כמה מילות סיום והבהרה
אני קוראת את הדברים שנכתבים פה בפורום וחייבת לעשות איזה תיקון... לפני זה, כדי שתבינו על מה אני מדברת אני אצטט כמה משפטים שנכתבו כאן: "ילדים זה עול נפשי וכלכלי" "ילדים מנוזלים" "כל מה שיש לי לומר זה בעעעעע" "הבאת ילד נוסף לא תורמת כלום לכלל האנושות, כל העול של - לשמוע אותו צורח בלילה לנקות לו את החרא לא עושה לי את זה" "לחבק ילד ולא להחזיר אותו להוריו המקוריים עושים לי בחילה" "ואני שמחה שאין לי את מי להניק כי זה עול" "אני שמחה שאני לא מנקה את הקקה עם החיתול אלא רק ארגז חול כי זה עול" "ואני שמחה שאין מי שיעיר אותי ב- 5 בבוקר כי קרוב לוודאי שלילד הייתי מעיפה כאפה שיילך לישון..- שוב..עול" "אני לא צריכה לגמול אף אחד משומדבר - שוב..עול" "תראי איזה עול אני מונעת מעצמי...רק בגלל זה ובגלל השחטת הגוף והכנסתו לטראומה אני לא רוצה ילדים..עול עול עול..." "כשאני רואה משפחות עם ילדים מצטיירת לי תמונה איומה! אבל לא מתוך שלילת הלגיטימציה של קיומם אלא כיוון שלי באופן אישי זה נראה כמו סיוט!" כולכן מציירות פה תמונה מפלצתית שלגדל ילדים זה חתיכת עול וסיוט רציני וכזאת הקרבה גדולה, ושוכחות דבר אחד, הילדים האלה מחזירים חום ואהבה, נתינה עזרה חברות והכל. חשבתן למה אתן מחזיקות בעצם חיות מחמד? למה אתן חיות עם בן זוג? כי זה כיף לאהוב ולהיות נאהב, כי זה כיף לתת ולקבל בחזרה, כי זה כיף לדאוג למישהו וכיף שדואגים לך. וגידול ילדים נובע בדיוק מאותו הצורך, של הדדיות, של לאהוב ולהעניק. אני בטוחה שרובכן מאוד אוהבות את ההורים שלכן, ושמחות שהביאו אתכן לעולם. יש לי 2 כלבים שאני מאוד אוהבת, גם אני מגדלת אותם כאילו הם ילדיי, אבל זה לא קשור, להביא ילד לעולם עם בן אדם שאת אוהבת, זה ליצור משהו שהוא פרי האהבה שלכם, מישהו שהוא שילוב של שניכם... ולגדל אותו ביחד ולהעניק לו אהבה ולקבל המון אהבה בחזרה... נראה בעיניי הדבר האידיאלי ביותר בחיים, ואין בזה שום קשר לנורמות חברתיות. תחליטו אשר תחליטו, כל אחת חיה את החיים שלה כמו שהיא חושבת שנכון לה מאחלת לכם אושר בכל דרך שתבחו (רק תנסו לא לעוות לגמרי את המציאות). אין לי מה לחפש פה יותר, מקווה בשבילכן שתמצאו פה את התמיכה שאתן זקוקות לה, לאלו שהחברה עושה להן חיים קשים עם הבחירה שלכן, ושזה לא יהפוך לפורום של "אנטי ילדים".
אני קוראת את הדברים שנכתבים פה בפורום וחייבת לעשות איזה תיקון... לפני זה, כדי שתבינו על מה אני מדברת אני אצטט כמה משפטים שנכתבו כאן: "ילדים זה עול נפשי וכלכלי" "ילדים מנוזלים" "כל מה שיש לי לומר זה בעעעעע" "הבאת ילד נוסף לא תורמת כלום לכלל האנושות, כל העול של - לשמוע אותו צורח בלילה לנקות לו את החרא לא עושה לי את זה" "לחבק ילד ולא להחזיר אותו להוריו המקוריים עושים לי בחילה" "ואני שמחה שאין לי את מי להניק כי זה עול" "אני שמחה שאני לא מנקה את הקקה עם החיתול אלא רק ארגז חול כי זה עול" "ואני שמחה שאין מי שיעיר אותי ב- 5 בבוקר כי קרוב לוודאי שלילד הייתי מעיפה כאפה שיילך לישון..- שוב..עול" "אני לא צריכה לגמול אף אחד משומדבר - שוב..עול" "תראי איזה עול אני מונעת מעצמי...רק בגלל זה ובגלל השחטת הגוף והכנסתו לטראומה אני לא רוצה ילדים..עול עול עול..." "כשאני רואה משפחות עם ילדים מצטיירת לי תמונה איומה! אבל לא מתוך שלילת הלגיטימציה של קיומם אלא כיוון שלי באופן אישי זה נראה כמו סיוט!" כולכן מציירות פה תמונה מפלצתית שלגדל ילדים זה חתיכת עול וסיוט רציני וכזאת הקרבה גדולה, ושוכחות דבר אחד, הילדים האלה מחזירים חום ואהבה, נתינה עזרה חברות והכל. חשבתן למה אתן מחזיקות בעצם חיות מחמד? למה אתן חיות עם בן זוג? כי זה כיף לאהוב ולהיות נאהב, כי זה כיף לתת ולקבל בחזרה, כי זה כיף לדאוג למישהו וכיף שדואגים לך. וגידול ילדים נובע בדיוק מאותו הצורך, של הדדיות, של לאהוב ולהעניק. אני בטוחה שרובכן מאוד אוהבות את ההורים שלכן, ושמחות שהביאו אתכן לעולם. יש לי 2 כלבים שאני מאוד אוהבת, גם אני מגדלת אותם כאילו הם ילדיי, אבל זה לא קשור, להביא ילד לעולם עם בן אדם שאת אוהבת, זה ליצור משהו שהוא פרי האהבה שלכם, מישהו שהוא שילוב של שניכם... ולגדל אותו ביחד ולהעניק לו אהבה ולקבל המון אהבה בחזרה... נראה בעיניי הדבר האידיאלי ביותר בחיים, ואין בזה שום קשר לנורמות חברתיות. תחליטו אשר תחליטו, כל אחת חיה את החיים שלה כמו שהיא חושבת שנכון לה מאחלת לכם אושר בכל דרך שתבחו (רק תנסו לא לעוות לגמרי את המציאות). אין לי מה לחפש פה יותר, מקווה בשבילכן שתמצאו פה את התמיכה שאתן זקוקות לה, לאלו שהחברה עושה להן חיים קשים עם הבחירה שלכן, ושזה לא יהפוך לפורום של "אנטי ילדים".
