אין בית מדרש ללא חידוש
מאמרו המעניין של האיש המעניין ובר ההבנה וגדול הדעה צבי ינאי ז"ל על עמדתו של ליבוביץ בעניין "מדינה עם ואדם" (ובעיקר הקורלציה בינותם), חידש לי דבר מה, ואינני יודע אם חידוש נאמן למקורו הוא, או שמא לבו של ינאי בדאו.
ינאי טוען במאמר שאליו הפנית, כי ליבוביץ גרס כי אין המדינה יכולה אפילו להוות אינסטרומנט (מכשיר) להגשמת ערכים יהיו אשר יהיו. זה שישנם ערכים שלעולם לא יכולים להיות מוגשמים על ידי המדינה, זה אנו יודעים היטב (הדת וההומניזם למשל נכנסות בקטיגוריה הזו), אבל לא ידעתי כי ליבוביץ מצוי בעמדה שהמדינה בהיותה מנגנון לא יכולה להוות מכשיר ואינסטורמנט להגשמת ערכים מסויימים גם כאלו שאינם פשיסטיים (ולמעשה, אני מכיר עמדה שונה מזו שהוצגה על ידי ינאי שבו ליבוביץ טוען שבמסגרת המנגנון המדינתי כן ניתן להגשים ערכים מסויימים - כאמור לא דתיים ובוודאי לא הומניסטים). על כן הציטוט, שינאי ציטט את ליבוביץ בעניין הומניזם ודת (בה המדינה "אפילו אינה מכשיר להגשמת ערכים״) איני יודע מדוע החילו על כלל הערכים. והוא חידוש עבורי.
מבלי קשר, מבחינה עקרונית נפלה בחיקו של ינאי שגיאה בהבנת דבריו של ליבוביץ בעניין הדיכוטומיה שהאחרון מבדיל בין ערכים לצרכים שאינם יכולים להתממש בפועל, אליבא דדעת ינאי, באשר היות האדם יצור פסיכו פיסי, אשר הערכים והצרכים משמשין בו בערבוביה. שגיאה שאין צריך להרבות בהפרכתה.
