כמה עצב בשמחה גדולה- משתפת רגשות...

1פרפרית2

New member
כמה עצב בשמחה גדולה- משתפת רגשות...

היי לכולם...
אתמול רציתי להתקשר לחברה שלי ולשאול לשולמה... ידעתי שהיא אמורה ללדת בימים אלו... בזמן שאני לוחצת על המספר שלה, אני מקבלת תמונה ממנה בוואטצאפ עם התינוק החדש שלה.....וזה מציף.... וזה הכי משמח בעולם וגם עצוב באותו הרגע.... כמובן שכבר לא יכלתי להתקשר אליה...ורק שלחתי לה הודעת איחולים עם דמעות בעיניים- כמובן שרצתי לחבק את 2 הילדים המקסימים שלי..... עברו 3 חודשים מאז הגרידה בשבוע 16 עקב צירים וירידת מים פתאומית..., 3 מחזורים תקינים וסדירים- וכלום! אנחנו 3 חברות טובות עוד מהתיכון- שתינו התחתנו באותה השנה, 2 ילדנו את ילדינו באותם השנים, וגם השנה זה היה אמור להיות ככה- אבל הגורל רצה אחרת.... והחברה השלישית בכלל במצב של טיפולים כבר שנים- ללא ילדים (רופאים טוענים שהכל בסדר אצלה, ואי יכולת להיקלט שלה אינו מוסבר)..... לפני כשבועיים הייתי בחנות עם הבת שלי וקניתי לה בגדים, ולא שמתי לב לאישה עם עגלה "ונתקעתי" בה בטעות.. היה לה תינוק קטן קטן - אולי בן כשבועיים, וכמובן שהמבט ישר היה לתוך העגלה, ושוב עצב.... הבת שלי שמה לב, ניגשה אלי וחיבקה אותי חזק ואמרה: "אימא, אל תדאגי, גם לך יהיה ילד... ואם לא אז אני יוליד לך ילדים". אם החזקתי את עצמי לא לבכות כשראיתי את התינוק בעגלה, אחרי המשפט של הבת שלי פשוט נגמרתי ורצתי לתא הלבשה לבכות (כדי שהיא לא תשים לב). ביום יום אני בסדר... מתלבשת טוב...מתאפרת....צוחקת...נפגשת עם חברים.... הולכת לעבודה ומתפקדת כראוי- אך יש רגעים שאני פשוט נופלת לתוך תהום של דמעות ומחשבות.... "פתאום" כולם סביבי בהיריון, ומתחילות ללדת לאט לאט... בעבודה היינו 5 בנות בהירון, היינו אמורות ללדת אחת אחרי השניה - כל חודש... אז אחת ילדה בדצמבר, השניה אמורה השבוע (בערך), עוד אחת חודש הבא, אני הייתי אמורה במרץ ועוד מישהי באפריל.... ועכשיו יש עוד חברות שנכנסו כבר להיריון, ואני נשארת עם הרצון העז והניסיונות...... כל כך רוצה את מה שנראה כל כך קשה להשיג פתאום.... :(
 

לא1607

New member
כל כך כואב

וכל כך לא הוגן.. מבינה אותך מאוד.. החברה הכי טובה שלי ואני היינו בהריון יחד בהפרש של 6 ימים.. אני ילדתי בשבוע 25 ובני בכורי נפטר לאחר 5 ימים..והיא אמורה ללדת החודש את בתה הבכורה..יכולה כבר ללדת בכל יום.. ואני..לא יכולה אפילו להתחיל לנסות בינתיים כי אני אחרי קיסרי.. כמוך, גם אני אני מאוד שמחה ומתרגשת בשבילה.. ועם זאת צופה שיכאב לי מאוד כשתלד. . וחייבת לציין שהבת שלך מקסימה עם מה שאמרה לך! בת כמה היא? שולחת לך חיבוק גדול ומאחלת לך שכמו שביתך אמרה לך תזכי בקרוב להריון שיסתיים בידיים מלאות..
 
