כמה אירוני....
סוף סוף אני לא צריכה לקום בחמש וחצי כל בוקר.... מצאתי לי טרמפ חביב במיוחד לעבודה ובזכותו אני יכולה לקום ב 6:00 [בסדר בסדר לא הבדל כזה גדול...] אבל בבוקר, מוקדם, כשכל מה שרוצים זה רק לעצום את העיניים ולהמשיך לישון, החצי שעה הזו מבדילה בין התעוררות עם עצבים לבין התעוררות שעוד איכשהו יכולה להיות נסבלת... בכל מקרה, סיפורינו מתחיל כאשר עבדכם [או לחלופין בלשון נקבה- עובדתכם [?]] הנאמנה עדיין הייתה צריכה לקום בחמש וחצי בבוקר. קמתי לי מהמיטה, התלבשתי, התארגנתי, ירדתי למטה לקרוא עיתון וחיכיתי שיגיע הזמן לצאת מהבית. נכנסתי למכונית וכבר עלה חיוך על פרצופי [כי אני פשוט מאוהבת בבן אדם שלוקח אותי טרמפ!] לא לא, נו אוף אתכם, לא אהבה כזו, באמת הוא נשוי עם ילדים, מאוהבת בו כי הבן אדם פשוט נשמה. נשמה טובה, נקודה. אז אחרי ``דיבורי הבוקר`` הרגילים התחלנו לסוע לאיטנו. הדרך לעבודתי עוברת בעקיפין כמה כפרים ערביים, וכל מי שראה את הבנייה בכפרים האלו [ואני מאמינה שרובינו הגדול ראה] יודע שהבתים שלהם שטוחים [ללא גג רעפים] כך שאפשר לראות שמיים כחולים ושמש ללא הפרעות מיותרות, ובד``כ הבתים פרושים על שדות מרהיבים שיוצרים מן תמונת נוף סוריאליסטית שכזו. טוב, אחרי שיעור הגאוגרפיה הקצר הזה נמשיך בסיפור. נסענו לנו - מ` ואני, גלגל``צ ברקע [איזה כייף זה לסוע עם מישהו מבוגר ששומע כל הדרך גלגל``צ במקום חדשות כל הזמן] אני קשובה לסיפורו על הטיול המתוכנן שלו עם אשתו. לפתע פתאום הוא מצביע לימיני ואומר ``תראי תראי איזה יופי``. סובבתי את ראשי ואנשים , אני אומרת לכם, זה היה מדהים. כ``כ פשוט וכ``כ יפה. מימיני התפרש לו שדה ירוק ירוק ואט ואט בשמיים התחילו לעוף להם להקות ציפורים. ציפור אחת עלתה ואחריה עוד אחת ועוד אחת, ושנייה אח``כ במרחק כמה מטרים מהם עוד להקה של ציפורים התחילה לעלות מהקרקע לשמיים כך שנוצר מן אלכסון מרהיב של משק כנפיים על רקע של שמש, שמיים וירוק גדול מסביב.... צילמתי את התמונה הזו במוחי. ממש כמו בסרטים בסצינות רומנטיות, ממש כמו בגלויות, כמו בציורים - נגלה לעיניי אחד מהמראות היותר יפים שקיימים בטבע שלנו. אני יודעת זה נשמע מוזר, דבר כזה אפשר לראות כמעט כל יום - הוא איננו נדיר, אך העוצמה והיופי שנבטו מדבר כ``כ פשוט היו מדהימות. וכמה אירוני, שהיופי המדהים הזה שנסך שלווה מתוקה בליבי התרחש מטרים ספורים ממקום יריות וטבח והרג של אנשים....
סוף סוף אני לא צריכה לקום בחמש וחצי כל בוקר.... מצאתי לי טרמפ חביב במיוחד לעבודה ובזכותו אני יכולה לקום ב 6:00 [בסדר בסדר לא הבדל כזה גדול...] אבל בבוקר, מוקדם, כשכל מה שרוצים זה רק לעצום את העיניים ולהמשיך לישון, החצי שעה הזו מבדילה בין התעוררות עם עצבים לבין התעוררות שעוד איכשהו יכולה להיות נסבלת... בכל מקרה, סיפורינו מתחיל כאשר עבדכם [או לחלופין בלשון נקבה- עובדתכם [?]] הנאמנה עדיין הייתה צריכה לקום בחמש וחצי בבוקר. קמתי לי מהמיטה, התלבשתי, התארגנתי, ירדתי למטה לקרוא עיתון וחיכיתי שיגיע הזמן לצאת מהבית. נכנסתי למכונית וכבר עלה חיוך על פרצופי [כי אני פשוט מאוהבת בבן אדם שלוקח אותי טרמפ!] לא לא, נו אוף אתכם, לא אהבה כזו, באמת הוא נשוי עם ילדים, מאוהבת בו כי הבן אדם פשוט נשמה. נשמה טובה, נקודה. אז אחרי ``דיבורי הבוקר`` הרגילים התחלנו לסוע לאיטנו. הדרך לעבודתי עוברת בעקיפין כמה כפרים ערביים, וכל מי שראה את הבנייה בכפרים האלו [ואני מאמינה שרובינו הגדול ראה] יודע שהבתים שלהם שטוחים [ללא גג רעפים] כך שאפשר לראות שמיים כחולים ושמש ללא הפרעות מיותרות, ובד``כ הבתים פרושים על שדות מרהיבים שיוצרים מן תמונת נוף סוריאליסטית שכזו. טוב, אחרי שיעור הגאוגרפיה הקצר הזה נמשיך בסיפור. נסענו לנו - מ` ואני, גלגל``צ ברקע [איזה כייף זה לסוע עם מישהו מבוגר ששומע כל הדרך גלגל``צ במקום חדשות כל הזמן] אני קשובה לסיפורו על הטיול המתוכנן שלו עם אשתו. לפתע פתאום הוא מצביע לימיני ואומר ``תראי תראי איזה יופי``. סובבתי את ראשי ואנשים , אני אומרת לכם, זה היה מדהים. כ``כ פשוט וכ``כ יפה. מימיני התפרש לו שדה ירוק ירוק ואט ואט בשמיים התחילו לעוף להם להקות ציפורים. ציפור אחת עלתה ואחריה עוד אחת ועוד אחת, ושנייה אח``כ במרחק כמה מטרים מהם עוד להקה של ציפורים התחילה לעלות מהקרקע לשמיים כך שנוצר מן אלכסון מרהיב של משק כנפיים על רקע של שמש, שמיים וירוק גדול מסביב.... צילמתי את התמונה הזו במוחי. ממש כמו בסרטים בסצינות רומנטיות, ממש כמו בגלויות, כמו בציורים - נגלה לעיניי אחד מהמראות היותר יפים שקיימים בטבע שלנו. אני יודעת זה נשמע מוזר, דבר כזה אפשר לראות כמעט כל יום - הוא איננו נדיר, אך העוצמה והיופי שנבטו מדבר כ``כ פשוט היו מדהימות. וכמה אירוני, שהיופי המדהים הזה שנסך שלווה מתוקה בליבי התרחש מטרים ספורים ממקום יריות וטבח והרג של אנשים....