BuzzLightyear
New member
כמה הרהורים אחרונים לפני פרישה
גם אני לא משתתף כאן יותר מדי במהלך השנים, אבל אני עוקב מקרוב, בשקט ובדממה, ובכל זאת רציתי לשתף את ה-TAKE שלי על הסדרה המופלאה הזו. ברשותכם... לילה שלם לקח לי להתבשל עם המחשבות הללו, עם האכזבה שהתגנבה גם לי אמש, שישבתי מאוחר יותר ולא בשידור החי לצפות בכל המאורע הזה, עם הספיישל המקדים ועם תכנית האירוח שעקבה לאחר מכן, ובסופו של דבר יצאתי מרוצה, מרוצה...ועצוב ומהורהר. למה לא ענו לי על כל השאלות המיסתוריות הללו? מה הפתרון לשאלות הכה רבות שקיימות בסדרה הזו? האם זהו זלזול מוחלט? אני לא חושב, בסופו של דבר התיאוריה של קיום ביניים, ב"מישור קיום עליון/תחתון/ביניים" מלא סימבוליקה , מטאפזית בה לאלמנטים רוחניים או מיסטיים (רגל של פסל/ מערה עם אור/ איש שחור איש לבן) היא התיאוריה הנכונה, שמתארת את ההתחבטות של הנשמה המתייסרת בהשלכת כל המטען האנושי שלה, בתהליך העזיבה, בשיפוט עצמי (או כקולקטיב של נשמות שנכחדו ברגע אחד) לקראת המעבר לשלב הבא בו עליך להניח לכל מה שקרה לך בחייך שהסתיימו. וזה למעשה הסיפור האמיתי של אבודים, קולקטיב של הנשמות התועות, המיוסרות...שעומדות בפני המבחנים האולטימטיביים של רע וטוב, שחור ולבן...כמו בספר איוב, אלוהים והשטן שמתחרים על נשמתך, תוהים על קנקנה, ועל היכולת להטות אותך לצד זה או אחר...אין כאן באמת הסברים אמיתיים או לוגיים למושג "ג'ייקוב" כולם יכולים להבין מה זה ג'ייקוב...(כן מה זה ולא מי זה) כמו שניתן להבין את הסימבוליות של יישות אפלה שחורה חסרת שם, ומה עומד מאחוריה...כל הפחדים...כל האפלה והחידלון. אם תרצו...הלא כלום מהסרט "סיפור שאינו נגמר" חידלון שהוא אפילה ממומשת כעשן שחור מלא אימה ורוע אולטימטיבי. המכלה כל חקלה טובה ומשמיד העומד בדרכו. אז למה מספרים? מה פירוש המספרים, הם גם חלק ממארג הקיום הקולקטיבי הזה, הרלי זוכה הלוטו שמכניס את המספרים הללו ששינו את חייו, והגורל של טוב ורע ששפטו אותו אליו, מופיעים והופיעו גם תחת אותה סימבוליקה כמספרי מועמדים...כקוד של צוהר באדמה, קוד למניעת אסון, וסכום של דקות...ועוברים כחוט השני לאורך כל הסדרה, כחלק מאותו מארג סבוך, דווקא באותו מספור, ודווקא באותה חוקיות, והסדר בו הם מופיעים וצצים בכל הסיפור דווקא מעיד על חוסר הרנדומליות ואין מספרים אחרים כי במישור הקיום הזה, של לא חיים ולא מוות, אין יותר מגוון אלא רק המטען הרגשי שהגיע לאותו רגע, 6 מספרים שמסדרים את כל הסיפור. זה נכון שלכל אין פתרון, אבל אם מסתכלים על הכל בראי הקיום המטאפיזי, הכל מובן, והכל מיסתורי, הכל ברור...והכל תעלומה, ואני חושב שזה היופי הגדול בסדרה הזו. מדוע נוצרו 2 קווי הזמן במישור הקיום הלא ריאלי הזה? כנראה שהפצצה כסימבול, היא הדרך של קולקטיב הנשמות הזה ליצור מציאות חלופית במישור הקיום בו הן מצויות, בה לכל עינויי הנפש שהם עברו יש פתרון: אב שמשלים עם בנו (ג'ק/ כריסטיאן) , פושע שהופך לשוטר וכו'...