כתבה מאוד מאוד חשובה! גם אם חלק יודעים ומכירי
ומכירים עדיין צריך לקרוא, לרענן את הידע ואילו להיחשף לדרך מחשבה אחרת ושונה אך בעלת אותה המטרה.
אנה בעצם משכנעת אותנו לא להתייאש ולשמור על כבודנו וכבוד התוצרים שלנו. אם אנחנו ניכנע למעצמה הסינית והזבל ברובו שהם יוצרים שם, שוק האומנות ועבודת היד בארץ ירד לתחתית, לא יהיה לו ערך ואוי ואבוי.
אחד יכול לתמחר בזול יותר כדי למכור, אבל אני בספק אם הוא יישאר אדיש לכך וימשיך בדרך הזו. הוא או היא יבינו שאין טעם להמשיך בעבודת היד מכיוון שזה כבר לא ריווחי. צריך כמה שיותר לשאוף גבוה אבל בהדרגה ובמתינות ולא בקפיצות לגובה שכן לרוב ישר מרגישים. מיכל נגרין בעצמה, התחילה מקטן בדוכן, ולאט לאט כשהביקוש עלה, היא פתחה חנות ועוד חנות ואתם כבר יודעים ההמשך. המחירים שלה מאוד יקרים כפי שרובכם יודעים ומכירים, אבל עובדה, נכון שחלק אהבו וחלק לא אבל היא את שלה עשתה והצליחה.
לפי השיטות שאנה ציינה, אכן ניתן לתמחר ביתר יעילות את עלות המוצר. גם לשאול בני משפחה וחברים שלא מבינים אומנות ויצירה לראות את התגובה שלהם.
וכמובן תזכרו תמיד! לכל מוצר הקונה שלו!