כמה אתם מעריכים את החברים שלכם

[AnnabeI Lee]

כמה אתם מעריכים את החברים שלכם../images/Emo35.gif

אני תמיד חשבתי שאני יצור של "לבד". בשלב מסויים גם החברים הכי טובים שלי ואמא אמרו שאני מתבודדת. הייתי קוראת בהפסקות ומוותרת על יציאות בקלות יחסית. באופן כללי הספיקו השניים שלושה חברים טובים מאוד ולא הייתי צריכה אחרים ממש. לפני שלוש וחצי שנים אחד החברים הטובים שלי נהרג בתאונת אופנוע. ואני הייתי בדיכאון למשך שנתיים בערך אחר כך. אני לא יודעת אם כתוצאה מזה או סתם מכורח הנסיבות צמצמתי את מעגל החברים שלי עוד יותר. היו לי חברים ממש ממש קרובים והחבר שלי דאז, והגנתי עליהם מכל איום (שאלו את אביתר איך אני מגיבה כשהו מדבר עם מישהי יותר ממה שהוא מדבר איתי

). לפני שלושה וחצי חודשים אחד האנשים שאהבתי יותר מהכל נפטר אחרי שנתיים של מאבק בסרטן. אבל עכשיו אני חושבת שאני מתנהגת שונה. אני עדיין super-protective בקשר לחברים שלי. אבל אין לי בעיה לפגוש אנשים חדשים. קשה לי להיקשר אליהם בצורה חזקה, אבל אני מתחילה להעריך את החשיבות באנשים שמכירים סתם, בלי שהם יהוו את מהות העולם בשבילי. זה סתם גרם לי לחשוב. תהיתי מה הגישה שלכם בכל הקשור.

 

[miss mcmillan]

אהמ

בוו מדבר עם מישהי אחרת= איום? מה פיספסתי? ובאשר לי, אני כבר לא יודעת מה לחשוב. אני אדם חברותי עד זרא כמעט, וקל מאוד לאנשים לחשוב שאני חברה שלהם. חושבת שזה כי אני אדם שתמיד מתמקד בדומה במקום בשונה, ככה שלא משנה מי נמצא מולי- אני כבר אמצא חיבור. אבל יש הבדל בין להיות חברותי ובין לאהוב אנשים.

אני כמעט ולא אוהבת אותם. פעם הייתי עוד הרבה יותר סנובית מחרידה, בתוך תוכי כמובן. היה צריך להיות באמת, באמת, משהו מיוחד כדי למצא חן בעיני ולעניין אותי בכלל, וגם אז- יכלתי לנטוש חברות עתיקה ברגי שהעניין נגמר, בלי סנטימנטליות ובלי לחשוב על זה בכלל. הדברים האלה השתנו מאד אצלי. קודם כל, כי הטוטאליות של החברות התחלפה והשאירה מקום לחברויות משניות, כאלה שיש להן את המקום והזמן שלהן והן לא חייבות להיות מלאות: חברים ללימודים, חברים לבילויים, חברים לפילסופים. אלה יכולים להיות אנשים שאני אוהבת ומעריכה, מי יותר מי פחות, ויש להם מקום מאד מוגדר בחיים שלי כך שאני לא דורשת מהם כלום- רק נהנית מחברתם. דבר שני, אני הרבה פחות עויינת משהייתי, כלפי האנושות בכללה. אהבה חובקת-כל עוד אין פה, אבל הרבה פחות "הם ואני". אז ברור שאני מרגישה חברה בקלות, ומרשה לעצמי לאהוב אחרים, לא בקלות, אבל יותר בקלות. נמ יכולה לברבר על זה שעות, אבל מספיק.

 

[הם קוראים לי]

אצלי

יש לי חבר'ה ויש לי את החברים שני דברים שונים לגמרי, החבר'ה יכולים שלא לדעת את השם האמיתי שלי (כולם קוראים לי "בוב"). אבל החברים שלי זה הדבר שהכי חשוב לי בעולם, הייתה תקופה כשאנשים התחילו להשתחרר מהצבא שחלק מהחברים התחילו להתפרק, כל-כך כאב לי שארגנתי מסיבות ויציאות וכל מני דברים רק כדי לשמור על מי שחשוב לי ביחד, וזה עבד.

 

[0Pandemonium0]

גם אני ככה.

