למה אני לא מעיף אותו?
קודם כל, כי הוא חבר, וחברים לא "מעיפים". דבר שני, עם כל הריבים, עדיין יהיה לי קצת לבד בלעדיו. חוצמזה, אני אשם. הבאתי אותו איתי, סחבתי אותו 400 קילומטר מהבית, למרות שהוא לא היה מוכן לגמרי לעזוב, ועכשיו אני מאשים אותו. בדיוק כמו שאלוהים ברא את האדם בצלמו, וציפה שגם הוא יהיה אלוהי. לפחות קצת. ואז לאלוהים נמאס, ולא היה לו מושג מה לעשות עם האדם, אז במקום לשאול את עצמו שאלות, הוא הוריד את המבול. אז אתם יודעים מה? אני לא אלוהים. אני מוכן להכיר בטעויות שלי. אני הפלתי אותו איתי למים העמוקים, אז אני אלמד אותו לשחות איתי, לא משנה כמה מים אני אבלע בדרך.