כמההורים שלכם עוזרים לכם ?

[ammy]

כמההורים שלכם עוזרים לכם ?

אם כבר דיברנו על בעלים אז באו נדבר על ההורים (סבים וסבתאות).

 

[ammy]

אצלינו המצב הוא כזה

הורים שלי עוזרים לי המון ,הם תמיד נשארים עם מאיה כשאנחנו לא בבית.וגם אם אנחנו לא צריכים עזרה הם באים לבקר את מאיה המון. חמתי להבדיל מהורים שלי כמעט ולא בא בכלל היא רק קונה המון מתנות וכל הזמן מתקשרת .ודווקא אצל נכדים אחרים (ילדים של אח של בעלי ) היא נמצאת בכל הזדמנות.גם כשאנחנו מבקשים ממנה להיות עם מאיה היא אומרת שקשה לה כי עובדת הרבה .

 

[תמרה*]

הלואי...

ההורים של בעלי היו שמחים לעזור, אבל הם גרים רחוק. מה שפותר לי את הצורך להתמודד עם התערבות, ועד כמה אני רוצה אותם מעורבים יומיומית בחיים שלי. מה שכן, אני יודעת שבמקרה הצורך יש לי במי להיעזר. מהצד שלי יש עזרה מדהימה מצד האחיות שלי. מכיוון שאמא שלי נפטרה, ואני האחות הקטנה (בהפרשים של 12 ו-15 שנה מהן) האחיות שלי מרגישות קצת סבתות של בר. הן מקיפות אותו באהבה ובחום (נפגשות איתו לפחות פעמים בשבוע), ואני יכולה להיעזר בהן לבייביסיטר וכד'. יש לי גם אחיינים גדולים (14-18) ככה שגם בהם ניתן להיעזר.

 

[מרב של ערן]

ההורים שלי הם המטפלת של יהב

אני חושבת, שיותר מזה אי אפשר לבקש והסבא/סבתא מהצד השני מפנקים בלי הכרה

 

[yaelli10]

עזרו מאוד כלכלית

עם לידתה של אלה. וזה בהחלט היה מספיק, היות והם גרים ב"חוץ לארץ". מהצד של בעלי, חמתי נפטרה, היא מאוד חסרה לנו במיוחד עכשיו. הסבא לא ממש יכול לעזור.....

 

[ענת666]

המון המון המון

תתפלאו לשמוע אבל מי שעוזר לי באמת המון הוא אבא שלי. הילדים רק רואים אותו וכבר מתחילים לאבד כיוון. הוא סבא נפלא, אבא נפלא ועוזר המון המון המון. ענת אמא של ליהי ודי"ן

 

[ayelet i]

המוןןןןןןןן (ועוד קצת...)

האמת היא ששכרנו דירה בקרבת ההורים מס' שבועות לפני שנועם נולדה בדיוק מהסיבה הזאת - עזרה. בזמן ההריון אמא שלי הגיעה עם אחותי לנקות לי את הבית כל שבוע, אבא שלי בישל ואלי עשה את כל השאר. מאז נועם נולדה אני בקושי ישנה (לילה טוב, כמו היום

