כמה טיפשה יכולה האישה להיות???
היא נחתה בבית שלי בהתרעה של פחות מ24 שעות. כרגיל, הבת שלי מפעילה אותה כדי להשיג מה שבד"כ אסור לה. כרגיל, חמותי לא בודקת איתי אם מה שהילדה מבקשת מותר לה. כרגיל, הקיטור מתחיל לעלות לי מהאוזניים. פתאום היא מחליטה שהיא רוצה לאפות עם הנכדה שלה עוגיות. היא שולחת את בנה יקירה שישאל אותי אם אני מרשה. (הסתגרתי בחדרי וישנתי, כדי לא להתעצבן). הוא שואל, אני מציינת שאם היא מסדרת אחריה ועושה את הכלים - לא אכפת לי. היא מגלה שחסרים מצרכים, וגוררת את הילדה לחנות, לרכוש אותם. בעלי קופץ ומבקש ממנה שאם היא כבר שם, שתקנה לילדון מוצץ כי את המוצץ שלו בעלי שכח בגן. אני מכירה אותה, אני יודעת כמה היא מבריקה, ולכן אני מתדרכת אותה בדיוק איזה מוצץ הילד אוהב (בלון), באיזה אריזה הוא מגיע (דגניה סיליקון או אריזה של רמדיה), באיזה גודל הוא צריך להיות (שלב 3, או גודל "גדול"). ומציינת שהילדה יודעת איך הוא נראה ותוכל לעזור. היא חוזרת רבע שעה אח"כ, עם מוצץ אורתודנטי, שלב 1, גודל "קטן". אני עושה מאמץ עליון לא להראות לה שאני עומדת לחנוק אותה, ושואלת בסבלנות אין קץ: "לא נורא, אני אגש להחליף. יש לך את הקבלה?" היא מחטטת בתיק ובמבט דבילי אומרת "לא, כנראה שלא לקחתי אותה". אני: "את זוכרת באיזו קופה היית?" היא: "לא, אבל אני אוכל להזכר אם אני אהיה שם" (אבל היא לא מציעה לגשת להחליף, ומיד מתחילה להכין את העיסה לעוגיות) אני: "את זוכרת איך נראית הקופאית שרכשת ממנה?" היא: "לא". אני מתלבטת, ומחליטה בכ"ז לנסות להחליף את המוצר בחנות, גם אם אין לי קבלה. מודיעה לבעל שאני הולכת להחליף וגם להסתובב קצת, כי אני מרגישה כלואה. בחנות מוכנים להחליף לי, אבל אין שומדבר פרט לאורתודנטי שלב 1. זה דווקא טוב כי אחרת הייתי צריכה לעמוד בתור. ככה קיבלתי זיכוי בקופה הראשית ושלום על ישראל. אני נכנסת לאוטו ויוצאת לנסיעה, מנסה להרגע, אבל בעלי כל רגע מתקשר עם משהו אחר. (שמתם לב שכשהם חולים הם ילדים קטנים???) באיזה שהוא שלב הוא מתקשר לנדנד שאני אבוא שהוא יסיע את אמא שלו לאוטובוס שיוצא ממודיעין או לאוטובוס שיוצא מפ"ת. אני מתרגזת. מתחת לבית יש תחנת אוטובוס שמגיע לאותו מקום כמו אלו שבמודיעין ובפ"ת, והוא יוצא תוך כשעה. אני מודיעה לו שאמא שלו יכולה לקחת גם את האוטובוס ההוא, וכמו שזה יותר זול לה לסוע ממודיעין, זה עולה לנו יותר דלק להסיע אותה למודיעין ולחזור. אני חוזרת הביתה, והוא עומד ושוטף את הכלים של העוגיות שהיא הכינה עם הילדה, ומנקה את השולחן והסביבה. הוא קיווה שאני אגיע אחרי שהוא יעלים את הראיות לכך שהיא שמה עלי זין, כמו תמיד. ככל שהיא יותר מזלזלת בי, בערכים שאני רוצה להקנות לילדים שלי, בכללים שאני מנהיגה בבית שלי, או בכל פן אחר של הסמכות שלי, בעיקר מול הילדים, אני יותר מוכנה לחנוק אותה.