מאוד מאוד מבינה ללבך, 1פרפרית2

אחרי שתי הפלות בשבועות מוקדמים כשבבית שני ילדים, וכעבור נסיונות בודדים שלא צלחו, גם אני הרגשתי כאב מול נשים הרות, תינוקות ויולדות טריות. רק בודדות 'חמקו' מהרדאר והצלחתי להתנהל לצדן בהשלמה ואפילו בשמחה שלמה.
הבת שלך נשמעת מהממת, כל כך נבונה, רגישה ובוגרת והתיאור שלך אותה מרגש עד מאוד. מאחלת לשתיכן מכל הלב שהיא תוכל לממש את טוב הלב שלה עוד בשנת 2016 על אח חדש או אחות חדשה (וכמובן גם לחברתך שטרם זכתה לילד משלה).
 

דניאל5000

New member
לא קל

ההתמודדות עם הסביבה אחרי אובדן , אבל צמה שסיפרת יש לך 2 ילדים בבית שזה המון , עולם ומלואו וביתך נשמעת חכמה והורסת - תהני מהם ותשובי מהם כוחות . בעצמך את למדת שלא הכל הולך לפי התוכניות והנה חברתך ללא ילדים מנסה כבר שנים ... החיים מזמנים לנו אי אלו מבחנים ... אנו מתמודדים וצולחים אותם . אין ספק שלא קל לראות את כולן מסביב בהריון / יולדות / תינוקות ... אל נשכח שאנחנו אף פעם לא יודעות מה הסיפור של כל אחת ואחת . את עוד צעירה ואני בטוחה שההריון הבא יגיע ומאחלת לך שיסתיים בידים מלאות ושבאמת הכל יהיה קל יותר :)
 

hatalya

New member
לא קל..

מצטערת על אובדן ההריון. אין ספק שזו תקופה קשה ולא ברורה. מציעה לך במקום להיות עם החברה שילדה (תתייחסי אליה במינימום ההכרחי), תפני זמן לחברה בטיפולים. עכשיו שתיכן יכולות להכיל אחת את השנייה ולשתף בכאב. אומרת מניסיון של טיפולים ואובדן הריונות ): תרגישי טוב ובהצלחה.
 

1פרפרית2

New member
אכן...

אכן לא קל... בכלל לא קל ברגעים מסוימם... הבת שלי בת 9 וחצי.... ילדה בוגרת לגילה מסתבר..... מסניפה את הילדים בכל רגע נתון, ויותר ברגעים הקשים.... כם אלו שלא נותנים לי ליפול ומחזיקים אותי שפויה!
גם אני כמובן, מקווה שהשנה תהיה שנה של בשורות טובות ונצא עם דיים מלאות ועם המון שמחה.....
 

שירהד1

Member
מנהל
אוי, יקירתי-

כל מה שתיארת הוא הוא כך נורמאלי. כמה שזה עצוב.

אני חייבת לומר שאני קצת דואגת לבת שלך. אם אני זוכרת נכון, אז היא היתה בבית בזמן ירידת המים והיתה שותפה להסטריה שהיתה בבית באותם רגעים נוראיים. אני זוכרת נכון, או שאני מתבלבלת עם מישהי אחרת? אם אני מתבלבלת- אז סליחה.
ואם לא- חשוב לי לומר לך שנשמע שגם על הבת שלך עובר משהו, ושצריך להתייעץ מה לעשות עם זה וכיצד להגיב. בבוא היום היא לא תצטרך להוליד לך ילדים, אלא לה. אסור שהיא תחיה עם התחושה הזו שהיא צריכה להציל אותך. היא צריכה לחיות את החיים שלה. כדאי להתייעץ לגבי זה.

