כמה ספורים מהשבת

[שרה&הודיה]

כמה ספורים מהשבת ../images/Emo13.gif

 

[שרה&הודיה]

החלטיות כבר בגיל צעיר ../images/Emo2.gif

האמת שבגיל שנתיים + מתרחשים כל כך הרבה דברים שמעמידים אותנו ההורים בהלם איך גיל ההתבגרות הקדים את זמנו... (פשוט שוכחים שבספרי הפסיכולוגיה לפי פרויד גיל שנתיים זה גיל ההתבגרות הראשון

) יום שישי בערב אני מוציאה מהארון את גביע הקידוש של יוחנן והכוסית מכסף של הודיה ומניחה אותם על השולחן.. הודיה תמיד לוקחת את הכוסית ומבקשת מאתנו יין הפעם היא החליטה שהיא לוקחת את הגביע והניחה את הכוסית הקטנה ליד המקום של אבא ואמרה "אבא, זה שלך.." נסתי להסביר לה למה יש לאבא את הגביע הגדול (באמת למה

) אבל זה לא עזר עד שבסוף בקשנו ממנה שתתן לאבא לכמה דקות את הגביע (צריך מתי שהוא לקדש אחרת אי אפשר לאכול

) ואחרי הקידוש נחזיר לה את הגביע... לפחות לזה היא הסכימה

(ואחרי הקידוש היא דווקא בכלל לא בקשה את הגביע...

) ובקידוש עצמו אבא התחיל אותו בעל פה בלי "ברכון" (ספר המכיל ברכות וזמירות לשבת...) ואני נסתי להעביר לו אחד מהברכונים והודיה החליטה שהוא לא צריך לקחת את מה שהעברתי היא לקחה אותו ונתנה לאבא ברכון אחר שהיה לידה

בחורה החלטית לחלוטין

 

[שרה&הודיה]

זה רק קורה לנו ??

חשבתי שזה קורה לעוד הורים...

 

[חגיתושתוש]

אצלנו המצב דווקא הפוך

העולם של אריאל מאוד מחולק. כל דבר משוייך למישהו, ואם מסבירים לה שמשהו לא שלה, היא אפילו לא מנסה לגעת. היא יכולה לשבת במשך ארוחה שלמה, להצביע על כל דבר דבר ולהכריז של מיהו. ובסיום ארוחת שבת, היא צריכה את כל הברכונים. היא יושבת פותחת באחד העמודים ועושה תנועות עם השפתיים, וכמובן פוזלת כל הזמן לצדדים לראות שהיא מצחיקה אותנו.

 

[שרה&הודיה]

גם הודיה אוהבת "לברך" בברכון ../images/Emo13.gif

בת כמה אריאל הודיה בת 2 ו9 ח´ וזה הגיל בו הם מאד מאד רכושניים..

 

[שרה&הודיה]

איך מסתדרים בשבת בבוקר ../images/Emo3.gif

השבת היה לנו מרתון

אז ככה בתור רווקה ואשה נשואה ללא ילדים השתדלתי ללכת לבית כנסת בשבת, אבל עכשיו עם הודיה מתי יש זמן ?? ואני משתדלת להגיע לדברים שהכי חשוב להגיע לשם כך לבית הכנסת אם זה בחגים (ואז רק לדברים שממש ממש חייבים !!ולא סתם..) ליל שבת בעודי מנסה לחשוב על פורים המשמש ובא אני נזכרת ששבת שלפני פורים זאת שבת שעשינו תמיד שמח באולפנה עם רבנית פורים ועוד שטויות.. ואז פתאם חודרת לי לתודעה שמחר אני ממש חייבת ללכת לבית כנסת

התחלתי לחשוב מה אני עושה ואיך אני מתמרנת עם הודיה

אז בשבת בבוקר הודיה מעירה אותי ב7 ואני מנסה לשכנע אותה להשאר במיטה עוד קצת (מה שלא כ"כ הלך..) אני לאט לאט מתעוררת מתחילה להתארגן להעיר את בעלי ולחשוב איך נצא האם לצאת עם בעלי ?? אחריו ?? (בסוף הוחלט לצאת יחד) הגענו לבי"כ לקחתי את הודיה אתי ועלינו לעזרת נשים שם ישבתי במקום שניתן לראות את סבא הודיה שאלה אותי "איפה סבא" נסתי להסביר לה אבל היא לא מיד זהתה איפה הוא (הוא ישב מאחורי איזה עמוד וזה הסתיר לה את המראה השלם..) ואז היא ראתה ילד שנמצא אתה בגן והתחילה לקרא לו

הרגשתי מה זה מפודחת אבל מזלי (נדמה לי..) שאף אחד לא שמע אותה (למרות שלי הודיה נשמעה ממש צועקת

) אחרי הקטע של פרשת זכור (קטע של מס´ פשוקים שזה ה"מפטיר") הורדתי אותה לאבא ולסבא שממש שמח לראות אותה