היא נחתה בבית שלי בהתרעה של פחות מ24 שעות. כרגיל, הבת שלי מפעילה אותה כדי להשיג מה שבד"כ אסור לה. כרגיל, חמותי לא בודקת איתי אם מה שהילדה מבקשת מותר לה. כרגיל, הקיטור מתחיל לעלות לי מהאוזניים. פתאום היא מחליטה שהיא רוצה לאפות עם הנכדה שלה עוגיות. היא שולחת את בנה יקירה שישאל אותי אם אני מרשה. (הסתגרתי בחדרי וישנתי, כדי לא להתעצבן). הוא שואל, אני מציינת שאם היא מסדרת אחריה ועושה את הכלים - לא אכפת לי. היא מגלה שחסרים מצרכים, וגוררת את הילדה לחנות, לרכוש אותם. בעלי קופץ ומבקש ממנה שאם היא כבר שם, שתקנה לילדון מוצץ כי את המוצץ שלו בעלי שכח בגן. אני מכירה אותה, אני יודעת כמה היא מבריקה, ולכן אני מתדרכת אותה בדיוק איזה מוצץ הילד אוהב (בלון), באיזה אריזה הוא מגיע (דגניה סיליקון או אריזה של רמדיה), באיזה גודל הוא צריך להיות (שלב 3, או גודל "גדול"). ומציינת שהילדה יודעת איך הוא נראה ותוכל לעזור. היא חוזרת רבע שעה אח"כ, עם מוצץ אורתודנטי, שלב 1, גודל "קטן". אני עושה מאמץ עליון לא להראות לה שאני עומדת לחנוק אותה, ושואלת בסבלנות אין קץ: "לא נורא, אני אגש להחליף. יש לך את הקבלה?" היא מחטטת בתיק ובמבט דבילי אומרת "לא, כנראה שלא לקחתי אותה". אני: "את זוכרת באיזו קופה היית?" היא: "לא, אבל אני אוכל להזכר אם אני אהיה שם" (אבל היא לא מציעה לגשת להחליף, ומיד מתחילה להכין את העיסה לעוגיות) אני: "את זוכרת איך נראית הקופאית שרכשת ממנה?" היא: "לא". אני מתלבטת, ומחליטה בכ"ז לנסות להחליף את המוצר בחנות, גם אם אין לי קבלה. מודיעה לבעל שאני הולכת להחליף וגם להסתובב קצת, כי אני מרגישה כלואה. בחנות מוכנים להחליף לי, אבל אין שומדבר פרט לאורתודנטי שלב 1. זה דווקא טוב כי אחרת הייתי צריכה לעמוד בתור. ככה קיבלתי זיכוי בקופה הראשית ושלום על ישראל. אני נכנסת לאוטו ויוצאת לנסיעה, מנסה להרגע, אבל בעלי כל רגע מתקשר עם משהו אחר. (שמתם לב שכשהם חולים הם ילדים קטנים???) באיזה שהוא שלב הוא מתקשר לנדנד שאני אבוא שהוא יסיע את אמא שלו לאוטובוס שיוצא ממודיעין או לאוטובוס שיוצא מפ"ת. אני מתרגזת. מתחת לבית יש תחנת אוטובוס שמגיע לאותו מקום כמו אלו שבמודיעין ובפ"ת, והוא יוצא תוך כשעה. אני מודיעה לו שאמא שלו יכולה לקחת גם את האוטובוס ההוא, וכמו שזה יותר זול לה לסוע ממודיעין, זה עולה לנו יותר דלק להסיע אותה למודיעין ולחזור. אני חוזרת הביתה, והוא עומד ושוטף את הכלים של העוגיות שהיא הכינה עם הילדה, ומנקה את השולחן והסביבה. הוא קיווה שאני אגיע אחרי שהוא יעלים את הראיות לכך שהיא שמה עלי זין, כמו תמיד. ככל שהיא יותר מזלזלת בי, בערכים שאני רוצה להקנות לילדים שלי, בכללים שאני מנהיגה בבית שלי, או בכל פן אחר של הסמכות שלי, בעיקר מול הילדים, אני יותר מוכנה לחנוק אותה.
