כמה מפתיע...ייאוש:)

כמה מפתיע...ייאוש:)

מקווה שזה בסדר שאני פותחת הודעה חדשה..
יושבת כמו מפגרת בעבודה (תודה לאל על זה שיש פה אינטרנט).
ורק מתייאשת יותר ויותר.
בין לבין קצת עובדת, הרבה אוכלת ובעיקר מתייאשת.
יש ימים שאני לא מזהה את עצמי, כאילו איך קרה וזאת אני...?
זאת המיואשת, המפוחדת, העצובה, האומללה, זאת שאוכלת בלי הפסקה כי אוכל זה הדבר היחיד שמנחם לדקה...
מוזר לחשוב שבאמת לא בא לי כלום..
מלבד להיות מתחת לשמיכה עם טלויזיה,מחשב ואוכל....
לא בא לי לחיות
לא בא לי להיות
לא בא לי להתמודד
בא לי שמישהו ילטף לי את הראש ויגיד שהכל יהיה בסדר
בא לי לבכות ואין לי כבר כוח.
לבד לי.
פשוט לבד לי.
 
אין לי חשק לשיחות על כלום

במילא אני חייבת לעשות את זה...
ושיחות על כמה רע לי, מן הסתם אין עם מי...
בא לי להקיא משיחות על כלום, חסרות טעם ומדכאות יותר
 

nivos7

New member
אפשר לשוחח על עבודה ?

רק אם את רוצה
איפה את עובדת ?
 
בשיחות על כלום..כללתי גם עבודה...

מדברת, אבל זה לא בדיוק משמח אותי.
ואני מעדיפה כרגע להשאיר את זה אנונימי...
 

nivos7

New member
אמממ

פה זה במה בשביל להוציא עצבים על הכל
מהבוס המחורבן
עד לזאתי מהכוח אדם
ושלא נדבר בכלל על השומר החמוץ
וזה שאין אף פעם קפה במכונה
 

Lady Stark

New member
היי בחורונת

מניסיון, לבכות דווקא עוזר. זה משחרר קצת לחצים שמצטברים במצבים כאלו של ייאוש. זה מאפשר לנו לנשום שוב.
רוצה לספר קצת יותר מה עובר עליך?
 
כן..

לבכות בד"כ עוזר, רק לא תמיד מצליחה לבכות.
קצת קשה לי לספר, כי איכשהו זה מרגיש לי נורא חשוף...
(דבילי אני יודעת...בהתחשב בזה שאין לי בעיה להגיד כמה רע לי..)
 

Lady Stark

New member
טייק יור טיים


אולי תנסי לראות סדרה או סרט שמעוררים בך רגש? זה יכול לעזור...
 
שולחת חיבוק גדול


תפנקי את עצמך קצת, תראי סדרה אהובה, תכיני לעצמך משהו טעים, תעשי אמבטיה חמה וארוכה... תדאגי לעצמך כמו שאנחנו דואגים לך פה
 
אני לא חזקה מספיק להתמודד עם דחייה

אני לא חזקה מספיק מול אנשים
אני לא מספיק חזקה להתאכזב כל פעם מחדש
אני לא מספיק חזקה בשביל להיות דחויה שוב ושוב
אני לא מספיק חזקה בשביל שיתעלמו ממני כל פעם מחדש
אני לא מספיק חזקה בשביל להיות כל כך לבד
מגיע לי שיתייחסו אלי יפה, מגיע לי שיתייחסו אלי בכבוד, מגיע לי שירצו להיות בחברתי, מגיע לי כל כך הרבה.
אז למה בסוף תמיד מתייחסים אלי כמו לזבל..
ואני נפגעת וכואב לי ועצוב לי ובעיקר בודד לי.

מתי אני כבר אתרגל ללבד הזה? מתי?...
 
אני חושבת שזה מה שבאמת עצוב...

שאני לא מצליחה להתרגל לזה שאני ואנשים זה כמו שמן ומים, לא מתערבבים...
שאני חיים שלמים מנסה לשנות משהו שהוא כנראה בלתי ניתן לשינוי
ומה כבר רציתי...קשר אנושי...
 
למעלה