כמה מותר לחבק ולנשק?

[ערבהאיןקץ]

כמה מותר לחבק ולנשק?

אני מוצאת שגידלתי שלושה נשקנים-חבקנים קטנים... ולאחרונה התחיל להיות לי קצת לא נוח על האופן שבו הילדים שלי מחבקים בהתלהבות כל מי שהם מכירים יותר מ-כמה דקות... ברגע שרק נותנים להם הזדמנות. איך מלמדים "מידה"? ומהי המידה הנכונה ?

 

[פרח7]

כמה שרוצים

ובלבד שיש הדדיות ברצון הצדדים לחיבוק

 

[ערבהאיןקץ]

אבל... מה עם הסיכונים פה?

ועם ללמד אותם גוונים של קרבה? ומה קורה כשאנחנו לא בסביבה???

 

[ניראות]

אולי

להסביר שלכל אחד/ת יש את הגוף שלה/ו. ולפעמים צריך לברר כמה מתאים לצד השני. כך ילמדו שגם להם מותר להגיד לא כשלא רוצים, לא בא, או לא מרגיש בנוח. ונכון חיבוקים ומגע זה צורך לא רק רגשי אלא גם ביולוגי, אך אם לא מלמדים שצריך להיות הסכמה, והחופש האמיתי גם להגיד כן וגם להגיד לא, אז בעצם אין חופש...

 

[טרודי]

מצטרפת לשאלה

אין לי תשובה, אבל גם לי יש ילדה שאוהבת לחבק ולהימרח על כל מי שמוצא/ת חן בעיניה. אין לי מושג מהי המידה הנכונה, או איך ללמד אותה. מישהו/י?

 

[ערבהאיןקץ]

הילדה שלך..

היא משו שקשה לא להתאהב בה... ואני מודה שכל החיבוקים והנשיקות שלה מתוקים וחינניים.. אבל עכשיו , כשהנושא נעשה לי מבהיל.. אני שואלת את עצמי : כאלו התרפקויות מלאות אמון... האם אנחנו יכולות לגונן עליהם מהאפשרות שמישו ינצל את זה לרעה? והאם מהפחד - אנחנו צריכות להרוס את התום הזה?

 

[מיז פיגי]

גבולות אףפעם לא מוקדם מדיי ללמד

ואני חושבת שאחת הדרכים היעילות ללמד ילד על הגבולות של המגע הרצוי/לא רצוי היא כשמדגדגים אותו, והוא מבקש להפסיק - פשוט לכבד את זה ולהסביר שאוקיי, אם אתה רוצה להפסיק זו זכותך, כי זה הגוף שלך ורק לך מותר להגיד מה נעים או לא נעים לך שעושים בגוף שלך. ואני לא חושבת שזהירות היא לא במקום. נאיביות לא מביאה לשומדבר טוב בטוח הרחוק.

 

[מיקי6המקורי]

נאיביות...

תכונה מדהימה..בתנאי שכרוכה בחוכמה ולא בטיפשות... מי בנה את הארץ הזו אם לא אנשים נאיבים שהאמינו בצידקת הדרך... ויש עוד אי אלו ... הידעת שכל סטארטפיסט צעיר יש בו שמץ לא קטן של נאיביות ...

 

[מיז פיגי]

יש הבדל

אמונה היא לא נאיביות. אידיאולוגיה היא בטח לא נאיביות.

 

[tomtomil]

אני אמרתי?

לא זכור לי...

 

[מיקי6המקורי]

ברח לי הניק של הילדה

 

[טרודי]

פחד ומבוכה

חשבתי עוד על השאלה שלך/שלי. וגיליתי שבעצם יש פה שני נושאים. אצלי, לפחות. החיבוקים של הנסיכה מפריעים לי יותר ברמת המבוכה מאשר ברמת הפחד. דוגמא: היא באה אלי לעבודה ובמסדרון חייך אליה המנהל של המנהל שלי. היא, בלי לחשוב פעמיים, קפצה עליו, חיבקה אותו, ודרשה שיניף אותה לתקרה. פעם ראשונה שהם נפגשים, אבל מה זה חשוב? הוא "חבר של אמא מהעבודה", אז הוא בטח חבר גם שלה. זה היה מביך. אבל לא גרם לי לחשוש לשלומה. דוגמא אחרת: אנחנו במאפיה, קונות לחמניות. המוכר שואל אותה, "רוצה משהו טעים?" והיא בהתלהבות "כן!" ורצה אחריו למדף של הנשיקות-קצף. זה היה מפחיד. לא בסיטואציה הספציפית הזו, כי הייתי שם איתה, והמדף היה שני מטר מאיפה שעמדתי ובקו ראייה ישיר. אבל עצם הנכונות שלה ללכת עם כל אחד שמציע לה ממתק, זה הרי הדבר הראשון שאנחנו אמורים ללמד אותם להיזהר ממנו! כלומר, מה שמפחיד אותי זה לא החיבוקים, אלא האמון. ולכן מבחינתי לא יעזור להגיד "לא מחבקים בלי רשות" או "לא מחבקים את מי שלא מכירים". כי זה אולי שיעור בנימוסים, אבל לא שיעור בזהירות. ואיך נותנים שיעור בזהירות, שגם יקלט, בלי לעשות לילדה סיוטים? לא יודעת. ניסיתי פעם. בנסיון להסביר לה למה אני לא רוצה שתצא מטווח הראייה שלי, סיפרתי לה על מקרה שקרה ברעננה לפני כמה זמן. ילדה אחת חיכתה מתחת לבית לאבא שלה. הכמה דקות שהיא היתה שם לבד הספיקו לאיזה סוטה לחטוף אותה. אני קצת השתפנתי ורק אמרתי לנסיכה שאותו איש רע הרביץ והכאיב לילדה, ולא פירטתי... הנסיכה שאלה, "הילדה לא בכתה? היא לא צעקה שכואב לה?" אמרתי לה, "בטח שהיא בכתה." הנסיכה שאלה בתדהמה, "והוא לא הפסיק?" אמרתי, "לא, הוא לא הפסיק. הוא דווקא שמח. יש אנשים שנהנים כשכואב לאחרים." היא קיבלה את זה. כנראה. חודשים אחר-כך שמעתי אותה מספרת את הסיפור הזה לחברה שלה, בתור הסבר למה אסור להתרחק מאמא. אבל לא נראה שזה גרם לה לסיוטים, או הפחית מרמת הפתיחות והידידותיות הכללית שלה כהוא זה. למרבה הצער, זה גם לא עוצר בעדה לברוח מטווח הראיה שלי מדי פעם, כשהיא מתלהבת. אולי אני לא יודעת לספר מספיק מפחיד. מצטערת, יצא ארוך ומבולבל, מקווה שהבנתם משהו.

