כמה נפלא! תראו: קימיקה הרה

[קדרית באה]

כמה נפלא! תראו: קימיקה הרה

 

[הקריתית]

התאהבתי בדג ובכלב מהלך

אחלה טכניקה. גם ריקמה, גם אפליקציה, וגם חרוזים. ממש אוהבת.

 

[אמאדובה]

כמה יופי!

 

[דולי12]

נשארתי עם פה פעור מרוב יופי

 

[ציפי מגדרה]

אתר - מאוד יפה - המון השראה - תודה

 

[עדי מהכפר של סבא]

שטפתי את העיניים ביופי שנמצא באתר-מקסים, תודה

 

[bibu7]

הצחקתי את עצמי

קראתי קימיקה הרה ואמרתי לעצמי, מי זאת קימיקה ומה אכפת לי שהיא בהריון...

צריכה חופש.

 

[ורדה וזהו]

את לא לבד

קראתי כמוך.
חופשה ביפן? מתאים לך?
נפתח יומנים?

 

[אמאדובה]

אני התלבטתי

אם היא בהריון, או שמדובר על הרה אלת הנישואין היוונית (אני קוראת את פרסי ג'קסון במקביל לבן שלי, זה משפיע עליי כנראה....)

 

[אימנאא]

ציור

ציורים מופלאים בחוטים וצבעים .
מראה כמה חשוב להתבטא ולא לחשוב על שמות התכים
והאם לנעוץ המחט מימין או משמאל.

 

[קדרית באה]

הרקמה היא בסגנון הפופ. זהו סגנון

שהוגדר ופורסם ע"י אנדי וורהול בבריטניה, ועיקריו: דימוי גרפי,
color blocked
כלומר- שימוש בשטחי צבע עזים שאינם הצבעים הטבעיים כדי ליצור דימוי דרמטי ומרשים
באופן די נדיר אני רואה שימוש כזה ברקמה וזה מאוד מרשים בעיני

 

[האמא של האושר]

מקסים! ובכלל לא קשור לפופ של וורהל

ממש לא הייתי אומרת שזה בסגנון פופ או בלוק קולרס.
מה שוורהול הגדיר כפופ הוא לא רק הצבעים, אלא גם סוגי האובייקטים וטיפול בהם. משום בחינה העבודה שלה לא מתאימה לקטלוג הזה.

אם את מתעקשת לקשר אותה לזרם אמנותי נרחב יותר, אז אם כבר הייתי מקשרת אותה לשורשים של פוינטליזם - שילוב צבעים עזים תמצאי שם, עוד הרבה לפני וורהל.

אפילו אקספרסיוניזם גרמני הייתי מקשרת ל"צבעים עזים שאנם הצבעים הטבעיים" לפני שהייתי מקשרת את זה לפופ/וורהול (שוב כרונולוגית לפניו).

אבל מבחינת סוג הקו האיורי היא לא ממש קשורה לאף אחד מאלו, ולדעתימושפעת יותר מאיור עכשיווי.

 

[האמא של האושר]

הצצתי גם בפליקר שלה..

http://www.flickr.com/photos/kimikahara/

וכשרואים את הכל יחד, לדתעי בולט ששילובי הצבעים שלה הם פסיכדליים.

ואגב, יש לה יצירות באתר ובספר שהן בסגנון אחר לגמרי...

 

[קדרית באה]

הרשי לי לחלוק עלייך לחלוטין...

פוינקטוליזם היה זרם שפרק את הצבע האמיתי לנקודות של צבעים אחרים ובחן את משמעות האור. אם מתרחקים מציור כזה, של סרה למשל, מתקבלים הצבעים האמיתיים. לא קשור לעבודות הללו בכלל.
האקספרסיוניזם הגרמני עשה שימוש בצבעים עזים אך קודרים, ונבע מתוך עולם הרוס, שרוי במלחמות, וייצג תחושת אפוקליפסה. גם זה קצת לא קשור כאן.
דוקא השימוש באובייקטים מתוך הסביבה, מצולמים ומעובדים בצבע לא אמיתי להרחיקם מהחיים האמיתים וליצור דימוי גרפי שמח ומרשים הוא מאוד פופ....

אבל, זוהי אומנות, ולכן אף שאני חולקת עלייך, אלחם כדי שתוכלי להביע את דעתך... (סארטר, נדמה לי...)

 

[האמא של האושר]

את מתייחסת לחלק

לא מסכימה לגבי פינטליזם שכל הרעיון הוא לראות מרחוק.

והעבודות הכי ידועות באקספרסיוניזם גרמני, של קבוצת הפרש הכחול, הן כל דבר פרט לקודרות. רוצה קצת סוסים כחולים או כתומים של פרנת מרק או כמה ציורים של קנדינסקי?

כל דבר ביצירות האלו כל כך לא פופי. לא במסר, לא בפרטים.
פופ הוא בלתי נפרד מרדי-מייד, מתרבות ההמונים, ממיידיות של תוצר, משכפול, משטחיות אם תרצי. כל דבר שפשוט אין ביצירות שלה.

 

[קדרית באה]

שוב אני חולקת עלייך.. כניראה שנצטרך להשלים עם

זה....

לקחת דימוי של משהו מהסביבה הקרובה כמו חיית מחמד, ולעבד אותה כמו שהיא עיבדה, שימי לב למשל לכלב מהלינק של הפליקר שהבאת, כמה הוא מזכיר את העיבוד שוורהול עשה למרילין מונרו, סליחה על ההשוואה....
ולא כל רקמה שמכילה נקודות זה פוינטקטליזם...

אבל בואי נסכים שהסיגנון האישי שלה, ולא חשוב ממה נובע, הוא נפלא ומיוחד?

 

[אמאדובה]

לא, זה היה וולטר !!

ישששש, מצאתי מה להוסיף לדיון

 

[קדרית באה]

או! אז הוא היה מאוד חכם...

וזה מזכיר לי בדיחה. איש אחד המציא תרופה לסניליות. אז באו לראיין אותו. האיש: נו... פרח... עם עלים אדומים....
המראיין: כלנית? האיש: לא
המראיין: פרג? האיש: לא
המראיין: צבעוני? האיש: לא
המראיין: ורד? כן! שמח האיש,
ורד, מה היתה התרופה שהמצאתי לסניליות, תזכירי לי!