הוא לילה בו אני ישנה 4.5-5 שעות - עם 2 הפסקות באמצע, שעה כ"א...) - ניסיתי להכנס למיטה כשאלי חוזר מהעבודה, אבל אני לא מסוגלת להרדם כשאני שומעת אותה מבעד לדלת, בעיקר אם היא בוכה. אז ההורים שלי ו/או אחותי לוקחים אותה - וכולם מרוויחים : הם מאוהבים בה לחלוטין והיו מוכנים שתהיה אתם כל יום, כל היום, כל רגע שהם מבלים במחיצתה - גורם להם אושר בלתי יתואר. אני מצליחה לנח, לנקות, לעשות סידורים. נועם מאושרת - כי היא מקבלת המון תשומת לב ומרוויחה אמא סבלנית ורגועה יותר. לעיתים, בימים שנועם לא רגועה ורוצה המון על הידיים, אחותי לוקחת אותה לטיול של בוקר - ומעניקה לי כמה שעות של מנוחה ואפשרות לעשות דברים כגון : לאכול, להתקלח... ניסיתי לבד ולא הלך, הגעתי למצב של התמוטטות. הסחרחורות היו חזקות עד כדי כך שפחדתי להחזיק אותה, החלב הלך והדלדל (אני שואבת). בשבועיים הראשונים לא נתתי לאף אחד להרחיק אותה ממני, ואז התעשתתי - ומאז המצב טוב הרבה יותר. אגב - גם כשאחזור לעבודה מי שישאר איתה יהיה אבא שלי, או אחותי (עדיין לא נקבע סופית). אין ספק שהעזרה שאני מקבלת מהם לא תסולא בפז ואני חייבת להם המון (חבות שרק תלך ותגדל עם הזמן...)

 

[יפעת האמא של הנסיך]

אז ככה

כרגע אנחנו אצל ההורים שלי מאז הלידה ועד שהבית החדש יהיה מוכן - נקווה שגג עוד חודש - לא שיש לי טענות אבל כבר צריך פרטיות קצת לשני הצדדים!! ההורים שלי נותנים הכל מכל וכמה שרק אפשר רק שתבינו את המשמעות הם נסעו ליומיים לים המלח ולא יכלו לחזור בלי מתנה לשחר הנסיך (מאיפה ימצאו מתנה בים המלח???) אל תדאגו אמא שלי מצאה!!! הצד השני -- מתקשרים אליי מדי פעם לבן שלהם כל יום לבוא הם לא באים כמעט רק פעם ב.... מתנות??? הם לא יודעים מה זה!

 

[ב ה י ר]

אני לא יודעת מה הייתי עושה בלעדיהם

הכוונה להורים שלי. העזרה שאני מקבלת מההורים שלי זה מעל ומעבר מכל הבחינות. אמא שלי מטפלת בשני שאני בעבודה האחיות שלי עושות לי בייבי סיטר מתי שאני צריכה , כולם מאוהבים בה מעל הראש. אם יום אחד הם לא רואים אותה הם מישתגעים . מהצד השני כמעט ואין כלום .

 

[dafgol]

לא יודעת מה הייתי עושה בלעדיהם

אנחנו מקבלים מההורים שלי כל עזרה אפשרית , מכל הבחינות , אם זה מורלית ( בהתחלה כשהייתי עם תפרים ,קריש דם ברחם , עייפה ובסערת הורמונים מוטרפת ) ועד היום. אם זה בלערוך קניות כשלא יכולתי לצאת עם בר .....ילד חורף... אם זה סתם חיבוק ונשיקה כשצריך , עזרה כלכלית ובכלל...עוזרים המון ! שלא תבינו לא נכון , לי ולאמא שלי היו יש ויהיו כסאחים בגלל התערבות שלא במקום ( לדעתי ) אבל מצד שני...ככה תמיד היינו ....ובינינו...זה כיף הכסאחים...לשחרר לחצים ולהמשיך הלאה.... לגביי חמותי - היא גרה מאוד רחוק אבל בקשר טלפוני יום יומי ומגיעה אלינו מידי פעם ( לנו קשה לנסוע עם בר עד אלייה , נסיעה של 3 שעות לכל כיוון ). היא קונה לבר המון ואפילו שולחת בדואר...וגם עוזרת כלכלית. אוקצור....אני מעריכה ומברכת על כל עזרה מהסבתות וסבא של בר .

 

[ronnieyuval]

עוזרים מאיזו בחינה?

