כמה מילים על עצמי ועל פעילותי

[אילן נרינסקי]

כמה מילים על עצמי ועל פעילותי ../images/Emo9.gif

לאור בקשתה של חגית אני אספר קצת על אופי הפעילות שלי. אני מגיע מתחום הזואולוגיה, הן בנטיות ליבי והן בהשכלתי. לתחום החינוך הגעתי כיון שחשוב לי להשפיע ולהציג בפני הדור הצעיר את מה שאני מאמין בו. אני עובד עם כל הגילאים אך מתמחה בגילאים המבוגרים יותר - סוף יסודי, חטיבה ותיכון, בחינוך הפורמלי והבלתי פורמלי. מרבית הפעילות שלי עוסקת בזואולוגיה ברמה גבוהה (גם לצעירים) ולשם דוגמא, השנה הילדים לומדים את נושא הזואוגאוגרפיה. ההתמקדות היא בחיות בר בטבע ומעת לעת גם בחיות מבויתות. לפיכך אני מחזיק בפינת החי שלי לא רק בעלי חיים "קלאסים" כגון ארנבונים ושרקנים ומשתדל לגדל בעלי חיים פחות מוכרים. במסגרת הפעילויות אני רגיש מאד לנושאים ערכיים בכלל ולערכים אקולוגיים בפרט. אתם מוזמנים להגיב או לשאול שאלות

 

[חגית אמא של אלה]

נשמע מעניין ../images/Emo13.gif

אני אוהבת ועובדת עם הגיל הרך. אוהבת את ההתרגשות האמיתית שלהם מכל בע"ח שבא לבקר, ואוהבת לדעת שאני זורעת זרעים טובים של כבוד ואהבה לבע"ח. האם במסגרת החינוך הפורמלי יש עבודה בפינת חי? ואיזה עבודה אתה עושה בחינוך הלא פורמלי? טיפולית? ומעניין אותי גם איזה בע"ח פחות מוכרים אתה מגדל... שיואו סליחה על ההתנפלות...

 

[אילן נרינסקי]

התנפלות? להיפך, אני אוהב לספר ../images/Emo98.gif

אני גם נהנה לעבוד עם הגיל הרך אך, כפי שציינתי, יש לי יותר להציע לגילאים המבוגרים יותר. עבודה בפינת החי - יש. ישנן כיתות שלוקחות על עצמן את כל הטיפול בפינת החי הקטנה בבית ספר. במרבית הקבוצות נושא הטיפול נלמד ומבוצע אך הוא שולי במהלך תכנית הלימודים השנתית. מלבד עבודה בבתי ספר אני מעביר חוגי זואולוגיה בכמה מסגרות. בנוסף גם הפעלות חד-פעמיות בקהילות ובמסגרות שונות. לגבי בעלי חיים פחות מוכרים... ישנם רבים, מוכרים יותר ומוכרים פחות... אני מגדל פרוקי רגליים ממינים שונים - עכבישים, עקרבים, תיקנים, גמלי שלמה ועוד. בתחום הזוחלים - כמה מיני לטאות לא נפוצות. יש גם תכנונים לשנה הבאה (הכל עניין של תקציב...)

בתמונה - רגע נדיר ומיוחד. ריקוד אהבה בעקרבון מדברי. החיזור אצל עקרבים מורכב מריקוד אחורה-קדימה כאשר הזכר אוחז בצבתותיה של הנקבה. אין הזדווגות של ממש. הזכר מדביק לקרקע תיק זרע קטנטן והנקבה מכניסה אותו לגופה. רומנטיקה עקרבית...

 

[**לילך**]

אם מותר לשאול

מה הקטע של גידול פרוקי רגליים כמו עקרבים בשבי? אני מבינה את העניין אבל לא מבינה מדוע לקחת בע"ח מהבר ולגדלם בשבי. אם אני לא טועה אתה עצמך ציינת שמותר חוקית לגדל אך ורק חיות בר מטופחות כלומר שגודלו כמה דורות בשבי (אם מישהו אחר אמר את זה אני מתנצלת מראש...) האם עקרבים ופרוקי רגליים אחרים הם חיות בר מטופחות? האם הם מרגישות טוב בתנאי שבי?