האם יודעים מה גרם לירידת המים הפתאומית? האם אמרו לך לעשות משהו אחר בהריון הבא, בתקווה שיבוא כמה שיותר מהר?


שירה דוד - מרפאה בעיסוק -
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים בעלי קשיים התפתחותיים ולקויות למידה.
מדריכה קלינית של מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות.
מנהלת פורום אובדן הריון.
09-7749028
 

1פרפרית2

New member
שירה יקרה....

תודה על התייחסותך כמו תמיד.... אכן זאת הייתי אני והבת שלי הייתה באותו היום בבית כשהכל התרחש.. גם אני חששתי לשלומה, ואפילו סיפרתי לה סיפור על פרפר וכו', אך לאחר מכן (שמעתי בקולך) וסיפרתי לה בדיוק מה שקרה, והופתעתי לגלות שהיא קיבלה את האמת הרבה יותר טוב ומובן מאשר הסיפור על פרפר.... היא מאוד קרובה וקשורה אלי, וגם אם אני אני אקבל מכה או אבכה משחמה גם היא בוכה.... אני תמיד משאירה את היד על הדופק ושמה לב אליה, ולומר לך את האמת, היא בסדר- מאוד מאוד בסדר..... היא שמחה וחברותית, ממשיכה כאילו לא קרה כלום... מופיעה בריקודים, שרה, הולכת ביום יום לחברות והן באות אליה.....
קיבלתי את התשובות של הפתולוגיה והתייעצתי עם הרופא- הוא טען כי אין שום סיבה מדוע ירדו המים.... טען כי לי קרה בשבוע 16 מה שקורה לרוב בשבוע 8, "ועדיף כך וכרגע" מאשר יותר מאוחר, יש מקרים לא מוסברים... יותר כואב.... יש לציין כי אני מאוד סומכת על הרופא שלי, והוא יודע מאוד לנחם ולהוביל את המטופלות שלו לדרך הנכונה..... אמר לי שאני עדיין צעירה (בת 33 ) ויש לי את כל החיים לפני להביא עוד מספר ילדים בריאים. אמר שאין צורך אפילו בבירור כי הכל תקין - הבדיקות הגנטיות, הרחם חזר להיות תקין, השחלות תקינות וגם הרירית (הוא די חשש מנזק לרירית עקב הגרידה בשלב כזה) והעובדה שיש 2 ילדים בריאים בבית. (טפו טפו טפו) טען כי סבירות מאוד גבוהה שההריון הבא יהיה תקין לחלוטין- אך למעני יבדוק אותי בפרקי זמן יותר קצרים- על מנת שאני אהיה רגועה. ביקש לא להיות בלחץ ולא לחשוב כל רגע על הריון וכו' (לא אמר כלום....).
אני מבינה בראש שהוא צודק, והרבה אנשים צודקים מסביב, אך הלב והראש כנראה שלא משדרים כרגע על אותו גל...... חזרנו שוב לניסיונות (כרגע בחודש השני לניסיונות). אני כן משתדלת להיות כולי מסורה למשפחה ולבעלי, אך יש פרקי רגעים בהם אני נופלת ומתחילה לחשוב שוב (כמו הימים של הביוץ, כמו כל רגע אחרי יחסי מין, כמו רגע לפני קבלת מחזור וכו').
זהו המקום היחיד בו אני יודעת שאני יכולה לשפוך את ליבי ולדעת שכולם יבינו, שלא ישפטו או יחשבו שאני ירדתי מהפסים.
:)
 