כביכול ניקוי ווידוי על התיקון שהנשמה צריכה לעבור. האם זה יכל להיות כל כך בנאלי..? האם באמת הפתרון שהוצע כאחד הראשונים הם מתים? זה מה שמציעים לנו היוצרים? לאחר שנים רבות כל כך של תהפוכות אירועים, מסתורין ומיסטיקה, זה מה יש למכור? זה הפתרון האולטימטיבי? כנראה שכן, כנראה שזו תמיד היתה הסיבה הנפתלת לכל האירועים הללו, אבל יש הבדל תהומי להסבר הכביכול בנאלי, שכולם מתים בין תחילת הסדרה וסופה, וההבדל נעוץ במטען הרגשי, במסע , בסיפורים האנושיים, בפלאשבקים...בפלאשפורוורד ההזוי, ולמעשה בסיפורם של האנשים הללו, שקורותיהם נפרשו בפנינו, והתחברנו לכל אחד ואחד. ולכן בסופו של דבר אחרי הלילה של ההרהורים הבנתי את המהות של הסדרה: אין כאן באמת ולא יהיו פתרונות , זה לא העניין, התעלומה לא תיפתר, הסימבולים יישארו ככאלה , חסרי השם יישארו כך, וזה עניין סובייקטיבי ולא אובייקטיבי פתיר...הסיפור האמיתי הוא שש שנים שליווינו, דמויות, אנשים, למדנו אותם ועליהם, וראינו את הייסורים והסיפורים שלהם במה שהתברר לבסוף כמסע של פרידה מהחיים, אנשים שלמדנו להכיר ולהזדהות איתם, זוהי טרדגיה ...בסופו של דבר מדובר בטרגדיה קלאסית ואפית. וכאן מגיעה התחושה החדשה של אבל. ג'ק וקייט לעולם לא יהיו ביחד, זה לא יקרה.. ג'ין וסאן לא יהיו הורים, וסוייר וג'ולייט מעולם לא היו. אהרון לעולם לא יוולד...וכדומה. הם כולם אבודים, באמת אבודים, וזו הטרגדיה האמיתית. והעצבות.
גם אני לא משתתף כאן יותר מדי במהלך השנים, אבל אני עוקב מקרוב, בשקט ובדממה, ובכל זאת רציתי לשתף את ה-TAKE שלי על הסדרה המופלאה הזו. ברשותכם... לילה שלם לקח לי להתבשל עם המחשבות הללו, עם האכזבה שהתגנבה גם לי אמש, שישבתי מאוחר יותר ולא בשידור החי לצפות בכל המאורע הזה, עם הספיישל המקדים ועם תכנית האירוח שעקבה לאחר מכן, ובסופו של דבר יצאתי מרוצה, מרוצה...ועצוב ומהורהר. למה לא ענו לי על כל השאלות המיסתוריות הללו? מה הפתרון לשאלות הכה רבות שקיימות בסדרה הזו? האם זהו זלזול מוחלט? אני לא חושב, בסופו של דבר התיאוריה של קיום ביניים, ב"מישור קיום עליון/תחתון/ביניים" מלא סימבוליקה , מטאפזית בה לאלמנטים רוחניים או מיסטיים (רגל של פסל/ מערה עם אור/ איש שחור איש לבן) היא התיאוריה הנכונה, שמתארת את ההתחבטות של הנשמה המתייסרת בהשלכת כל המטען האנושי שלה, בתהליך העזיבה, בשיפוט עצמי (או כקולקטיב של נשמות שנכחדו ברגע אחד) לקראת המעבר לשלב הבא בו עליך להניח לכל מה שקרה לך בחייך שהסתיימו. וזה למעשה הסיפור האמיתי של אבודים, קולקטיב של הנשמות התועות, המיוסרות...שעומדות בפני המבחנים האולטימטיביים של רע וטוב, שחור ולבן...כמו בספר איוב, אלוהים והשטן שמתחרים על נשמתך, תוהים על קנקנה, ועל היכולת להטות אותך לצד זה או אחר...אין כאן באמת הסברים אמיתיים או לוגיים למושג "ג'ייקוב" כולם יכולים להבין מה זה ג'ייקוב...