כל שנותר הוא.. 25.06.09 גלעד כבר 3 שנים בשבי

[the1head]

כל שנותר הוא.. 25.06.09 גלעד כבר 3 שנים בשבי

"עושים מאמצים להחזרת שליט" "החלו הכנות לביצוע עסקה" "אנחנו מחויבים להחזיר את גלעד שליט" "גלעד בדרך למצרים" "בתוך שעות ספורות..." פעם אחר פעם עולות וצפות כותרות העיתונים ונותנות לנו זיק של תקווה. אל תאמינו, מדובר בלא פחות ממלכודת פתאים. בלון נפוח לא באוויר אלא באשליה שסופה כמו סופו של הבלון לעוף ברוח. אמון הרי זה דבר שצריך לבנות, האם הוא נותר? 3 שנים כבר עברו, אך מלבד כותרות לא נותר עדיין דבר. לא מבט. לא חיוך. לא דמעה. לא צחוק. לא צעקה. לא מגע. אף לא ביקור אחד היה לגלעד שליט לכל אורך התקופה בה הוא נמצא בשבי. אני כותב 'נמצא' ומרגיש רעד בידיים. בכל מעודי אני מקווה שהוא אכן נמצא. באיזה מצב, אין לי, ולא לאף אחד אחר, מושג. גם לא קלוש. ובינתיים שיגרה: זה נוסע לצרפת, זה נכנס לכלא. אחד מנצח בגדול, אחד מפסיד הכל. לילה יום ויום, שניה ודקה וכל שעה משהו אחר שמשתנה בנו. בי ובך, בכל אחת ואחד מאיתנו. אין דקה אחת זהה לאחרת אבל בכל זאת, ולצער כולנו, דבר אחד נותר ללא כל שינוי, 25.06.06- תאריך נפילתו בשבי של החייל גלעד שליט. 25.06.06, מאז כבר חלפו להן השנים. ש-ל-ו-ש. את מניין הימים תחשבו כבר לבד... הירתמו עוד היום למאבק החשוב למען שיחרורו והחזרתו הביתה. אנשים מדברים אני לא מבין מילה אות אחת ואחרת בליל חסר משמעות כל_ עוד_ ארוץ קצב פעימות הלב יגבר כל_ עוד_ ארוץ באמצע ליל ערפל שומע את הקול עולה כהד קדמוני זמן חסר משמעות כל_ עוד_ ארוץ קצב פעימות הלב יגבר כל_ עוד_ ארוץ בזמן שישנתם כל שנותר הוא לחלום... 25.06.09 - תל אביב - 19:00 - גלעד כבר 3 שנים בשבי, מתי הוא ישתחרר? המשפחה והחברים מתכנסים לציון 3 שנים חטיפה, מול מקריה (שערי דוד), גני שרונה, רח' קפלן.

 

[דן בן תרצה]

מאמר המערכת של 'הארץ' של מחר בבוקר

מאמר המערכת של 'עתון הארץ': "דרושה החלטה אמיצה !" פורסם ב - 01:31 25/06/09 עדכון אחרון - 01:38 25/06/09 שלוש שנים בדיוק גלעד שליט שבוי אצל החמאס. חייל חי, שאיש אינו יכול לבקר אותו, להעביר אליו מכתבים או תרופות, או לדעת מה מצבו. חייל חי, המשמש קלף מיקוח אכזרי בין החמאס למדינת ישראל, ועל כתפיו הצרות מתנהלת "מערכת המוסר" הישראלית. האם לשחרר יותר מאלף אסירים פלסטינים תמורת החייל החטוף, או לא? האם לדרוש את הגליית חלק מהם לרצועת עזה? האם לכרוך בעסקה את פתיחת המעברים לרצועה? כאילו שום דיון ציבורי לא התקיים בשלוש השנים האחרונות, כאילו עם תחילת כהונתו של בנימין נתניהו יש הכרח לבחינה מחודשת של שאלת "מוסריות העסקה". בצד המעשי, עבר זמן רב מדי בין כניסת ראש הממשלה לתפקידו לבין מינוי חגי הדס לתפקיד המתווך החדש. כאילו הגאולה נמצאת בידי המתווך ולא בידי מי שמנחה אותו. נועם שליט, אביו של גלעד, גילה בחשיפה שאינה אופיינית לו, כי ראש הממשלה הקודם נהג לעתים מזומנות לנזוף במשפחה ו"להסביר" לה כי יש דברים שהוא עושה ואי אפשר לדבר עליהם. התוצאה האפסית שראש הממשלה הקודם הגיע אליה וגרירת הרגליים של ראש הממשלה החדש מבהירות יותר מכל, מדוע ראש הממשלה אינו רוצה לדבר על המאמצים שהושקעו. הוא מעדיף להגיב על שמועות, על הערכות ועל פרשנויות מלומר דברים ברורים, לקבל החלטה של מנהיג ולהחזיר את גלעד שליט הביתה. מדאיגה לא פחות המחשבה, כי ביטחון ישראל תלוי בהבדל שבין שחרור אסירים לגדה לבין שחרורם לרצועה, או בין שחרור 1,000 אסירים לשחרור של 900. גלעד שליט אינו יכול להמתין למדד הפופולריות של ראש הממשלה ולא לתקופת ההכשרה שהדס צריך לעבור עכשיו כדי להכיר את "התיק". תנאי החמאס ידועים; כל הנחה שנתניהו ישיג לא תשנה את מהות התנאים, וודאי שלא תצדיק עוד יום נוסף של שליט בשבי. הרושם המכאיב בינתיים הוא, שהדברים המעורפלים של נתניהו בעניין שליט אינם מכוונים להסתיר פעלתנות מועילה. הם מצטיירים יותר כמסך עשן ומראות שבהם משתמשים להטוטני קסמים.