שירהד1

Member
מנהל
תודה על הפירוט-

לגבי ביתך- היא נשמעת ילדה עם יכולת אינטליגנציה רגשית מאוד גבוהה. טוב שהיא חזרה לשגרת יומה, וכך צריך היה להיות. אבל המשפט שאמרה לך כאשר ראתה שאת עצובה, מראה שהחוויה הקשה עדיין איתה. דווקא בגלל רגישותה הרבה ובגלל שהיא יודעת על האירוע החריג והקשה, הייתי ממליצה לך להגן עליה עד כמה שאת יכולה. לדוגמא: לא לבכות לידה, לא להיות עצובה לידה.
כל פעם שהיא רואה אותך עצובה, היא מרגישה צורך לגונן עלייך, ולכן גם אמרה לך שעוד יהיה לך ילד או שהיא תלד לך ילד.
היא לא צריכה לקחת על עצמה את האחריות הזו של להגן עלייך. לא בגיל 9, בכל אופן.
לא כתבת כיצד ענית לה וכיצד הגבת לדבריה. אני מקווה שהרגעת אותה, ושהורדת את כובד האחריות מעליה בעניין זה.

כאשר תהיי בהריון (בתקווה שכמה שיותר מהר), החרדה שלך תעלה. חשוב יהיה לא לשתף אותה בדבר ההריון, ולא לשתף אותה בחרדות (המוצדקות).
בקיצור- תגני עליה. תעשי ספרציה מוחלטת בינך ובין כל מה שקורה לך לבינה.

הרופא שלך נשמע מקצועי וגם אמפטי, אבל יחד עם זאת, רופא שאומר לאשה שעברה אובדן הריון שלא תהיה בלחץ ושלא תחשוב כל רגע על הריון- לא מבין כלום בהיבט הרגשי שקשור באובדן הריון. ככה זה. מרגע אובדן ההריון- המוח כל הזמן קודח על העניין, והלב השבור והדומע רק משווע לעוד הריון. ואין מה לעשות נגד זה.
אז ממש לא ירדת מהפסים:(

אם תרשי לי, אני לא כל כך הבנתי את האימרה שהרופא אמר: "קרה לך מה שקורה לרוב בשבוע 8"- האם היתה הפסקת דופק של העובר? האם עברת את כל הבדיקות של העובר עד השבוע הזה, ומה היו תוצאותיהן?

וברור שיש מקרים של אובדני הריון בשלבים שונים של ההריון שקורים ללא סיבה מובנת. אני מנסה להבין אם יש משהו לעשות בפעם הבאה, או שתאלצי (כמו בהרבה מקרים) להסתמך על המזל.


שירה דוד - מרפאה בעיסוק -
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים בעלי קשיים התפתחותיים ולקויות למידה.
מדריכה קלינית של מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות.
מנהלת פורום אובדן הריון.
09-7749028
 

1פרפרית2

New member
תשובה

היי שירה,
הרגעתי את הבת שלי, והסברתי לה שהיא תוליד ילדים אך ורק בשביל עצמה, ולי הם יהיו נכדים מבורכים- היא הבינה את דברי ואמרה רק אחרי שהיא תסיים את הלימודים והצבא והאוניברסיטה ותטייל בעולם ותתחתן- אחר כך. היא לא ראתה אותי בוכה באותו הרגע כייון שנכנסתי ישר לתא הלבשה- אני לא בוכה/מתרגשת לידה..... משתדלת מאוד שלא, אך אם יוצא מצב, אז אני דיי יוצאת מזה ללא קשר למה שקרה.
מה שהרופא שלי התכוון לשבוע 8, זה לכך שרוב ההפלות קורות בשבועות המוקדים ופחות בשלבים המתקדמים (מבחינת כך שאצלי הכל היה תקינה, וזאת הייתה ירידת מים פתאומית וצירים).
עוד באותו היום במוקד היה דופק לעובד, הכל היה תקין (הגעתי בעקבות התכווצויות)... כל הבדיקות תמיד היו תקינות- שקיפות, סקירה. גם בהריון הזה וגם בהריונות הקודמים שלי- תמיד היה הכל תקין.
רק שבהיריון הזה היו בחילות- מה שמעולם לא היה לי. הייתי חולה כל הזמן- דלקת אוזניים, דלקת עיניים, חום, דלקת גרון וכל פעם זה חזר על עצמו. מתוך 4 חודשי היריון- הייתי חולה במצטבר מעל חודשיים.
הוא אמר לי סבירות מאוד גדולה מבחינתו שהיריון הבא יהיה תקין- כיוון שאין שום הסבר המצביע על מה שקרה לי.... אז כנראה שאני מאלו שאמורות לסמוך על המזל.....
ובינתיים חברות יולדות לאט לאט.... מתרגשות... וגם היום קיבלתי בשורה בעבודה משתי עובדות שהן בהיריון - ואני הכי שמחה בשבילהן, ודקה אחרי זה בסוג של דאון.... עם רצון עז ביותר לילד..... אני יודעת שזה יקרה- רק שזה יקח זמן שאיתו אני אמורה להתמודד!
 

