כמה חשובה ה"מראה"
רציתי לשתף אתכן במשהו שעשיתי היום ואני די גאה בו (אם טעיתי אנא ידעו אותי). כמו שאתן יודעות ומכירות, יש המון סוגים של מתעמלות, אחד הסוגים (או שיש את זה בכל אחת), הוא זה של "המתעמלת שלא מנסה", אולי היא לא מנסה כתוצאה מפחד מנפילה אפשרית, אולי מפחד שיצחקו לה ואולי אפילו מפחד מהתרגיל עצמו. כמעט בכל אימון מהקטנות עד לגדולות, אני נתקלת בכאלו ש"לא מנסות". היום באימון של בנות צעירות ומתחילות (גילאי גן-א'), בחקשתי שיבצעו עצמאית עמידת ידיים, הן עובדות על זה הרבה זמן ותמיד זה היה בהשגחת מאמנת/מדריכה (לא שמירה אלא השגחה), היום הן נדרשו לבצע ללא השגחה כמעט בכלל, כל הקב' ביחד. כשראיתי שיש מס' בנות שלא מנסות עצרתי את האימון, הושבתי את כל הבנות ועמדתי מולן ואמרתי "עכשיו אני הולכת להראות לכן שני תרגילים ואתן תגידו לי באיזה מהתרגילים יש יותר סיכוי שאצליח", בקשתי מהמדריכה שלי שתתן לי הוראה לבצע עמידת ידיים ואז תגיד 3..4.. ונשארתי במקום, קצת התכופפתי, אבל לא זזתי. בפעם השנייה ביקשתי שוב מהמדריכה שתחזור על ההוראה, הפעם ביקשתי מהילדות שהן יגידו 3..4.. והפעם הנחתי את הידיים על המזרון הנפתי את הרגליים "ונפלתי" על הברכיים. ואז שאלתי את הבנות לדעתן, מתי יהיה לי סיכוי גדול יותר להצליח והן צעקו "בניסיון השני", שאלתי "למה"? והן אמרו "כי ניסית.....", לאחר מכן כל הבנות ניסו שוב ושוב, לדעתי הן קלטו את המסר - מה דעתכן?
רציתי לשתף אתכן במשהו שעשיתי היום ואני די גאה בו (אם טעיתי אנא ידעו אותי). כמו שאתן יודעות ומכירות, יש המון סוגים של מתעמלות, אחד הסוגים (או שיש את זה בכל אחת), הוא זה של "המתעמלת שלא מנסה", אולי היא לא מנסה כתוצאה מפחד מנפילה אפשרית, אולי מפחד שיצחקו לה ואולי אפילו מפחד מהתרגיל עצמו. כמעט בכל אימון מהקטנות עד לגדולות, אני נתקלת בכאלו ש"לא מנסות". היום באימון של בנות צעירות ומתחילות (גילאי גן-א'), בחקשתי שיבצעו עצמאית עמידת ידיים, הן עובדות על זה הרבה זמן ותמיד זה היה בהשגחת מאמנת/מדריכה (לא שמירה אלא השגחה), היום הן נדרשו לבצע ללא השגחה כמעט בכלל, כל הקב' ביחד. כשראיתי שיש מס' בנות שלא מנסות עצרתי את האימון, הושבתי את כל הבנות ועמדתי מולן ואמרתי "עכשיו אני הולכת להראות לכן שני תרגילים ואתן תגידו לי באיזה מהתרגילים יש יותר סיכוי שאצליח", בקשתי מהמדריכה שלי שתתן לי הוראה לבצע עמידת ידיים ואז תגיד 3..4.. ונשארתי במקום, קצת התכופפתי, אבל לא זזתי. בפעם השנייה ביקשתי שוב מהמדריכה שתחזור על ההוראה, הפעם ביקשתי מהילדות שהן יגידו 3..4.. והפעם הנחתי את הידיים על המזרון הנפתי את הרגליים "ונפלתי" על הברכיים. ואז שאלתי את הבנות לדעתן, מתי יהיה לי סיכוי גדול יותר להצליח והן צעקו "בניסיון השני", שאלתי "למה"? והן אמרו "כי ניסית.....", לאחר מכן כל הבנות ניסו שוב ושוב, לדעתי הן קלטו את המסר - מה דעתכן?
כך יהייה לך קל יותר להמשיך לתרגילים בדרגות קושי גבוהות יותר בלי תלות בעזרתך או בעזרת המדריכות שלך.