אני לא חושבת שדין אבא של הילדים כדין הסבים והסבתאות שלהם. אני ממש לא מצפה מהוריי או הורי בעלי ש"יעזרו" בגידול הילדים. אלה הילדות שלי. אני החלטתי להביא אותן לעולם (טוב, גם לבעל היתה פה איו מילה קטנה...) וזו האחריות שלי, לא של אמא שלי, לגדל ולחנך ולטפל ולשעשע ולהיות אמא. עכשיו - אני חושבת שזה נהדר שהסבים והסבתות נמצאים בקשר טוב עם הנכדים ומתראים איתם הרבה - מה שאצלנו לצערי לא מתאפשר מפני שכל אחד גר ביבשת אחרת - הורי בעלי בישראל, הוריי שלי באירופה, ואילו אנחנו באמריקה. זה לא אומר שאין קשר יומיומי - אנחנו מדברים בטלפון המון וגם דרך האינטרנט, אבל מתראים בממוצע פעמיים או שלוש בשנה. אבל הקשר הקרוב מידי שיש להרבה אנשים עם המשפחות הופך לפעמים לתלות של ההורים בסבים, וגם כביכול נותן לגיטימציה לסבתאות לתת יד בחינוך הילדים גם אם זה לא תמיד לרוח ההורים. מה שנקרא בשפה "מדיצינה" - להכנס לנו לורידים. וזה משהו שאני דווקא שמחה שלא משפיע עליי, עם כל העצב על הריחוק הפיזי. אבל ככה אני יודעת שמי שמחליט זו אני, ובעלי. לא הסבתא, לא הסבא, לא הדוד.

 

[ammy]

אני רק שאלתי ולא אמרתי שמישהו

חייב למישהו.הכל בא מהרצון ואני דווקא שמחה שחמתי לא נכנסת לי לעניינים ,בהתחלה היא עוד ניסתה ,אבל היא ראתה שלא הולך לה והפסיקה.אולי בגלל זה היא כמעט לא מגיעה אלינו.ודווקא עזרה של הורים שלי אני שמחה מאוד לקבל ומצידי אני מנסה לעזור להם בכל הזדמנות.

 

[ronnieyuval]

לא צריך להיעלב ../images/Emo140.gif

זו דעתי ולא התכוונתי אלייך אישית, אלא באופן כללי לתופעה שאני רואה הרבה פעמים, שאנשים בהתחלה מתלוננים "אמא שלי לא עוזרת לי עם התינוק" ואח"כ בוכים "היא מתערבת לי". כמובן שכיף לקבל עזרה, אבל אישית אני חושבת שיש משהו קצת לא הגיוני בלצפות שהסבתא תעשה הכל בשביל האמא ותגדל עבורה את הילדים. אני אוהבת לטפל בבת שלי, וזהו כבוד גדול בשבילי להיות אמא שלה. לא הייתי רוצה שאף אחד אחר יעשה זאת במקומי! ושוב, אני ממש לא מתכוונת אלייך או למישהי אחרת מפה - זה משהו שאני רואה באופן כללי בין חברים שלנו או אנשים שאני מכירה, ולפעמים אני פשוט לא מבינה את העניין הזה.

 

[ammy]

מסכימה איתך !!!../images/Emo45.gif

 

[dafgol]

ברור , צריך לדעת לשים גבולות

בפעמים היחידות שנכנסו לי לורידים פשוט הודעתי להורים שלי ולחמותי ולכל העולם ואחותו....שכשהם יינקו לבר ת'טוסיק , יכבסו לו , יאמבטו אותו , יהיו איתו 25 שעות ביממה , יחליפו לו חיתולים , יקומו אליו בלילה וכו'....רק אז שיבואו ויתערבו בדרך הגידול חינוך שלו....עד אז מותר להם רק להציע ולהביע דעה אבל...מצונזרת......ושלא יצפו שכל מה שהם אומרים " מנסיונם " אני אקבל ......אני מאוד מודה להם שעזרו לנו עוזרים ויעזרו אבל....הם יודעים בדיוק עד איפה מותר להם להגיע , כולל אם הם קונים צעצוע או כל דבר אחר , קודם שואלים אותנו אם מותר לתת ומתי....זה מתחיל מפה.....לשים גבולות עכשיו כדי למנוע ורידים עצבניים אח"כ......