שירהד1

Member
מנהל
תגידי, פרפרית, אני מעלה השערה פה

בעקבות הפירוט שנתת- אני מעלה השערה, וזו השערה בלבד- ייתכן שהיתה ירידת מים בגלל איזה זיהום ברחם בעקבות כל המחלות שעברת. היה פה (ואולי עדיין) בעל של מישהי שהיתה לה ירידת מים בשבוע 15 פחות או יותר, וזו היתה ההשערה של הרופאים, נדמה לי שהוא כתב שגם היא היתה חולה מאוד. לא סגורה על הפרטים של אותו מקרה עצוב, אז אל תתפסי אותי במילה.
עניין הבחילות לא נראה לי קשור פה.

מצד אחד זה נורא עצוב, שאולי באמת היה עובר תקין, ומן חרא של מזל כזה, ומצד שני- יש בזה גם משהו מעודד- שזה היה חד פעמי, ושמרבית מרבית הסיכויים שההריון הבא יהיה תקין.

הלוואי ואמן במהירה בימינו.
שירה.


שירה דוד - מרפאה בעיסוק -
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים בעלי קשיים התפתחותיים ולקויות למידה.
מדריכה קלינית של מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות.
מנהלת פורום אובדן הריון.
09-7749028
 

1פרפרית2

New member
אכן כן

שירה- אני רוצה להודות לך על הכל, במיוחד על ההתייחסות!!!! אכן כן, רופאים טענו כי מדובר בזיהום ברחם- אך הם טענו זאת לאחר שאני זאת שנידבתי להם את המידע על כך שהייתי חולה כל התקופה. אחרי הגרידה עלה לי החום- בהתאוששות, והם נורא נלחצו - התחילו לשאול אם הייתי חולה וכו'.... לאחר מכן הם הלכו ממש על הטענה כי מדובר בזיהום ברחם- ולא ניתן לשחרר אותי הביתה (הייתי שם כ-5 ימים- הליקוציטים שלי היו כ 24000 כשהנורמה היא עד 11000), אנטיביוטיקה דרך וריד- 3 פעמים ביום ומה לא.... אך תשובה ודאית להפלה- לא הייתה להם....
בתוצאות פתולוגיה- לא רשום שום דבר המעיד על זיהום או על בעיה גנטית וכו'.
לכן הרופא שלי טוען כי סבירות מאוד גבוהה שהיריון הבא יהיה תקין לחלוטין....
 

orli12341

New member
גם אני מרגישה שפתאום הריון תקין זה

משהו שלא פשוט להשיג...
גם אני נאחזת המון בשני ילדיי בבית.
אני עברתי הפסקת הריון בשבוע 21 עקב דימומים וירידת מים מוקדמת.
גם אצלי כולם מסביבי בהריון, בעבודה, במשפחה, ואני מרגישה עצובה כל פעם מחדש
שאני שומעת על הריונית חדשה.
אנחנו מנסים מזה חצי שנה ללא הצלחה לצערי...
הלוואי ונזכה להריון עם סוף טוב אמן!!!
 
למעלה