כמה עוד אפשר לספוג??
כמו בדרך כלל אני כותבת את זה לעצמי. כדי שעוד כמה זמן אני אסתכל על זה ואולי אתפכח (אז מה , זה יכול להיות גם עוד חמש דקות...) שבוע שלם אני כבר במצב רוח לא מובן בכלל.אני מתעצבנת מכל דבר קטן כשכמובן מוקד העצבים הראשי הוא החבר. אני מתעצבנת על ההורים. אני עצובה, חברים קרובים טוענים שאיבדתי את שמחת החיים שלי.. לא טוב לי, אפילו רע לי מאוד ואין לי הסבר. והעובדה שאין לי הסבר עוד יותר מתסכלת אותי. לא יודעת מה אני רוצה לעשות, לאן התקדם, להשאר בעבודה לא להשאר בעבודה, לטוס ללמוד, לא לטוס ללמוד וככה זה ממשיך וממשיך וממשיך.. יש לי המון אופציות ויש גם המון דברים שאני אמורה להתחשב בהם בדרך, משפחה ,חברים. חברים שלי טוענים שהתרחקתי מהם, שאני לא בקשר כמו פעם. הם לא מנסים להבין אותי לדעתי אפילו קצת. אני חיה בסוג של צבא עכשיו או לפחות ככה אני מרגישה וזה קשה. אני לא אוהבת את העבודה שלי וזה לא חדש אבל אני גם לא יכולה להתפטר כי אין לי משהו אחר.... אני רוצה להיות עם ניר, באמת. הוא עושה לי כל כך טוב אבל בשבוע האחרון הוא עשה לי כל כך רע (ומצד שני כולם עשו לי כל כך רע השבוע...) ועכשיו חזרתי ממשמרת ובלילה יש לי עוד משמרת וזה לא פחות מתסכל וכל מה שאני רוצה לעשות זה לעלות על גבעה ולצרוח רק כמה חבל שאין גבעות ברחובות ואין לי זמן לנסוע לגבעה במקום אחר כי צריך גם לישון אחרת יש סיכוי לא רע שכמה מטוסים יתפוצצו היום בלילה. בקיצור אני מניחה שלא הבנתם ואם כן אני באמת מצדיעה לכם כי עשיתי סלט גדול. אבל כבר אני מרגישה יותר טוב. אהמממ זהו ביי
כמו בדרך כלל אני כותבת את זה לעצמי. כדי שעוד כמה זמן אני אסתכל על זה ואולי אתפכח (אז מה , זה יכול להיות גם עוד חמש דקות...) שבוע שלם אני כבר במצב רוח לא מובן בכלל.אני מתעצבנת מכל דבר קטן כשכמובן מוקד העצבים הראשי הוא החבר. אני מתעצבנת על ההורים. אני עצובה, חברים קרובים טוענים שאיבדתי את שמחת החיים שלי.. לא טוב לי, אפילו רע לי מאוד ואין לי הסבר. והעובדה שאין לי הסבר עוד יותר מתסכלת אותי. לא יודעת מה אני רוצה לעשות, לאן התקדם, להשאר בעבודה לא להשאר בעבודה, לטוס ללמוד, לא לטוס ללמוד וככה זה ממשיך וממשיך וממשיך.. יש לי המון אופציות ויש גם המון דברים שאני אמורה להתחשב בהם בדרך, משפחה ,חברים. חברים שלי טוענים שהתרחקתי מהם, שאני לא בקשר כמו פעם. הם לא מנסים להבין אותי לדעתי אפילו קצת. אני חיה בסוג של צבא עכשיו או לפחות ככה אני מרגישה וזה קשה. אני לא אוהבת את העבודה שלי וזה לא חדש אבל אני גם לא יכולה להתפטר כי אין לי משהו אחר.... אני רוצה להיות עם ניר, באמת. הוא עושה לי כל כך טוב אבל בשבוע האחרון הוא עשה לי כל כך רע (ומצד שני כולם עשו לי כל כך רע השבוע...) ועכשיו חזרתי ממשמרת ובלילה יש לי עוד משמרת וזה לא פחות מתסכל וכל מה שאני רוצה לעשות זה לעלות על גבעה ולצרוח רק כמה חבל שאין גבעות ברחובות ואין לי זמן לנסוע לגבעה במקום אחר כי צריך גם לישון אחרת יש סיכוי לא רע שכמה מטוסים יתפוצצו היום בלילה. בקיצור אני מניחה שלא הבנתם ואם כן אני באמת מצדיעה לכם כי עשיתי סלט גדול. אבל כבר אני מרגישה יותר טוב. אהמממ זהו ביי