כמה מילים על דודו דותן

כמה מילים על דודו דותן

היו כמה פעמים בחיי שפגשתיו בצורה אקרעית. אבל אני זוכרת את הפגישה שקיימתי איתו יחד עם אלי בן שם לאחר אסון המסוקים. ישבנו בבית קפה בת"א. נפגשנו בשביל אלי. תוך כדי השיחה אני זוכרת משפט אחד שחרוט אצלי עמוק עמוק בלב שדודו אמר: חשוב מאד להנציח את היקר לנו, אבל אסור להפוך את השכול למקצוע. והמשפט הזה כל כך חכם, שרק אדם שעבר כל כך הרבה כמו שדודו עבר יכול היה להבין את משמעותו. דודו בהחלט המשיך לחיות למרות כל מה שעבר, תמיד עם חיוך, תמיד עם לב רחב. כואב לי מאד על פטירתו הבלתי צפויה, ואני מבכה את מותו.
 

מיכל@בר

New member
מאד עצוב ומפתיע היה לקרוא על מותו.

ולגבי המשפט שאמר, הכוונה היא למסחר את השכול? או לעסוק בו נון סטופ?
 
הכוונה העיקרית שלו היתה...

שלא להפוך את השכול וההתעסקות סביבו כדבר המרכזי בחיינו. השיחה נסבה סביב הנצחה בכלל והנצחת בנו של אלי. ואם זכרוני אינו מטעה אותי, דודו חשש שמא אלי ישקע בנושא השכול, ורצה מאד להזהיר אותו שלא יפול לפח הזה. והדברים שלו היו כל כך רגישים שאז הבנתי שרק אדם שעבר כל כך הרבה יכול להיות כל כך רגיש לנושא השכול.
 

sad

New member
ואני דוקא זוכרת אותו

יותר משום שעקבתי אחרי מאבקי המשפחה במחלת הסרטן של בנו הבן שלו חלה, ומה שזכור לי שהוא (הבן) נפגש עם קלינטון ונתן לו חולצה במתנה, חולצה שאח"כ קלינטון הצטלם איתה. זה היה כל כך מרגש. וכל כך הצטערתי לשמוע היום שהוא מת.
 
למעלה