 

[dreaming h]

בעקרון

החוק אכן אוסר גידול של חיות בר, ואסיפת חיות מן הטבע. למעשה, יש חיות (זוחלים לדוגמא) שאסור אפילו לגעת בהן בטבע. בפועל, ישנן הקלות בחומרת החוק כאשר מדובר בגידול לצורך מחקר/לימוד וכו', וניתן לקבל אישורים לכך. אני מניחה שאילן יוכל לתת מידע נוסף.

 

[אילן נרינסקי]

למרבה הפלא...

כאשר החוק מדבר על בעלי חיים הוא מתכוון לחולייתנים, זאת אומרת שעל חסרי חוליות לא חלים חוקי הגנת בעלי חיים. גם באזני זה נשמע בלתי הגיוני. מיותר לציין שאני מתנגד בכל תוקף לאיסוף פרוקי רגליים בלתי מבוקר ונלחם כנגד זה. אצלי בפינת החי פרוקי הרגליים משמשים לצרכים חינוכיים חשובים. לדעתי, חשוב להכיר גם אותם ולא רק ארנבונים חמודים. ראשית מסיבות זואולוגיות-אקולוגיות. אלו בעלי חיים מעניינים באורחות חייהם ובצורות גופם (אנטומית ומורפולוגית) והם חלק חשוב ומרכזי בכל מערכת אקולוגית. בנוסף, העבודה החינוכית עם פרוקי רגליים היא מיוחדת וחשובה. ילדים לומדים להכיר, לאהוב ולכבד גם בעלי חיים זרים ומוזרים. הם לומדים לראות את העולם גם דרך העיינים של יצורים שונים מהם מאד. וכך הם גם לומדים לכבד גם אנשים שונים מהם (וכל זאת, אגב, ללא הטפות מוסר או שיחות ערכיות. הכל צומח בשעור זואולוגיה "נטו" לכאורה). לגבי מצבם בשבי - חלקם ילידי שבי דורות רבים. אחרים ילידי טבע ורבים שבים אל הטבע לאחר כמה שבועות בפינת החי. על כל פנים, יש לדאוג לצרכיהם בצורה מקצועית. אני חושב שהתמונה הקודמת מעידה כאלף עדים על מצבם הטוב בפינת החי. ריקוד עקרבים הוא מאורע נדיר גם אצל מגדלים מנוסים. בתמונה - מבריש הנייר. עכביש גדול ומעניין.

 

[חגית אמא של אלה]

אני לא לוקחת חיות מהטבע../images/Emo31.gif

אין אצלי זיקיות או חרדונים. החיה היחידה שלקחתי מהטבע היתה ראשנים שהילדים עקבו אחרי התפתחותם עד שהיו צפרדעים ואז שוחררו חזרה לשלולית. יש לי קיפודת חולות שנולדה בשבי ורגילה למגע אדם מגיל אפס. קיבלתי אותה מפינת חי שנסגרה. יש לנו זוג צבים שהיו אצל הורי בחצר מאז שהבית נבנה לפני כ-22 שנים. הם כמובן משוטטים להם בחצר בצורה חופשית וכשנולדים צבונים קטנים כל שנה, אנחנו משחררים אותם ביערות הכרמל. כשאני מסבירה על חיה כמו זיקית שאין לי, פשוט אראה תמונה גדולה ואסביר למה אין לי את החיה הזאת. חשוב לי להעביר מסר של הגנת הטבע.

 

[אמא חיפושית]

אבל.....

מה ההבדל בין זיקיות/חרדונים לבין ראשנים?

 

[**לילך**]

הקו המנחה שלי לגבי גידול בע"ח

היא תמיד השאלה, האם בע"ח סובל או לא, האם הוא נםגע ממצבו או לא, כלומר האם הוא מרוצה מחייו. כמובן שנשאלת ההשאלה מה המדד הנכון לבדוק האם בע"ח סובל או לא.

