כמה סבל
ביום חמישי בבוקר אמא החלה להשתעל ולהתעטש קלות. כעבור כמה שעות התקשרו אליי ממרכז היום שזה החמיר. אחר הצהריים עלה חום. התקשרתי לקופת חולים. העבירו לי את רופאת המשפחה שבדיוק חזרה מחו"ל ועבדה רצוף וכרעה תחת העומס ולא יכלה לבוא לביקור בית. היא עמדה איתנו בקשר טלפוני ונתנה הוראות.בערב לא ידעתי אם לצאת או לא. לבסוף יצאתי לאחר שהחום ירד והיא התאוששה. בבוקר שוב חום. התקשרתי לקופה. יום שישי בבוקר. הפקידה של " למה? כי אנחנו כאן לשירותך" ענתה לי.רופאת המשפחה לא עובדת ואף רופא לא יכול לבוא לביקור בית. אם אני רוצה שאביא את אמא על כסא הגלגלים לקופה ושתשב כמה שעות ואולי רופא יראה אותה. אמרתי יפה תודה ולא תודה! נתתי אקמול ותה. וחיכיתי שהקופה תסגר והזמנתי רופא מהמר"מ. הרופא הגיעה בדקה את אמא וקבעה חשש לדלקת ריאות. היא שמעה רישרוש בריאה. קיבלתי טיפול מסור, תמורת התשלום. ותרופות אנטיביוטיקה. ומכתב למיון אם המצב יחמיר. תודה לאל, הוא נשאר ככה לא החמיר. אחותי ואני הענקנו לה טיפול מסור ואוהב. כואב לי היחס הזה למקימי המדינה. אדישות. וכואב לי לראות את אמא סובלת. לוחץ לה, כואב היא לא מוצאת מנוחה. ואבדו לה בחלל המוח המילים לומר מה מציק לה ואיך אפשר להקל עליה. פשוט הלב נחמץ. והעיניים האלו שמביטות בך וכל הכאב שבעולם נשקף מהן. פעם שכנה בהן השמש והיום הגיהנום. ואין מה לעשות. רק לבכות.
ביום חמישי בבוקר אמא החלה להשתעל ולהתעטש קלות. כעבור כמה שעות התקשרו אליי ממרכז היום שזה החמיר. אחר הצהריים עלה חום. התקשרתי לקופת חולים. העבירו לי את רופאת המשפחה שבדיוק חזרה מחו"ל ועבדה רצוף וכרעה תחת העומס ולא יכלה לבוא לביקור בית. היא עמדה איתנו בקשר טלפוני ונתנה הוראות.בערב לא ידעתי אם לצאת או לא. לבסוף יצאתי לאחר שהחום ירד והיא התאוששה. בבוקר שוב חום. התקשרתי לקופה. יום שישי בבוקר. הפקידה של " למה? כי אנחנו כאן לשירותך" ענתה לי.רופאת המשפחה לא עובדת ואף רופא לא יכול לבוא לביקור בית. אם אני רוצה שאביא את אמא על כסא הגלגלים לקופה ושתשב כמה שעות ואולי רופא יראה אותה. אמרתי יפה תודה ולא תודה! נתתי אקמול ותה. וחיכיתי שהקופה תסגר והזמנתי רופא מהמר"מ. הרופא הגיעה בדקה את אמא וקבעה חשש לדלקת ריאות. היא שמעה רישרוש בריאה. קיבלתי טיפול מסור, תמורת התשלום. ותרופות אנטיביוטיקה. ומכתב למיון אם המצב יחמיר. תודה לאל, הוא נשאר ככה לא החמיר. אחותי ואני הענקנו לה טיפול מסור ואוהב. כואב לי היחס הזה למקימי המדינה. אדישות. וכואב לי לראות את אמא סובלת. לוחץ לה, כואב היא לא מוצאת מנוחה. ואבדו לה בחלל המוח המילים לומר מה מציק לה ואיך אפשר להקל עליה. פשוט הלב נחמץ. והעיניים האלו שמביטות בך וכל הכאב שבעולם נשקף מהן. פעם שכנה בהן השמש והיום הגיהנום. ואין מה לעשות. רק לבכות.