daskaliano
New member
כמה מילים על גורם הפחד באגרוף ובלחימה בזירה
הפחד הוא גורם הישרדותי שמקורו במנגנון השימור העצמי ההישרדותי שלנו. הפחד קיים גם אצל המתחרים הקשוחים ביותר והוא משפיע לרעה על הביצועים בזירה. מתאגרפים רבים הפסידו רק בגלל שהפחד גרם להם לירידה ביכולות. אי אפשר להתעלם או לדכא את הפחד צריך להבין אותו וללמוד להתמודד איתו. הפחד גורם בגוף לעליה ברמות הסוכר האנדרנלין והורמון הלחץ קורטיזול במטרה להכין את הגוף לקרב. הפחד מעלה את הדופק ומונע הספקת דם לאיברים שלא חיוניים ללחימה. הדרך של כל ספורטאי להתמודד עם הפחד שונה. אחד מרגיע את עצמו באמצעות מוסיקה, אחד מרגיע את עצמו באמצעות לדבר לעצמו ולשנן את מהלכי הקרב, כל אחת מהדרכים בסדר כל עוד לא מבצעים הדחקה או הכחשה לקיומו של הפחד. את הפחד צריך "לחבק" ולתת לו להזין את "החיה" הפנימית שבנו כדי להפיק מהמנגנונים ההישרדותיים בגוף את המיטב לביצוע בזירה. מי שאומר שהוא אינו מפחד משקר בעיקר לעצמו. מתאגרפים גדולים מאוד כמו מייק טייסון פחדו ואפילו אמר בציטוט מפורסם שלו שכל פעם שהוא צריך לעלות לזירה הוא מפחד אבל אז הוא רוקע חזק ברגליים נושך את מגן השיניים חזק והולך לבצע מה שצריך. המאמן האגדי קאז דאמאטו אמר לא פעם: "הפחדן והגיבור שניהם מפחדים וחשים אותו דבר, ההבדל הוא שהפחדן בורח והגיבור עושה מה שצריך". את הפחד צריך לתעל לערוצים נכונים ובזירה לנצל את היכולות שנוצרות כתוצאה מהתהליכים שקורים בגוף בגלל הפחד. מייק טייסון שידע לבצע זאת היטב היה זה שהפחיד את יריביו למרות שפחד בעצמו בטרם הקרב. הפחד הוא הגורם שבזכותו שרדנו בטרם הטכנולוגיה המתקדמת ולמרות שהתפתחנו כבני אנוש הפסיכולוגיה האנושית עדיין זהה. זה בכלל לא משנה אם מניפים אלות או מניפים אגרופים האינסטינקט ההישרדותי הזה שנקרא פחד עודו זהה והוא נמצא בליבת ההשרדות והקיום שלנו. גם המתאגרפים הלוחמניים ביותר שמחפשים את הקרב "ראש בראש" לעיני קהל גדול יודו ויאמרו שהיריב היה קשה אבל ההתמודדות עם הפחדים שלהם היתה גדולה יותר. זה מה שהופך את החוויה של הניצחון לכל כך גדולה. ברגע שמתאגרף מנצח את עצמו הכל משחק ילדים
הפחד הוא גורם הישרדותי שמקורו במנגנון השימור העצמי ההישרדותי שלנו. הפחד קיים גם אצל המתחרים הקשוחים ביותר והוא משפיע לרעה על הביצועים בזירה. מתאגרפים רבים הפסידו רק בגלל שהפחד גרם להם לירידה ביכולות. אי אפשר להתעלם או לדכא את הפחד צריך להבין אותו וללמוד להתמודד איתו. הפחד גורם בגוף לעליה ברמות הסוכר האנדרנלין והורמון הלחץ קורטיזול במטרה להכין את הגוף לקרב. הפחד מעלה את הדופק ומונע הספקת דם לאיברים שלא חיוניים ללחימה. הדרך של כל ספורטאי להתמודד עם הפחד שונה. אחד מרגיע את עצמו באמצעות מוסיקה, אחד מרגיע את עצמו באמצעות לדבר לעצמו ולשנן את מהלכי הקרב, כל אחת מהדרכים בסדר כל עוד לא מבצעים הדחקה או הכחשה לקיומו של הפחד. את הפחד צריך "לחבק" ולתת לו להזין את "החיה" הפנימית שבנו כדי להפיק מהמנגנונים ההישרדותיים בגוף את המיטב לביצוע בזירה. מי שאומר שהוא אינו מפחד משקר בעיקר לעצמו. מתאגרפים גדולים מאוד כמו מייק טייסון פחדו ואפילו אמר בציטוט מפורסם שלו שכל פעם שהוא צריך לעלות לזירה הוא מפחד אבל אז הוא רוקע חזק ברגליים נושך את מגן השיניים חזק והולך לבצע מה שצריך. המאמן האגדי קאז דאמאטו אמר לא פעם: "הפחדן והגיבור שניהם מפחדים וחשים אותו דבר, ההבדל הוא שהפחדן בורח והגיבור עושה מה שצריך". את הפחד צריך לתעל לערוצים נכונים ובזירה לנצל את היכולות שנוצרות כתוצאה מהתהליכים שקורים בגוף בגלל הפחד. מייק טייסון שידע לבצע זאת היטב היה זה שהפחיד את יריביו למרות שפחד בעצמו בטרם הקרב. הפחד הוא הגורם שבזכותו שרדנו בטרם הטכנולוגיה המתקדמת ולמרות שהתפתחנו כבני אנוש הפסיכולוגיה האנושית עדיין זהה. זה בכלל לא משנה אם מניפים אלות או מניפים אגרופים האינסטינקט ההישרדותי הזה שנקרא פחד עודו זהה והוא נמצא בליבת ההשרדות והקיום שלנו. גם המתאגרפים הלוחמניים ביותר שמחפשים את הקרב "ראש בראש" לעיני קהל גדול יודו ויאמרו שהיריב היה קשה אבל ההתמודדות עם הפחדים שלהם היתה גדולה יותר. זה מה שהופך את החוויה של הניצחון לכל כך גדולה. ברגע שמתאגרף מנצח את עצמו הכל משחק ילדים
.