כמה היה עצוב (הנוסטלגיה מכה שנית)

כמה היה עצוב (הנוסטלגיה מכה שנית)

באחת ההודעות האחרונות הוזכר הפרק האחרון של TNG, וזה הזכיר לי את היום בו שודר הפרק האחרון. לאחר כמה שנים שפיקארד, ג´ורדי, דאטה וכל החברה הטובים הפכו להיות חלק מהמשפחה שלי. לאחר שכל ערב היינו נפגשים. לאחר שהייתי שותף (ולו כצופה בלבד) לחייהם, למכאוביהם, לריגושים, הסכנות, הדילמות והחברויות. לאחר שהכרתי אותם כלכך טוב, כאשר היה ברור ורגיל שגם מחר אפגוש אותם, כמו שהשמש תזרח, פתאום הכל נגמר. זה היה יום עצוב מאוד עבורי, וסיום הפרק האחרון, שהיה לעילה ולעילה רק הדגיש את האובדן. זה היה כמו להפרד לנצח מחבר אהוב. ולא, שידורים חוזרים לא מנחמים. זה כמו להסתכל בתמונות של מישהו שכבר איננו. איך זה עבר עליכם?
 
אוי, אתה כ"כ צודק

תבורך בדיוק כמו משפחה. ראיתי עכשיו גם את הפרק האחרון של וויאג´ר, ממש היום, והם באמת ניהיו משפחה. אתם יודעים: שבע וצ´אקוטה... טוב ביי
 
למעלה