כמה מילים על אהבה ועל בדידות
מיועדות בעיקר לאוזן רגישה ולכל מי שאינו סבור שכבר הכל ברור לו, נהיר וגם ידוע. מי ששייך לסוג השני - עדיף שיפסח על הודעה זו ויעבור במטותא ממנו להודעה הבאה. "...משנולד אדם, הוא נעקר מתוך מצב מוגדר ונזרק לתוך מצב חסר ודאות." "...חוויית הנפרדות היא המקור לכל חרדה. להיות נפרד פירושו להיות מנותק, חסר ישע..." "...הצורך העמוק ביותר של האדם הוא הצורך להתגבר על נפרדותו, לצאת מכלא בדידותו." "...האדם - בכל הדורות והתרבויות - ניצב לפני פתרון השאלה: איך להתגבר על הנפרדות, איך להגיע לאיחוד." משפטי פתיחה אחדים מתוך "אמנות האהבה", ספרו של אריך פרום, פילוסוף ופסיכו-אנליטיקן, מן החשובים במאה ה-20. בהמשך מתייחס המחבר לסוגים השונים של האהבה, שהמשיכה הקוטבית בין זכר לנקבה הוא אחד מהם. הוא מנמק את טענתו על כך שהאהבה הנה הפיתרון המושלם, היחיד, להתגבר על סבל הנפרדות ולהגיע למצב של איחוד מחודש. הוא מדבר על הקושי לממש אהבה כיום, נוכח הקשיים שמציב הניכור, תולדת החברה הקפיטליסטית, ולבסוף מעניק לקורא כלים, לדעתו הכרחיים, ללימוד האהבה, כדרך שרוכשים מיומנות במקצוע, באמנות. ממליץ על הספר בחום, אע"פ שהוא לכאורה "מיושן" (נכתב ב-1956) ולמרות שעם חלק מהקביעות קשה לי להסכים. אוזן רגישה יקרה, תודה ששיתפת אותנו. לא אכפת לי איך קוראים לגברת שניהלה את הסדנה ומה מניע אותה. אני יודע דבר אחד. שחיינו הם לימוד מתמיד. אני שמח יום יום להיווכח שעוד המון דברים איני יודע. אני מתענג מהלימוד, מהשיטוט בשבילי הידע האין סופיים. כל עוד מוחי מאפשר לי. לא כל נושא מעניין אותי. אך כאדם בוגר (וזה מה שאני חושב גם עלייך) למדתי לברור לעצמי מה מעניין אותי ומה "חרטא" שחבל להקדיש לו לו זמן. אל תניחי לאיש להחליט מה טוב עבורך, ביחוד לא לאדם שגאוותו על ידענותו. איש כזה, ראוי בעיקר למידת הרחמים, משום שהוא בא ממקום של בדידות, משום שהמושגים שלו על אהבה מתקשרים אך ורק למכניזם מתוחכם שיצר הטבע, כביכול. איש שכזה הייתי מפנה לסיפור קצר ומקסים של צ´כוב: "ההתערבות". שבוע טוב וקל לכולם באהבה, אורי
מיועדות בעיקר לאוזן רגישה ולכל מי שאינו סבור שכבר הכל ברור לו, נהיר וגם ידוע. מי ששייך לסוג השני - עדיף שיפסח על הודעה זו ויעבור במטותא ממנו להודעה הבאה. "...משנולד אדם, הוא נעקר מתוך מצב מוגדר ונזרק לתוך מצב חסר ודאות." "...חוויית הנפרדות היא המקור לכל חרדה. להיות נפרד פירושו להיות מנותק, חסר ישע..." "...הצורך העמוק ביותר של האדם הוא הצורך להתגבר על נפרדותו, לצאת מכלא בדידותו." "...האדם - בכל הדורות והתרבויות - ניצב לפני פתרון השאלה: איך להתגבר על הנפרדות, איך להגיע לאיחוד." משפטי פתיחה אחדים מתוך "אמנות האהבה", ספרו של אריך פרום, פילוסוף ופסיכו-אנליטיקן, מן החשובים במאה ה-20. בהמשך מתייחס המחבר לסוגים השונים של האהבה, שהמשיכה הקוטבית בין זכר לנקבה הוא אחד מהם. הוא מנמק את טענתו על כך שהאהבה הנה הפיתרון המושלם, היחיד, להתגבר על סבל הנפרדות ולהגיע למצב של איחוד מחודש. הוא מדבר על הקושי לממש אהבה כיום, נוכח הקשיים שמציב הניכור, תולדת החברה הקפיטליסטית, ולבסוף מעניק לקורא כלים, לדעתו הכרחיים, ללימוד האהבה, כדרך שרוכשים מיומנות במקצוע, באמנות. ממליץ על הספר בחום, אע"פ שהוא לכאורה "מיושן" (נכתב ב-1956) ולמרות שעם חלק מהקביעות קשה לי להסכים. אוזן רגישה יקרה, תודה ששיתפת אותנו. לא אכפת לי איך קוראים לגברת שניהלה את הסדנה ומה מניע אותה. אני יודע דבר אחד. שחיינו הם לימוד מתמיד. אני שמח יום יום להיווכח שעוד המון דברים איני יודע. אני מתענג מהלימוד, מהשיטוט בשבילי הידע האין סופיים. כל עוד מוחי מאפשר לי. לא כל נושא מעניין אותי. אך כאדם בוגר (וזה מה שאני חושב גם עלייך) למדתי לברור לעצמי מה מעניין אותי ומה "חרטא" שחבל להקדיש לו לו זמן. אל תניחי לאיש להחליט מה טוב עבורך, ביחוד לא לאדם שגאוותו על ידענותו. איש כזה, ראוי בעיקר למידת הרחמים, משום שהוא בא ממקום של בדידות, משום שהמושגים שלו על אהבה מתקשרים אך ורק למכניזם מתוחכם שיצר הטבע, כביכול. איש שכזה הייתי מפנה לסיפור קצר ומקסים של צ´כוב: "ההתערבות". שבוע טוב וקל לכולם באהבה, אורי
