כמה טוב שאתן פה (וידוי)
אמנם אני לא פעילה בפורום הזה, אבל קרה לי כבר כמה פעמים שרק מלתכנן לשים הודעה בפורום, אני כבר פותרת לעצמי את הבעיה. אבל הפעם זו לא בעיה, אלא יותר סוג של וידוי. אני מרשה לעצמי להיות אישית כי בעצם אני מכירה את רובכן, ויודעת שפה יבינו אותי. רק לפני זמן לא רב הבנתי שכל הדברים החדשים שאני עושה עכשיו - זה הכל בעצם מן פרוייקט שיפור עצמי שהתחיל בהדרגה ובעצם רק עכשיו אני מבינה שזה מה שקורה אצלי. אני אתחיל מאחרי הלידה, כי זה מה שרלוונטי לפורום הזה, נכון? ילדתי לפני שנתיים וחודשיים את מאיה המקסימה שלי, וכמובן שחיי השתנו ללא הכר. כאן בקנדה חופשת הלידה היא שנה שלמה, וכיוון שידעתי שלא יהיה לי לאן לחזור (החברה בה עבדתי יצאה מאתר הלקוח ולא היה להם שומדבר רלוונטי להציע לי), נשארתי בכיף בבית עם מאיה. אז ממשרה מלאה במשך כמעט 7 שנים רצוף (כולל המון נסיעות, ורילוקיישן שמן הסתם שינה לי הרבה בחיים), הפכתי לאמא במשרה מלאה בבית. כמה מוזר. התרגלתי מהר
וכל חיי הפכו להיות מאיה מאיה מאיה. וכמו שאומרים פה בפורום - קצת שכחתי את עצמי. אמנם הלכתי ליוגה עם תינוקות פעם בשבוע, הלכתי למפגש אמהות עם תינוקות (ישראליות) ורכשתי הרבה חברות חדשות. אבל חוץ מ-מאיה מאיה מאיה, לא עשיתי יותר מדי עם עצמי. הנקתי הנקה מלאה עד תחילת המוצקים, וזה היה תרוץ מצוין לאכול טוב ולהשמין נורא. הייתי עיפה (לא ברור לי למה, כי הנסיכה שלי ישנה לילות שלמים מגיל חודש וחצי) ולא עשיתי יותר מדי בבית. חוץ מהעובדה שאני מבולגנת מטבעי, העצלנות שלי והדחיינות שלי חצתה את כל הגבולות בתקופה הזאת. אבל מה? הייתי מאושרת עד הגג. רק מלהסתכל עליה ולהתעסק איתה כל היום הייתי בהיי, וממש לא חשבתי שמשהו לא בסדר. זה לא שישבתי בבית, דווקא הייתי די פעילה. נסענו גם לארץ לביקור, ואח"כ אפילו הלכתי לחדר כושר במשך חודש וחצי (זה גם משהו). אחרי שנה וקצת, נגמר החוזה עם החברה ונפרדנו לדרכינו, והתחלתי עסק משלי. עבודה בבית. בעצם זה מה שאני עושה עד היום. לעבוד מהבית זה לא כ"כ קל, למרות שמאיה בגן כבר מינואר שעבר וכעקרון יש לי את כל הזמן שבעולם,ובכ"ז אין לי הרבה זמן. בערך באותה תקופה החלטתי שאי אפשר להשמין יותר או להשאר ככה לחילופין, ופצחתי בדיאטה. בהחלט הרגשתי יותר טוב כשהמשקל התחיל לרדת. הייתי עסוקה כל הזמן בלבשל (כמעט כפול, כי בעלי לא היה בעניין ומאיה בטח שלא...
), קצת לעבוד ובעיקר לדחות כל מיני דברים שצריך לעשות. אחרי הנסיעה לארץ בפסח שעבר נתקעה לי הדיאטה והפסקתי לרדת ובעצם במשך הקיץ אפילו עליתי איזה 2-3 קילו, כי אוטוטו אני חוזרת למסגרת בה הייתי ובטח שאני אוריד עוד
בינתיים נהייתה יותר עבודה, פחות זמן ועוד תרוצים לדחות כל דבר שצריך לעשות. וכשאני אומרת דברים שצריך לעשות - זה בסיסי כמו לסדר את הבית, לארגן למאיה את הצעצועים, כל דבר הכי קטן. אבל לאחרונה משהו קרה לי ועכשיו בעצם אני מבינה שפתחתי לעצמי סדנת שיפור עצמי - *חזרתי לדיאטה - הצטרפתי לשומרי משקל, ושוב אני במגמת ירידה (כבר חודשיים
). מתחילה להרגיש טוב יותר עם עצמי ועם הבגדים שלי. *שיניתי את דרכיי בטיפול בבית - התוודעתי ל FlyLady. האמת היא שזו פעם שניה שהופניתי לשם, אבל בפעם הראשונה היה נראה לי שזה לא בשבילי. הפעם נכנסתי לזה קצת יותר (עדיין בהתחלה, יש לי עוד המון מה לקרוא וליישם), אבל כל ההרגשה שלי לגבי הטיפול בבית, לגבי מטלות שאני צריכה לבצע - כל הגישה שלי השתנתה וכולם מרגישים את זה לטובה.
בעצם, רציתי לשתף אתכן בתהליך הזה שעובר עלי. עדיף מאוחר מאשר אף פעם.
אמנם אני לא פעילה בפורום הזה, אבל קרה לי כבר כמה פעמים שרק מלתכנן לשים הודעה בפורום, אני כבר פותרת לעצמי את הבעיה. אבל הפעם זו לא בעיה, אלא יותר סוג של וידוי. אני מרשה לעצמי להיות אישית כי בעצם אני מכירה את רובכן, ויודעת שפה יבינו אותי. רק לפני זמן לא רב הבנתי שכל הדברים החדשים שאני עושה עכשיו - זה הכל בעצם מן פרוייקט שיפור עצמי שהתחיל בהדרגה ובעצם רק עכשיו אני מבינה שזה מה שקורה אצלי. אני אתחיל מאחרי הלידה, כי זה מה שרלוונטי לפורום הזה, נכון? ילדתי לפני שנתיים וחודשיים את מאיה המקסימה שלי, וכמובן שחיי השתנו ללא הכר. כאן בקנדה חופשת הלידה היא שנה שלמה, וכיוון שידעתי שלא יהיה לי לאן לחזור (החברה בה עבדתי יצאה מאתר הלקוח ולא היה להם שומדבר רלוונטי להציע לי), נשארתי בכיף בבית עם מאיה. אז ממשרה מלאה במשך כמעט 7 שנים רצוף (כולל המון נסיעות, ורילוקיישן שמן הסתם שינה לי הרבה בחיים), הפכתי לאמא במשרה מלאה בבית. כמה מוזר. התרגלתי מהר
