כמה עוד אפשר לספוג??

שלידיז

New member
כמה עוד אפשר לספוג??

כמו בדרך כלל אני כותבת את זה לעצמי. כדי שעוד כמה זמן אני אסתכל על זה ואולי אתפכח (אז מה , זה יכול להיות גם עוד חמש דקות...) שבוע שלם אני כבר במצב רוח לא מובן בכלל.אני מתעצבנת מכל דבר קטן כשכמובן מוקד העצבים הראשי הוא החבר. אני מתעצבנת על ההורים. אני עצובה, חברים קרובים טוענים שאיבדתי את שמחת החיים שלי.. לא טוב לי, אפילו רע לי מאוד ואין לי הסבר. והעובדה שאין לי הסבר עוד יותר מתסכלת אותי. לא יודעת מה אני רוצה לעשות, לאן התקדם, להשאר בעבודה לא להשאר בעבודה, לטוס ללמוד, לא לטוס ללמוד וככה זה ממשיך וממשיך וממשיך.. יש לי המון אופציות ויש גם המון דברים שאני אמורה להתחשב בהם בדרך, משפחה ,חברים. חברים שלי טוענים שהתרחקתי מהם, שאני לא בקשר כמו פעם. הם לא מנסים להבין אותי לדעתי אפילו קצת. אני חיה בסוג של צבא עכשיו או לפחות ככה אני מרגישה וזה קשה. אני לא אוהבת את העבודה שלי וזה לא חדש אבל אני גם לא יכולה להתפטר כי אין לי משהו אחר.... אני רוצה להיות עם ניר, באמת. הוא עושה לי כל כך טוב אבל בשבוע האחרון הוא עשה לי כל כך רע (ומצד שני כולם עשו לי כל כך רע השבוע...) ועכשיו חזרתי ממשמרת ובלילה יש לי עוד משמרת וזה לא פחות מתסכל וכל מה שאני רוצה לעשות זה לעלות על גבעה ולצרוח רק כמה חבל שאין גבעות ברחובות ואין לי זמן לנסוע לגבעה במקום אחר כי צריך גם לישון אחרת יש סיכוי לא רע שכמה מטוסים יתפוצצו היום בלילה. בקיצור אני מניחה שלא הבנתם ואם כן אני באמת מצדיעה לכם כי עשיתי סלט גדול. אבל כבר אני מרגישה יותר טוב. אהמממ זהו ביי
 

daveScorpions

New member
לצערי אני לא יכול לעזור יותר מידי

רק להחזיק אצבעות בתקווה שהכל ישתנה לטובה שיעלה לך החיוך, כמו שכתוב לך בחתימה שלידיז-כי חיוך זאת לא מילה גסה! אז שיחזור כי זה מה שאני זוכר בך האושר הזה, ובקשר לגבעה, יש לך את גבעת האהבה ברחובות החדשה איפה שאני גר
 

noosh

New member
המממ.

אוקיי, לי נשמע שאת צריכה קצת חופש. מה שאני למדתי, במיוחד מאז שירותי הצבאי, זה שאנחנו בני אדם. ומעצם היותינו בני אדם, אנחנו שוקעים בתוך מטלות היומיום שלנו ובשגרה השוחקת, יכול להיות שאנחנו נהנים ממנהו יכול להיות שלא, אבל היא שוחקת. ומעצם היותינו בני אדם, אנחנו נוטים להזניח את עצמינו. והאנרגיות שלנו מתפוגגות לאט לאט, ומגיע המצב שאנחנו מרגישים עצבניים יותר, שסף הרגישות שלנו עולה, ושאנחנו בעיקר מבולבלים. הגוף שלנו נוטה לאותת לנו במצבים כאלה - די. צריך להפסיק לפעמים, צריך לדעת לעצור במקום, לתת ברקס ולהעלות את הארמברקס ולעצור. שכולם מסביב ימשיכו לנסוע, אבל את חייבת לקחת את החופש הזה (ואין דבר כזה "אין לי זמן לחופש". כמו שהרמ"ד שלי אומר - חופש הוא כמו מטלה - חייבים לבצע אותו). אם אין לך זמן לחופש - תעשי זמן לחופש. אנחנו חושבים שאנחנו כל-יכולים, שאנחנו יכולים להמשיך וללכת ולפעול ולעבוד ולתת, אבל ברגע שאנחנו מתעייפים גם התוצרים שלנו נחלשים. אז במידה מסוימת, אם ננוח נגיע אח"כ לדברים טובים יותר. את צריכה לנקות את הראש. קצת זמן עם עצמך. יום של שוטטות ברחבי ת"א, ולפגוש איזה חברה בבית קפה בערב, ולחזור הביתה ולישון, ולקום בבוקר בלי שעון מעורר עם קפה ועוגיות, ולקרוא איזה ספר טוב שכבר שנים את מתכננת ולא מספיקה, או נתקעת באמצע, ולשקוע באיזה סרט טוב בדיוידי מתחת לפוך, או ללכת לקולנוע להקרנה של אחה"צ, לבד. את צריכה זמן איכות עם עצמך, בין אם זה אמבטיה ארוכה עם כל השמנים והקצף או לאפות איזה משהו שנראה לך מגניב ואף פעם לא ניסית. לא יודעת, לי נשמע שאת צריכה פסק זמן. או לפחות להשקיע בעצמך ולא להזניח. גם אם זה אומר להתרחק קצת מאנשים ולחשוב.
 

SaintJohn

New member
את לא חייבת להישאר שם

את משווה את העבודה שלך לצבא כי זאת מסגרת לחוצה ומתישה וקשוחה, אבל אל תשכחי שמהצבא לא כל כך קל לצאת, ומהעבודה שלך את יכולה לצאת בכל רגע נתון, ולי אישית לא ממש מובן למה את לא עושה את זה אם היא גורמת לך להרגיש רע. וזאת הרי לא הרגשה חדשה, אלא משהו שנמשך לאורך זמן. יש לך את היכולת לספוג את זה ולהמשיך הלאה, אבל אני לא יודע עד כמה זה טוב שזה קורה בטווח ארוך. אל תגידי שאת לא יכולה להתפטר כי אין לך משהו אחר. להיפך - יש לך כל כך הרבה אופציות פתוחות בפניך. אמנם סביר להניח שהכסף יהיה פחות טוב וצריך לקחת את זה בחשבון, אבל זה ממש לא השיקול היחידי, ואני לא חושב שזה השיקול המכריע ביותר כאן. יהיה לי חבל לראות אותך ממשיכה לסבול כך. אני מסכים עם נושי - אם יש לך אפשרות, אז קחי לך כמה ימי חופשה ותעשי משהו שבאמת יעזור לך להתרענן ולהתחדש. וכמו שאמרתי - תמיד יש לך את האופציה לעזוב ולצאת לדרך חדשה במקום אחר ולכיוון אחר, וזה תלוי רק בך. חבל גם שהסביבה הקרובה אליך חוטפת את מה שמגיע מכל ההרגשה הרעה הזאת. אלה אנשים שאוהבים אותך מאוד, וחשוב שהם ידעו שאת מודעת לזה שאת נמצאת בתקופה לא טובה ושכל זה לא ממש בשליטתך. תרגישי טוב במהרה
 
למעלה