 

[מתרגשת]

מה זה עוזרים בעצם../images/Emo35.gif

ההורים שלי קונים לסתיו בלי הכרה כל מה שאנחנו צריכים כמעט. (אני לא קניתי לסתיו בגדים כמעט בכלל מאז שהיא נולדה) גם את הקניה הראשונית אמא שלי עשתה... (למעט עגלה ואביזריה שאבא של אסא קנה וסלקל שאחות של אסא קנתה) אבא של אסא הוא איש מבוגר מאד, הוא מתקשר כל הזמן לשאול מה שלומינו ואם אנחנו צריכים משהו (והוא גם קנה מתנה ענקית כשסתיו נולדה) אבל אין לו הרבה במה לעזור. ההורים שלי עוזרים בעצם העובדה שאני יושבת אצלם כל היום בבית (בגלל המזגן) ולא עושה כלום וכולם מכרכרים סביבי וסביב סתיו, מבשלים לנו ועושים בשבילנו הכל כל עוד אנחנו שם

(כמו עכשיו ברגע זה) אחות של אסא המקסימה מאד עוזרת. היא תמיד באה לשמור על סתיו בהתראות קצרות נורא וקונה לה כל הזמן כל מיני דברים ובקיצור ממש משוגעת עליה היא מוכנה לעבור לגור אצלנו אם רק נגיד לה שסתיו צריכה אותה. אני לא מדברת עם אמא של אסא אז היא לא יכולה כל כך לעזור למרות שהיא מתה על סתיו ואני מאמינה שאם המצב היה אחרת היא כן היתה עוזרת. גם אחותי עוזרת כמה שהיא רק יכולה (במגבלות העבודה שלה) מבחינה של לשמור על סתיו או לעזור לי בבית. כעיקרון, אני לא מבקשת עזרה כי בינתיים אני לא צריכה אותה. אני עושה הכל לבד וגם מעדיפה את זה ככה. אני מאמינה שביום שאנחנו נגיד שאנחנו צריכים בייביסיטר לסתיו (כשאני אהיה מוכנה לעזוב אותה ליותר משעה-שעתיים) תהיה מריבה ענקית בין כולם כי כולם ירצו להישאר איתה...

 

[wildcat6]

ההורים שלי..

על החיתולים והבגדים היתה אחראית אמא שלי גם מהמיטה חילקה פקודה ללכת לקנות חבילוח חדשות אנחנו גרים רחוק ולכן מה שיכולו לעזור זהו עכשיו נשארנו לבד ואבי משתדל להמשיך בדרכה. ההורים של בעלי עוזרים כמיטב יכולתם אבל זה לא אותו דבר כמו שאני יודעת שהורים שלי היו עוזרים. הם בעיקר עוזרים בארוחת ערב כשבעלי חוזר מאוחר אבל משלמים מחיר קטן על זה בהערות קטנות על כל דבר (בעיקר אבא שלו) ואני לפעמים אפילו עונה לו (זה משגע אותם ואותי) אבל בכללי אנחנו אוהבים להיות אצלם ואוהבים אותם

 

[שוגי13]

עוזרים מנטאלית ../images/Emo4.gif

כי הם קצת רחוקים

 

[שרון של לוטן]