 

[דן בן תרצה]

בימים הראשונים אפשר היה לסגור עיסקה מהר ובזול

"אין לי אמון במערכת" יואב לימור מפחדים להחליט בואו נחזור לרגע שלוש שנים אחורה, אל שעות הבוקר המוקדמות של יום ראשון שבו איתרע מזלו של גלעד שליט להיחטף ולא להיהרג. איתרע מזלו אמרנו ולא בטעות, כי לו נהרג היה גלעד לפחות מגיע הביתה ולא נשכח כבר שלוש שנים על ידי מדינה שמדברת הרבה ומקיימת מעט. באותו יום, ובאלה שבאו אחריו, הבהיר ראש הממשלה אהוד אולמרט כי לא ייכנע לטרור ולא ישחרר מחבלים תמורת שליט. אין ספק: גבר־גבר. שר הביטחון שלו, עמיר פרץ, וגם הרמטכ"ל חלוץ וראש השב"כ דיסקין תמכו בעמדה הזאת, שכמובן נכשלה בגדול. אז, בימים הראשונים, אפשר היה לסגור עסקה מהר ובזול, אבל אנחנו גברים - וגברים לא נכנעים. ומכיוון שהיה ברור שננצח, לא היה שום צורך להתעכב על זוטות כמו איסוף מדוקדק של מודיעין על החוטפים או איפה גלעד מוחזק. כן, עיניכם קוראות נכון: עבר הרבה מאוד זמן עד שחייל חטוף - חייל חטוף חי! - זכה לקשב המתאים. איכשהו, למערכת הביטחון היו עניינים בוערים יותר על הפרק. וגם כשזה סוף סוף קרה, באיחור ניכר, התוצאות היו דלות להחריד. עד היום המודיעין הישראלי לא יודע לומר היכן גלעד מוחזק. חוזר שנית: לא יודע. חייל ישראלי נמצא כמה קילומטרים מהגבול, ואנחנו - עם כל הסוכנים, ההאזנות והתצפיות - אין לנו מושג ירוק איפה הוא נמצא. וכשאין מושג אין מבצע, וכשאין מבצע מתחילים לדבר, וכשמתחילים לדבר מגמישים עמדות. זאת הדינמיקה של החיים. את מה שיכולנו לקבל בזול אז, באותו יום ראשון בבוקר, נוכל לקבל עכשיו רק במחיר יקר פי 1,000 או לא לקבל בכלל. אבל אצלנו מפחדים; מפחדים להגיד שהמחיר יקר מדי ולהפקיר את גלעד, או להפך: לשלם ולהחזיר אותו הביתה. כבר שלוש שנים שאנחנו מפחדים. מסתתרים מאחורי התירוץ העלוב "לא ניתן לגלות את כל שנעשה מאחורי הקלעים" - ומפחדים. אולמרט פחד להכריע, ועכשיו תורו של נתניהו לפחד. וכשאנחנו מפחדים כל כך, יכול גלעד להיות שקט שגם שנתו הרביעית בשבי תגיע. אלא אם יימצא אמיץ אחד בסדום שיעז לקבל את ההחלטה.

 

[דן בן תרצה]

מאמרו של יואב לימור - מהבוקר ב'ישראל היום'

קראו בתשומת-לב, כי לומר את הדברים היום, 3 שנים אחרי, מוכיח ומחזק את מה שנאמר ונכתב כבר למחרת העלמו של גלעד, ומאז - בלי הפסקה (מתועד) ! למשל: בימים הראשונים, אפשר היה לסגור עסקה מהר ובזול (450 נשים וקטינים פלשתינים כלואים, משישוחררו. שום "דם על הידיים" !), אבל אנחנו גברים - וגברים לא נכנעים. ומכיוון שהיה ברור שננצח, לא היה שום צורך להתעכב על זוטות כמו איסוף מדוקדק של מודיעין על החוטפים או איפה גלעד מוחזק. כן, עיניכם קוראות נכון: עבר הרבה מאוד זמן עד שחייל חטוף - חייל חטוף חי! - זכה לקשב המתאים. איכשהו, למערכת הביטחון... ...מה שיכולנו לקבל בזול אז, באותו יום ראשון בבוקר, נוכל לקבל עכשיו רק במחיר יקר פי 1,000 או לא לקבל בכלל. או - עד היום המודיעין הישראלי לא יודע לומר היכן גלעד מוחזק. חוזר שנית: לא יודע. חייל ישראלי נמצא כמה קילומטרים מהגבול, ואנחנו - עם כל הסוכנים, ההאזנות והתצפיות - אין לנו מושג ירוק איפה הוא נמצא. להזכיר: מאבקי כוח וסמכות ובעיקר יוקרה בין אנשי אגף המודיעין של צה"ל לאנשי השב"כ עכבו במשך 8 חודשים (!) את סימון עניינו של גלעד כ'צי"ח', כלומר: יעד ממוקד ומועדף לאיסוף מידע ! והעיקר: כבר שלוש שנים בעלי-הסמכות להחליט מפחדים. מסתתרים מאחורי התירוץ העלוב "לא ניתן לגלות את כל שנעשה מאחורי הקלעים" - ו מ פ ח ד י ם. אולמרט פחד להכריע, כי מה שהיה חשוב בעיניו זאת תגובת קהל-הבוחרים שלו, ועכשיו תורו של נתניהו לפחד, עם אותם שיקולים. וכשאנחנו מפחדים כל כך, יכול גלעד להיות "שקט" שגם "חגיגות" שנתו הרביעית בשבי תגיע. אלא אם יימצא אמיץ אחד בסדום הירושלמית שיעז לקבל את ההחלטה.