כמה אפשר למות בחיים??

[ורד גגג]

כמה אפשר למות בחיים??

הכל מתושתש.. הכל דהויי... התמונה איבדה צבע.. והקולותתת... קולות מעוותים מבועתים ועמומים... ערפל כבד כבד כבד יש רק צליל אחד ויחיד צלול ובהיר מים זורמים וגם הם הפכו רחש לבן ושוב אני מוציאה את המגפיים השחורות מהמגירה זה סימן לרצח.. המגפיים של רוצח של טובֶח חחחחחחחחחחחחחחח... כאילו אלוהים ידע, אלוהים ידע וסימן לי עוד כשהייתי ילדה זה קרה לי בשירותים לפני עשור שנים כשנכנסתי ידי קפאה במעין צורה של אגרוף איבדתי תחושה לא זרם לה דם איבדתי את ההכרה וצנחתי ארצה.. לאחר זמן מה הכרתי שבה אלי ובדקות המעורפלות הראשונות כשעוד לא ידעתי מה קרה לי היה צליל אחד ברור, רחש לבן אבל צלול מאוד זה היה הגשם, היה אז חורף והגשם היה כמו המים הזורמים במקלחת היד שלי קפאה בדיוק כמו שהיא היום כשהיא נכנסת לגרוני וכמו אז גם אני אני שם בשירותים מאבדת את עצמי אבדתי צלם אנוש איבדתי שפיות אני הולכת למות סופית נפשית זה לא אני אני אדם שמח סליחה זה כבר לא יצירה זו השתפכות נפש אני ... פעם אחרונה... פעם אחרונה ודיי אני הולכת לשמוע את רחש המים עכשיו פעם אחרונה פעם אחרונה ודייי ודייי דיי די.....

 

[כרגע במיכאל]

מעניין

השורות האחרונות-אז לא הבנתי אם זו הערה שלך או חלק מהיצירה- אני חושבת שזה חלק מהיצירה. וזה מאוד יפה איך את מראה את המחשבות שלך ככה. ה"יד שקפאה" זו באמת יד קפואה או משהו אחר- קצת מסובך מנסה להבין את זה ותמשיכי לכתוב- זה יפה מאוד

 

[Michallllllllll]

ורד אהובה.תעשי שבאמת זאת תיהיה פעם

אחרונה. מקווה מאד שהבנתי לא נכון! שתפי אותנו עוד ורד.את לא מקיאה נכון? מחכה לעוד הדים שיצאו ממך.. ולא מטושטשים בכלל. כל כך הרבה כאב.שית. אוהבת ושולחת לך חיבוק שומר. תתפסי בו? מיכל.