אוי, נושא כאוב!../images/Emo122.gif

אני אתחיל בזה שאני ממש לא מתלוננת. ההורים שלי עוזרים לנו המון. ודים עובד אצלהם ולכן אפשר להגיד שאנחנו מקבלים מהם משכורת+עזרה כלכלית. הם איפשרו לנו לקנות דירה לפני שלוטן נולדה. כמובן שהם קונים גם הרבה מתנות וקנו את הריהוט הכבד ללוטן. מה שאפשר לתת מבחינה חומרית הם נותנים בכיף. אם אין הרבה עבודה, הם משחררים את ודים הרבה הביתה, כדי שיעזור לי ויהיה עם לוטן. בחודש וחצי הראשונים אחרי הלידה הוא לא הגיע לעבודה לפני 12:00. הבעיה היא ששניהם עובדים יומם וליל ונמצאים במצב של אפיסת כוחות כל הזמן. הם עיתונאים ועובדים מהבית ולכן כשאני באה לבקר הם תמיד עובדים. אני מקפידה להגיע אליהם עם לוטן פעמיים בשבוע. באמצע השבוע ליום שלם, ובסוף השבוע לארוחה משפחתית. במשך היום השלם, אני רוב היום נמצאת איתה לבד. הם אולי מתעכבים להסתכל עליה לכמה דקות פה ושם. אז למרות שאני אצלהם די הרבה, לוטן בקושי מכירה אותם. יש לה בזמן האחרון חרדת זרים, והיא ממש מתייחסת אליהם כזרים לכל דבר. בוכה כשהם מרימים אותה ובוחנת אותם בחשד. זה כמובן גורם להמון רגשות אשמה מצידם. מצד שני, אין כל-כך מה לעשות. אני יודעת שאם היו יכולים, היו בוחרים אחרת. ההורים של ודים חיים ברוסיה ולכן עדיין לא פגשו את לוטן. אנחנו נוסעים לבקר אותם בעוד חודש.

 

[קרן^]

../images/Emo88.gifחבול|../images/Emo166.gif אוף

שכחתי לכתוב בסקר על הבעלים אני לא מרגישה שיש ממש עזרה או שיתוף גלעד מת על רועי, ועושה לו לפעמים אמבטיה אבל הוא עובד המון וקשה והכל על הראש שלו וזה יוצר לחצים ואז כבר אין לו סבלנות ליותר מדי זמן עם רועי וחבל

אני מבינה אותו, אבל גם מרגישה חנוקה - כי אין לי כמעט הפוגה ורועי, בנוסף לכל, לא מכיר מספיק אנשים כי ההורים שלי ושל בעלי לא ממש מתאמצים לא שאני מתלוננת, אמא שלי עייפה כבר (מהחיים חחח) ומשתדלת להגיע אלי ואבא שלי גר ברחובות, ומשתדל להגיע פעם בשבוע לפחות, עוזר לנו כלכלית

אין תלונות עליהם, מבינה אותם ההורים של בעלי גרים מולינו יש להם מלאנת'אלפים זמן ולא באים כמעט (

רררר) בטענה ש"אין לי אנרגיות מספיק" ושטויות כאלה אבל גם אותם אני מבינה תכל'ס אני מרגישה שכל הטיפול ברועי נופל עליי בנוסף לזה, אני לא מסוגלת לחיות בבלגן, אז עושה הכל - או מה שמספיקה לבד טוב, כולם אוהבים את רועי, יופי.. אבל אני עדיין מרגישה אם חד הורית שמניקה, 24 שעות ביממה - יום ולילה עם רועי (שמתעורר יותר מפעם פעמיים בלילה) ואפילו לצאת קצת לבד לא יכולה.. רועי גם בעייתי, ולא מוכן להישאר בשום מקום עם אף אחד חוץ ממני לדעתי הסיבה היא, שהוא לא מספיק הכיר את הסובבים או מבלה איתם מספיק זמן, או מקבל מהם חצי מתשומת הלב שאני נותנת לו בכדי לרצות להישאר עם מישהו מעבר לכך.. הם מפחדים ממנו, מהבכי שלו וזו התוצאה זה ילד שצריך המון תשומת לב, ולא מעסיק את עצמו לבד, אם לא מפעילים אותו אבל אני לא מתלוננת (לא חחח בטח שלא)

רק שופכת מהלב אולי זו הסיבה שאני לא מספיקה להגיב פה להכל (וזה חבל) כרגע רועי ישן

שזה גם נדיר אז יש לי זמן אוחחחח כמה ארוך יצא!!! סליחה

מי הגיע עד כאן?

אני מסכמת בכך, שיש לי את רועי ואני מאושרת מכך, אנחנו צוות אבל צריך לפעמים אויר

(והנה הוצאתי קצת... כאן.. חחח)