 

[חגית אמא של אלה]

אני לא חושבת שהראשנים ממש

הרגישו הבדל בין לשחות בשלוליתם לבין הגיגית-שלולית שאירגנתי להם. התנאים מבחינתם היו אותם תנאים וכמובן שבתום הפעילות הם שבו לשלולית המקורית. זיקית או חרדון חיים על עצים בטבע. אני לא אתפוס אותם בצורה טראומטית ואשים אותם בכלוב. אני גם לא בטוחה אם וכיצד להאכיל אותם בתנאי שבי. גם את הצפרדעים שיצאו מהראשנים כמובן לא הזארתי אלא שיחררתי מיד. אני לא חושבת שהם היו שורדים בשבי ואני לא אהיה זאת שאעולל להם את זה!

 

[dreaming h]

אני חושבת

שאנחנו לא יכולים באמת יכולים לדעת האם פגענו בבעל החיים, או הפרענו לו. הרמה עדינה של זיקית, יכולה להיות לא מזיקה, לעומת שפיכה אכזרית של מים עם ראשניים לתוך גיגית. הגבול כאן מאוד מטושטש. המטרה היא בכל מקרה, להפריע כמה שפחות אם בכלל, ואם כבר מפריעים לשמור כמה שיותר...

 

[אילן נרינסקי]

ראשנים ../images/Emo105.gif

לילך דייקה בשאלה - מה המדד הנכון לבדוק האם בעל חיים סובל או לא? ההבדלים בין הגיגית לשלולית רבים ומגוונים - ריכוז חמצן במים, חומציות (pH), ריכוז מינרלים שונים במים, קרינת UV, זוית שבירת קרני השמש במים, מגוון גומחות אקולוגיות בהם התנאים שונים (עומקים שונים וכו'), אוכלוסיות חיידקים וחד-תאיים (לאו דווקא מזיקים), אוכלוסיות צמחים ובעלי חיים אחרים, זמינות מזון מגוון, צפיפות בעלי חיים לכל יחידת שטח, ועוד, ועוד (יש עוד הבדלים רבים וחשובים אבל בטח כבר נמאס לכם לקרוא...). השאלה היא מה חשוב עבור בעל חיים זה או אחר והתשובה לא תמיד מובנת מאליה. במקרה זה השורה התחתונה היא שהראשנים סיימו את הגלגול לפיכך סביר להניח שהם קיבלו את כל צורכיהם. אגב, חגית, איזה מין היו הצפרדעים? ובכלל לגבי חיות בר בחינוך... גם אני נעזר רבות בתמונות, שקופיות, מצגות, סרטים וכו'. כך הילדים יכולים ללמוד ולהכיר גם נמרי שלג בהימליה, לוויתנים כחולים באוקיינוס השקט, טואטרות בניו-זילנד, אימפלות בסוואנה האפריקאית, למורים במדגסקר, מרמוסטים באמזונס, פינגווינים בקוטב הדרומי (תעצרו אותי!!...) אבל כולנו מבינים שאין כמו הכרות אישית, והדברים אמורים במיוחד בעולם הטבע הישראלי השברירי והחשוב. בדיוק עכשיו קיבלתי זעמן דק (נחש לא ארסי) בתוך בקבוק פלסטיק. הנחש חדר למבנה בישוב ואחד התושבים דאג להביאו אלי לפני שישיגו אותו שיני המגרפה. הנחש ישוחרר בהזדמנות הראשונה. מחר יגיעו לפינת החי ילדים רבים לחוגים. לפתחי נפלה הזדמנות להכיר לילדים את הזעמן הדק ולהחדיר לליבם אהבה וכבוד לנחש המקומי ודרכו לכל עולם הטבע שמתחת לאף שלנו ולא רק לארנבונים, לחתולים ולכלבים. בתמונה - קרפדות בשלבי גלגול אחרונים בנחל פרת.

 

[חגית אמא של אלה]

הפעלת שיקול דעת והגיון

לא לקחתי 300 ראשנים מהשלולית כי אם שלושה... הגיגית היתה דומה לתנאים שלהם בשלולית גדולה, לקחתי מי שלולית בדלי. במקרה הזיקית זו לא רק הרמה עדינה או לא, זו החזקה בתנאים שכלל לא דומים למחיה הטבעית.