כמה להשתדל?
אני בזוגיות חצי שנה. בת 26, בן זוגי בן 33.
גרים בשתי ערים שונות, שעה וחצי נסיעה. מכיוון ששנינו גם עובדים וגם לומדים ובעלי לו״ז צפוף, מתראים פעם בשבוע.
מההתחלה היה ברור שמדובר בבחור שלא יודע להיות בזוגיות. הלו״ז שלו מלא במשפחה (הוא מאד מסור ומחויב למשפחתו, בעיקר לסבתו החולה), בלימודים, בעבודה. הוא בעל הפרעות קשב וריכוז לא פשוטות, וגם כך כמות המשימות שלו נכבדת. חיים שלמים בלי מקום לאישה.
לא פתחתי איתו את הנושא, לא שאלתי על חברות עבר, אבל יש לנו מכרים משותפים והאנשים הקרובים אליו לא שמעו על זוגיות בשנים האחרונות.
לקח זמן להרגיל אותו שצריך לדבר כל יום בטלפון, וגם כאן לא תמיד מצליח לו- לפעמים נרדם לפני שמספיקים לדבר, לפעמים שוכח.
במהלך היום הוא בלי הפלאפון, ולכן גם אם יש חילופי הודעות במהלך היום זו לא שיחה ממושכת.
קשה לי לגרום לו להפגש באמצע השבוע. תמיד יש לו מחויבויות קודמות. כשאני שואלת אותו אם הוא לא רוצה לפגוש אותי, כי זה הרושם שאני מקבלת מההתנהגות שלו, הוא ישר מוחה ואומר שהיה רוצה, אבל יש דברים שהם חובה, ובפעם הבאה.
בנוסף- לא שכבנו עדיין. אני מההתחלה הבהרתי לו שאני עובדת בקצב אחר. הוא קיבל בצורה מופלאה, לא נגע בי בלי שידע שאפשר. עם הזמן דווקא רציתי שנתקדם, אבל הוא העדיף שלא. עכשיו אנחנו כן נוגעים וכן מתפשטים, אבל כשזה מגיע לאיזורים של סקס ממש- הוא מעדיף שלא. כששאלתי באופן ישיר למה הוא לא רוצה לשכב- אמר שהוא מאד רוצה, אבל הוא מפחד ממחוייבות ולא רוצה לפגוע בי. אמר שאני לא ״בחורה שאוספים באיזה פאב״. הסברתי לו שסקס לא אומר שאנחנו מתחתנים. שאלתי אם טוב לו איתי- אמר כן. שאלתי אם הוא רוצה שהקשר יצליח- אמר שבוודאי שכן. אבל עדיין לא מוכן לשכב.
חשוב לי להדגיש- מדובר בבחור מקסים מקסים מקסים. הוא כן ואמיתי ואם הוא אומר שטוב לו איתי ושהוא רוצה- אני בטוחה שהוא מתכוון לזה. כי הוא כזה, אומר אמת. כי כשאנחנו ביחד אני מרגישה שאני נורא חשובה לו, אין פה בכלל שאלה. עברתי את מנת הגברים החלקלקים שלי כדי לזהות רגש טהור ואמיתי.
וגם אני כל כך רוצה- כשאנחנו ביחד כאילו הזמן נעצר מרוב שהביחד שלנו מיוחד.
הבעיה היא לא ברצון, היא ביכולת.
חצי שנה- מתקדם לאט כמו צב, מתראים כל כך מעט. בלי סקס. לא פגשנו חברים אחד של השני- רק חברים שבמקרה קפצו אליי כשהיה. על לפגוש את המשפחה מרגיש לי שבכלל אין עדיין על מה לדבר.
אני מתוסכלת, ותוהה לעצמי אם בחור בגיל הזה, שמתנהג ככה- האם הוא בר תקנה? ואולי זה לא משנה כמה הוא רוצה? אולי הוא פשוט כבר לא יכול להיות במערכת יחסים? אולי כבר מאוחר מדי ללמוד איך משלבים בחיים עוד בנאדם?
כמה להשתדל ולהיות סלחנית ומבינה? איך אני יכולה לדעת שאני לא זורקת את הזמן על בנאדם שפשוט לא מסוגל להיות בזוגיות? ושוב- זה לא עניין של לא רוצה. אני חוששת שאולי הוא לא מסוגל.
איך אפשר לדעת? לשער?
מפחדת להכנס לבור עמוק שיהיה קשה וכואב לצאת ממנו. מצד שני, מפחדת לוותר על זוגיות כל כך נדירה, על אדם כל כך מיוחד.