כמה בן אדם יכול לספוג?
אני חושבת שאני עומדת להתפגר. כל העולם החליט לעלות עליי בתקופה הזו, שזה כבר הביא אותי למצב של יאוש. מצב שאין לי חשק וכוח לתקן אותו מרוב שהוא על הפנים. זה מתחיל ב-4 עבודות עמוסות שאני צריכה להגיש בבית ספר, מבחנים עם טונה חומר שאני צריכה ללמוד.. שלא נדבר על הבחנים והשיעורי בית... כל הלחץ הזה של הבגרויות, למרות שיש עוד זמן, מלחיץ אותי לגמרי. זה ממשיך בבטחון העצמי הנמוך שלי, שגורם לי להמשיך ולפגוע בבריאות שלי. אני הולכת ל-5 סוגים שונים של רופאים במטרה ולתקן את הבטחון העצמי הירוד שלי. לא שזה עוזר. אני עוברת טיפוליי שיניים ופעם בחודש אפילו יותר אני צריכה להתייצב אצל רופא השיניים שלי. אני עוברת טיפולי עור שזה לקיחת כדורי ריקוטאן למי שמכיר, כל חודש אני צריכה להתייצב במעבדה כדי שיבדקו לי את הדם + להתייצב אצל הרופא עור שיבדוק את מצב העור שלי ואת התוצאות של הבדיקות. אני נבדקת כמעט כל שבועיים אצל רופא ילדים בשל בעיות אישיות בגוף שלי. אני נאלצת להפגש עם דיאטנית כל חודש בערך, משום שהתחלתי דיאטה לא נכונה, וזה גרם לי לבעיות בגוף, והודות לכך אני נאלצת גם להפגש עם רופאת נשים, שתפתור לי את הבעיות האלה ותעקוב אחרי ההתפתחות של הגוף שלי. כדי לשמור על הטיפת בריאות שלי, אני משתדלת לעשות כל יום ספורט, שאת זה אני כבר מתחילה להזניח מרוב שאין לי חשק. כל הדברים האלה לוקחים לי מהזמן שלי. אני מתחילה לחשוב על איזה תירוצים אני אגיד לאמא ואבא כדי לא ללכת לבית ספר מרוב שאין לי חשק ללמוד. שלא נדבר על הזמר שאני הכי אוהבת מזה שנים, שהוא זה שהיה עוזר לי בד"כ ונותן לי תקווה לעבור את זה, נקלע לבלאגן לא נורמלי, ומצבו גם לא הכי בשמים (ובבקשה לא רוצה לשמוע את דיעותכם עליו, מספיק עושים לי את זה בבית ובבית ספר שזה עוד יותר זורע מלח על הפצעים). יש לי מחר מבחן גדול בהסטוריה, ופשוט אין לי חשק ללמוד. אין לי זמן לכלום! כל כך הרבה עומס! פשוט בא לי לשכב במיטה, ולבהות בתקרה ולא לעשות כלום! אני רוצה חופש.. אני רוצה שהאבנים האלה מהלב ייפלו כבר! אני רוצה שהכל ייגמר
לא יודעת מה לעשות, כל כך הרבה לחץ.
אני חושבת שאני עומדת להתפגר. כל העולם החליט לעלות עליי בתקופה הזו, שזה כבר הביא אותי למצב של יאוש. מצב שאין לי חשק וכוח לתקן אותו מרוב שהוא על הפנים. זה מתחיל ב-4 עבודות עמוסות שאני צריכה להגיש בבית ספר, מבחנים עם טונה חומר שאני צריכה ללמוד.. שלא נדבר על הבחנים והשיעורי בית... כל הלחץ הזה של הבגרויות, למרות שיש עוד זמן, מלחיץ אותי לגמרי. זה ממשיך בבטחון העצמי הנמוך שלי, שגורם לי להמשיך ולפגוע בבריאות שלי. אני הולכת ל-5 סוגים שונים של רופאים במטרה ולתקן את הבטחון העצמי הירוד שלי. לא שזה עוזר. אני עוברת טיפוליי שיניים ופעם בחודש אפילו יותר אני צריכה להתייצב אצל רופא השיניים שלי. אני עוברת טיפולי עור שזה לקיחת כדורי ריקוטאן למי שמכיר, כל חודש אני צריכה להתייצב במעבדה כדי שיבדקו לי את הדם + להתייצב אצל הרופא עור שיבדוק את מצב העור שלי ואת התוצאות של הבדיקות. אני נבדקת כמעט כל שבועיים אצל רופא ילדים בשל בעיות אישיות בגוף שלי. אני נאלצת להפגש עם דיאטנית כל חודש בערך, משום שהתחלתי דיאטה לא נכונה, וזה גרם לי לבעיות בגוף, והודות לכך אני נאלצת גם להפגש עם רופאת נשים, שתפתור לי את הבעיות האלה ותעקוב אחרי ההתפתחות של הגוף שלי. כדי לשמור על הטיפת בריאות שלי, אני משתדלת לעשות כל יום ספורט, שאת זה אני כבר מתחילה להזניח מרוב שאין לי חשק. כל הדברים האלה לוקחים לי מהזמן שלי. אני מתחילה לחשוב על איזה תירוצים אני אגיד לאמא ואבא כדי לא ללכת לבית ספר מרוב שאין לי חשק ללמוד. שלא נדבר על הזמר שאני הכי אוהבת מזה שנים, שהוא זה שהיה עוזר לי בד"כ ונותן לי תקווה לעבור את זה, נקלע לבלאגן לא נורמלי, ומצבו גם לא הכי בשמים (ובבקשה לא רוצה לשמוע את דיעותכם עליו, מספיק עושים לי את זה בבית ובבית ספר שזה עוד יותר זורע מלח על הפצעים). יש לי מחר מבחן גדול בהסטוריה, ופשוט אין לי חשק ללמוד. אין לי זמן לכלום! כל כך הרבה עומס! פשוט בא לי לשכב במיטה, ולבהות בתקרה ולא לעשות כלום! אני רוצה חופש.. אני רוצה שהאבנים האלה מהלב ייפלו כבר! אני רוצה שהכל ייגמר