יש את החברים מבית-ספר, שאני מסתובב איתם בבית-ספר או הולך איתם לסרטים וכאלה, אבל אנחנו לא ממש מדברים על יותר מבית-ספר או דברים "שטחיים". בסופו של דבר, אף-אחד מהם לא מכיר אותי באמת. ויש את האנשים שהם החברים האמיתיים שלי, האנשים שאני אוהב, שאמנם מתגוררים נורא רחוק ממני, אבל הם יותר קרובים אליי מכל אדם אחר.

 

[shikma r]

בדיוק השבוע אמרתי לחברה טובה שלי

שכשחושבים על זה,אין לי מושג איך הייתי מסתדרת עם כל התסבוכים שלי עם עצמי בלעדיה, עם התסבוכים שלי עם אנשים בלעדיה עם העולם בלעדיה.. ואנחנו עוד כמה חודשים הולכות להיפרד לכמה חודשים טובים (היא ארה"ב אני אוסטרליה) ורק המחשבה על זה עושה רע בלב.. לא,זו לא תלות,אבל זה קשר מיוחד ביננו (עד כדי כך שאנשים חשבו שאנחנו זוג רק בגלל רמת הקירבה בננו,בלי קשה לנשיקות ) וכל חברה טובה שיש לי "מהצד" כביכול מרגישה שהיא לא תעמוד בתחרות הזאת.. גם כשגרים במושב זה אחרת. יש את ה4-5 חברים הקרובים ממש,שרואים כל יום מגיל 0, מכירים כל תכונה ותכונה, וגם אם לא מתראים שבועיים, כשמתראים שוב, מתנהגים כאילו דבר לא השתנה, באותה נוחות ובאותה קרבה. ומלמד לחברים האלה יש את החברים שמכירים מלימודים,שרק אם יש את הניצוץ הזה, נשארים איתם בקשר גם אחרי סיום הלימודים.. אני רואה את עצמי בתור אדם שאוהב להיות לבד,לא מת על אנשים, על התנהגותם ועל האנושות כולה. אבל לפעמים החיים מכריחים אותך להכיר ולאהוב. אני לא מגדירה את עצמי באדם חברותי,אני לא. בהתחלתה אנשים הגדירות את זה כביישנות, אחרי זה הבינו שזו פשוט הדרך שלי לבחון אנשים ושאין לי כוח לחוקי ההיכרויות האלה,לחיוכים המזוייפים של ההתחלה.. אבל אני בהחלט חושבת שהייתי מאבדת את הצפון בלי החברים הקרובים שתמיד שם.. קשה להגיע לרמה כזאת, של חבר קרוב אציל, כי אני יודעת שרק להם יש את הגישה לפגוע,כי הפתיחות תהיה מלאה והחשיפה תהיה טוטאלית בלי שאלות,ובתור אחת שלא סומכת על בני אדם, אני לא קמבלת בברכה כל אדם למעגל האינטימי הזה. הוא רגיש מידי לטעמי .. טוב,מספיק קדחתי להבוקר, בוקר טוב

 

[MetalSinagouge]

האמממ...

לדעתי חברים הם חסרי ערך. כשאני ממש בדאון אני מתחיל לחשוב על החיים ועל איך זה שאנשים אחרים מאושרים (Are they?) ואני לא. אז אני מבין שהאנשים האלה יוצרים לעצמם מין מטריקס שכזה (אני חייב להדגיש שאני לא בטוח שאני מדבר על אותו רעיון כמו בסרטים, לא ראיתי אותם. מטריקס- מצע גידול נפשי), ובמטריקס הם שמים את כל החברים הקטנים שלהם, עם הלבבות הצבעוניים על החזה הפרוותי והרצון טוב (Yak). הם גם מעניקים חיים ומשמעות לדברים שהם עושים, במחשבה שהדברים האלה משנים למישהו, אפילו קצת. "אהמממ אולי אסתפר? אולי אצטרף לצוות מסור של בית תמחוי? אולי מחר אני אדבר בקול ממש רם על כמה כיף היה לי בהופעה ואז כולם ישמעו?" אף אחד לא שם

או

או

או... הבנתם את הרעיון. טוב לי בלי חברים. אני לא צריך לחשוב על טובתם של אחרים, לא צריך לבזבז כסף על ימי הולדת, והכי חשוב: בכל ויכוח אני תמיד צודק. גם יוצא לי ללכת לסרטי אימה בקולנוע לבד לבוש שחורים מתנהג ונראה ממש מיסתורי ומפחיד. אני אוהב חתולים. חתולים הם חיות מלכותיות וחכמות. הם לא דורשים הרבה, והדרישות שלהם תמיד ברות ביצוע מידי. בברכה, Charles Manson Copycat

. You people have done everything in the world to me, doesn't that give me equal rights?