 

[אבא גאה]

הבנתי הכל...

והדילמה כ"כ קשה.. לדעתי פעלת נכון - הילדה לא צריכה פירוט של אונס/רצח/חטיפה. מספיקה הידיעה שיש אנשים רעים בעולם שנהנים להכאיב ולהרביץ..למשל... בת כמה הנסיכה?

 

[מיקי6המקורי]

יש מקום...

אולי ללמד מידה..אין לי מושג,אבל ניראה לי שהילדים שלנו עם הזמן והגיל לומדים לבד..ופתאום אני מיתגעגת ליכולת התמימה הזו שלהם לחבק ולהיתרפק על אנשים אהובים..אבל מיסתבר שכמו שהם לומדים גבולות אחרים גם את הגבול והמידה בעיניין ההיתרפקות הם לומדים עם הזמן איפה?מי?מתי?כמה?ולמה? ולי דווקא ניראה שהם לומדים את זה מהר מידי והופכים לאנשים ...

 

[טוטולס]

איך ללמד מידה

זו ה-שאלה. ואיך ללמד אותם לשמור על עצמם. אלה שתי סוגיות שקשה ללמד כי קשה לנו להרוס להם את התמימות. אבל חייבים ללמד אותם לשמור על עצמם ועל אחרים. אני מנסה להסביר לנסיך הנשקן שהוא צריך לבדוק אם מרשים לו לנשק, ולשאול קודם ולבקש רשות. ותוך כדי כך ללמד אותו שהגוף של כל אחד ברשותו ןהוא צריך לבדוק מה נעים לו ולהגיד. וזה מלמד גם את הנסיכה להגיד לא, או כן כשזה מתאים . נורא קשה להרוס את התמימות, אבל עוד יותר קשה להתמודד עם פגיעה. (ושוב אני קונדסונת, שלא מצליחה לעבור לניק שלה, ועד שהאשה תחזור מהעבודה אני שוב מתחזה לה...)

 

[מיקי6המקורי]

האם?

במיסגרת הלמידה לשמור על עצמם לדאוג שיכבדו את גופם כמו הם את של אחרים.. חייבים לאבד כ"כ הרבה בדרך??????? השאלה בעיני "איך שופכים את המים מבלי לשפוך את התינוק".. ורק הבוקר אמרה אשה חכמה אחת:"קשה להיות הורים..אך אסור שיהיה קשה להיות ילד".. לא מוכנה לכרוך את שני הנושאים חד כי לא חד הם בעיני.. (וכמה אני מיתגעגעת להיתרפקות של בת העשרה עלי..כן זו שעכשיו בתחנונים מקבלת ממנה נשיקה..וגם זה דורש מצב רוח מאוד מסויים..) חושבת וקצת חוששת ששם נישפך קצת יותר מידי מים בשל זהירות וחרדה שאולי היתה מוגזמת משהו...

 

[טרודי]

עודף זהירות?

אני לא יודעת להגיד לגבי בת העשרה הספציפית שלך, אבל בד"כ בני עשרה לא מתרפקים לא בגלל עודף זהירות, אלא בגלל עודף קוליות. איפשהו בדרך הם לומדים שהפגנת חיבה זה משהו ילדותי, ושאנשים cool אם הם נותנים למי שהם מחבבים צ'פחה (לבני אותו מין) או רמיזה מינית (לבני המין השני). זה לא קשור לזהירות (זה אפילו מנוגד לה, במידה מסויימת). ולגבי איך לשפוך את המים בלי לשפוך (או לייבש?) את התינוק - אם תגלי, ספרי לי, בבקשה.

 

[טוטולס]

מה הבעיה קונדסונת?

רק תזכרי שה password באנגלית... וחוץ מזה, את תמיד צודקת!