כמה מילים על פירדה...

[הלן...אמא של אמיר]

כמה מילים על פירדה...

בעצם מיום היולדינו אנחנו נפרדים... ביום בו נולדתי נפרדתי מחבל התבור של אמי.. ביום ה 366 נפרדתי מהשנה הראשונה שלי... כאשר הובילה אותי אמי לגן...מפרדתי בפעם הראשונה מאמי.... כאשר עליתי לבית הספר...נפרדתי מהגננת שלי... כאשר עליתי לארץ...נפרדתי מכל חברי לתמיד..... כאשר נשאתי נפרדתי מבית הורי לתמיד.... כאשר ילדתי את בני...נפרדתי ממנו בפעם הראשונה כאשר לקחתי אותו לגן.. כאשר נסע בני לטיול...נפרדתי מבני בפעם הראשונה לכמה ימים... כאשר התגייס בני לצבא....נפרדתי ממנו בדמעות.... רק כאשר הוא נהרג.....לא נפרדתי ממנו. כי לפרידה כזאת לא הכינו אותי.

 

[עדנה, אמא של אייל]

הלן יקרה מאד..........

ואיך אפשר להכין אמא לפרידה מילד, כאשר אי אפשר בכלל להעלות על הדעת סיטואציה שכזאת? הכל כל כך הגיוני......סדר החיים הנחוץ. פרידה מגן, פרידה מהורים וכל שאר הפרידות.... עד שמגיע השטן ומתעלל ללא רחם. ללא הכנה..... ואין מי שיכין....... אולי בגלל זה יקרה, לעולם נישאר עם התחושה שלא נפרדנו. אולי בגלל זה יקרה, אנחנו לא נפרדות מהם לעולם. ואף פעם, בשום מיקרה לא נהיה מוכנות......... אוהבת אותך.

 

[מיאו]

ערב טוב לכולם...הלן....

זה מדהים בדיוק בימים האחרונים אני מתעסקת בשאלה הזאת... מהבט קצת דומה.... על כמה דברים שאנחנו אוהבים אנחנו נאלצים לוותר... כשקראתי את מה שכתבת זה סגר לי מעגל לגבי הדיון הזה שנהלתי עם עצמי. אולי בגלל זה אנחנו לכל אורך הדרך צריכים לשמור על הדברים שאנחנו עושים כל עוד הפ קיימים וככה גם לגבי אנשים... אנשים שאנחנו אוהבים להגיד להם את זה...להזהר לא לחנוק אותם. אנשים שאנחנו כועסים עליהם...לדבר איתם על זה לנסות להשלים איתם שיחות. דברים שאנחנו רוצים לעשות...לעשות !! חלומות שלנו להגשים.... היי לך אישה נפלאה וערב טוב...על כמה שהוא יכול להיות טוב בעולם משוגע שכזה....(זאבי)....קצת קשה בזמן האחרון.

 

[מיכל@בר]

הלנה יקרה יקרה...

דיברת על פרידות, כל פרידה, אחת לאחת, עשתה לי דמעות. והשלבים כולם, ככל שיהיו טבעיים, כמו להפרד מהילד שמפקידים בידי הגננת, כמו להפרד מאמא כי נישאים, עושים עצב שאין עליו שליטה. הפרידה מהחברים - לתמיד... והלא פרידה מהבן שלך, כשנהרג.... כי לא הכינו אותך. כי איך מכינים לדבר כזה?.. הלן, נגעת בכל נים שבנשמה.. שולחת לך חיבוק.

 

[tear]

הלן יקרה

כל כך נכון המשפט הזה ש"לא הכינו אותנו" והזכרת לי איך... כשבני היה אמור ללכת לגן, אז זה נעשה בגיל די מאוחר כי לא יכולתי להפרד, וכשעלה לכתה א´ הייתי עומדת מחוץ לשער ביה"ס בשעות הלימודים כדי, אולי להצליח ולראות אותו בהפסקות, כי קשה היה לי להפרד לזמן ארוך כל כך... וכך לאורך כל השנים הקושי לקבל את ההתבגרות ולהבין שהילד כבר לא ילד וזקוק לחופש, אך היה קשה כי הילד הוא התינוק שלי ש"זקוק" לי... ובבום אחד הכל התרסק, ולהפרד? כמובן שבלתי אפשרי, יודעת אני שלא

 

[איילת*]

כמה מילים ומאוד חזקות הלן יקרה,

ובאמת איך אפשר להיות מוכנים לפרידה שכזו, וגם כשיודעים ו´מתכוננים´, אף פעם לא מוכנים. ויודעת את זה מעצמי שחודשים שלמים ´הכנתי´ את עצמי, אבל זה פשוט בלתי אפשרי. פרידות - מין תחושה כזו של ´סוף העולם´. כך אני הרגשתי בפרידה הגדולה של חיי. שולחת לך חיבוק אוהב הלן, ולילה טוב לכולכן.