(כן מה זה ולא מי זה) כמו שניתן להבין את הסימבוליות של יישות אפלה שחורה חסרת שם, ומה עומד מאחוריה...כל הפחדים...כל האפלה והחידלון. אם תרצו...הלא כלום מהסרט "סיפור שאינו נגמר" חידלון שהוא אפילה ממומשת כעשן שחור מלא אימה ורוע אולטימטיבי. המכלה כל חקלה טובה ומשמיד העומד בדרכו. אז למה מספרים? מה פירוש המספרים, הם גם חלק ממארג הקיום הקולקטיבי הזה, הרלי זוכה הלוטו שמכניס את המספרים הללו ששינו את חייו, והגורל של טוב ורע ששפטו אותו אליו, מופיעים והופיעו גם תחת אותה סימבוליקה כמספרי מועמדים...כקוד של צוהר באדמה, קוד למניעת אסון, וסכום של דקות...ועוברים כחוט השני לאורך כל הסדרה, כחלק מאותו מארג סבוך, דווקא באותו מספור, ודווקא באותה חוקיות, והסדר בו הם מופיעים וצצים בכל הסיפור דווקא מעיד על חוסר הרנדומליות ואין מספרים אחרים כי במישור הקיום הזה, של לא חיים ולא מוות, אין יותר מגוון אלא רק המטען הרגשי שהגיע לאותו רגע, 6 מספרים שמסדרים את כל הסיפור. זה נכון שלכל אין פתרון, אבל אם מסתכלים על הכל בראי הקיום המטאפיזי, הכל מובן, והכל מיסתורי, הכל ברור...והכל תעלומה, ואני חושב שזה היופי הגדול בסדרה הזו. מדוע נוצרו 2 קווי הזמן במישור הקיום הלא ריאלי הזה? כנראה שהפצצה כסימבול, היא הדרך של קולקטיב הנשמות הזה ליצור מציאות חלופית במישור הקיום בו הן מצויות, בה לכל עינויי הנפש שהם עברו יש פתרון: אב שמשלים עם בנו (ג'ק/ כריסטיאן) , פושע שהופך לשוטר וכו'...כביכול ניקוי ווידוי על התיקון שהנשמה צריכה לעבור. האם זה יכל להיות כל כך בנאלי..? האם באמת הפתרון שהוצע כאחד הראשונים הם מתים? זה מה שמציעים לנו היוצרים? לאחר שנים רבות כל כך של תהפוכות אירועים, מסתורין ומיסטיקה, זה מה יש למכור? זה הפתרון האולטימטיבי? כנראה שכן, כנראה שזו תמיד היתה הסיבה הנפתלת לכל האירועים הללו, אבל יש הבדל תהומי להסבר הכביכול בנאלי, שכולם מתים בין תחילת הסדרה וסופה, וההבדל נעוץ במטען הרגשי, במסע , בסיפורים האנושיים, בפלאשבקים...בפלאשפורוורד ההזוי, ולמעשה בסיפורם של האנשים הללו, שקורותיהם נפרשו בפנינו, והתחברנו לכל אחד ואחד. ולכן בסופו של דבר אחרי הלילה של ההרהורים הבנתי את המהות של הסדרה: אין כאן באמת ולא יהיו פתרונות , זה לא העניין, התעלומה לא תיפתר, הסימבולים יישארו ככאלה , חסרי השם יישארו כך, וזה עניין סובייקטיבי ולא אובייקטיבי פתיר...הסיפור האמיתי הוא שש שנים שליווינו, דמויות, אנשים, למדנו אותם ועליהם, וראינו את הייסורים והסיפורים שלהם במה שהתברר לבסוף כמסע של פרידה מהחיים, אנשים שלמדנו להכיר ולהזדהות איתם, זוהי טרדגיה ...בסופו של דבר מדובר בטרגדיה קלאסית ואפית. וכאן מגיעה התחושה החדשה של אבל. ג'ק וקייט לעולם לא יהיו ביחד, זה לא יקרה.. ג'ין וסאן לא יהיו הורים, וסוייר וג'ולייט מעולם לא היו. אהרון לעולם לא יוולד...וכדומה. הם כולם אבודים, באמת אבודים, וזו הטרגדיה האמיתית. והעצבות.