 

[AnnabeI Lee]

מעניין.

I like your writing.

 

[MetalSinagouge]

N-O-O-O-O-O!!!

תודה

אבל אם נחזור לצעקת הN-O-O-O-O-O!!! איתה פתחתי את התגובה: להעלות לאנשים כמוני את האגו (הנה עוד הצצה לעולם שבו אני חי, אני מרשה לעצמי לקבל מחמאות בקבוצות דיון) זו די סכנה לאנושות. אני מניח שזה נובע מהעובדה שאני מתנזר מדברים כמו אלכוהול ומסיבות. מחר אני אעביר יום שלם שמח אחד, מתוך~365*X שעוד יהיו. זה מתקשר ל'תודה

' בהמשך ההודעה.

 

[AnnabeI Lee]

יש לך מלך האריות בכרטיס ../images/Emo99.gif

You're in

 

[miss mcmillan]

גיאלה, יא-חכמה

תני לו כבר ת'

, לבחור, שלא יברח לנו. ונראה לי שראיתי אותך בהקרנה כלשהי של המסור 2, יש מצב?

 

[MetalSinagouge]

לההה, לא אוהב סלאשרים.

אני אוהב סרטים שמלאים במזימות שטניות מתוכננות כהלכה, "תינוקה של רוזמרי"|מאהב|, "השער התשיעי"|מאהב|, "The Abominable Dr. Phibes"|מאהב|, ובקרוב, ממש בקרוב, קירבה כ"כ שטנית ומרושעת לתאריך השטני והנתעב 06\06, הרימייק של הסרט המבחיל והגרוטסקי The Omen 666. כמובן שאני גם אוהב כל סרט (אימה או לא) שמכיל בפס קול את הטוקאטה\Fוגה ברה מינור של באך, כי כל סרט שמכיל פס קול שכזה חייב להיות שטני ושפל. אחד מהם הוא "החתול השחור" של בוריס קארלוב. אבל בטופ שבטופ תמיד ימצא: בובספוג מכנסמרובע חאאאחעעעחעעע |רחש-מחריש-אוזניים-של-כנפיי-עורבים-ברקע-הצחוק|.

 

[MetalSinagouge]

והנה ההוכחה לרשעותי ומדד...

...לעד כמה בן-בליעל אני בעצם: אפילו את האייקון

הצלחתי להרוס עם החולם החסר.

 

[הם קוראים לי]

מה שמזכיר לי

אני חייב להקליט את עצמי צוחק ולהעלות את זה כאן בואו נגיד שהרבה "וילנים" יכולים ללמוד ממני מוהאהאהאהאהאהא!!!!!!

 

[miss mcmillan]

חשוד ../images/Emo69.gif.

 

[miss mcmillan]

גם אני לא אוהבת סלאשרים

רק רציתי להיות בטוחה. והספר של "השער התשיעי", להלן "מועדון דיומא", הרבה יותר טוב.

 

[MetalSinagouge]

אם כך זה כנראה הופך לעוד סרט...

שהרס לי ספר. כמו גם הסדרה של חניבעל לקטר (למרות שפה מדובר באנטוני הופקינס

ולו, יש רשות להרוס לי את הספר בכל עת שיחפוץ)- כי גברים שקונים תערובות בשמים בהזמנה אישית, מאזינים לאופרה, וכנים בקשר לכוונותיהם ("אני שוקל בצורה רצינית לאכול את אישתך") זה IN.

 

[miss mcmillan]

מטאל, התפקדות ../images/Emo150.gif

אתה יודע מה התאריך היום?

 

[MetalSinagouge]

או בהחלט חהחהחהחהחהחה1111!!!

יום פטירתו של קארל יונג

אה וגם היום שבו ירושלים תישרף.

 

[miss mcmillan]

רוצה לחיות לראות את זה...

שיתאמו איתי קודם, אני אכוון אותם לחדרי המתרגלים המתאימים בפקולטה למדעי החברה בהר הצופים.

 

[AnnabeI Lee]

קבל ../images/Emo54.gif רשמי.

והנה עוד אחד ליום גשום

. נו הוא יודע שהוא מוזמן להישאר. אנחנו אפילו אותו מזל... ויש לו מלך האריות בכרטיסישי. מי צריך יותר מזה?