצה", אשר מאד מובן לי, וקל לי להזדהות איתו. כמו שמובנת לי ההודעה תחת הכותרת "חוצפה" למרות שאין לי כל יכולת להזדהות איתה היום. כשהיתי בן עשרה, גם אני ראיתי הכל בשחור ולבן. תפיסת העולם שלי היום, היא שאין באמת אנשים שרוצים להיות רעים. כולנו רוצים להיות טובים. הילדים הכי טובים, התלמידים הכי טובים, בני הזוג הכי טובים, העובדים הכי טובים, המעבידים הכי טובים, ההורים הכי טובים וכו. לא כולנו מסוגלים. "הרוע" הוא ביטוי של חוסר יכולת ולא עומד בפני עצמו. בצעירותי, כמו בצעירותם של רוב בני האדם, הנפתי דגלים בהם האמנתי, בלי לקחת בחשבון שיש עוד כמה פקטורים מלבד "הדרך הנכונה" ושה"דרך הנכונה" היא נכונה רק לי ועוד קיצוני מזה, רק בנקודת הזמן בה היא התגבשה. זה לא עשה אותי אדם רע, זה עשה אותי טוב יותר כי בדקתי, אמרתי התעמתתי, והתבגרתי. (החלק הכי פחות משמח, בצדדים מסויימים בו). אני חושב שדעה קיצונית של אדם צעיר, היא טבעית, אדם צעיר פתוח, יפתח אותה למבט רחב. סובלנות גם לאלה, חשובה.
