יעקב אלון1
New member
כמה קשה זה יכול להיות
להיות נוכח, להיות מודע, להיות פתוח, רק דקה אחת. זה קשה להיות כל אלו כל הזמן. יש אילוצים, יש סיר כזה וסיר כזה. אפשר אבל לנסות דקה אחת. לתזמן הכל לדקה אחת של התעלות, דקה אחת, כלום, הרף עין, דקה אחת שהיא ההווה. יעקב
להיות נוכח, להיות מודע, להיות פתוח, רק דקה אחת. זה קשה להיות כל אלו כל הזמן. יש אילוצים, יש סיר כזה וסיר כזה. אפשר אבל לנסות דקה אחת. לתזמן הכל לדקה אחת של התעלות, דקה אחת, כלום, הרף עין, דקה אחת שהיא ההווה. יעקב
).. מה שגורם לי לרחף בספריו של סאראמאגו:בכל ספריו שהוא מכניס אלמנט של "אבסורד"-כמו בתמונותיו של דאלי..,מעולמו העשיר בדמיון, הוא מצליח לתאר מצב שמעבר לתפיסות המגבילות, לדמיין כיצד זה ייראה וזה קורם עור וגידים ונעשה מציאותי כל כך שזה מצמרר. סאראמאגו מכניס את האלמנט השובר עד יסוד את ה"הגיון",הסדר המוכר המעניק תחושה מדומה של הגנה וביטחון (כל מה שהכרת וסיפרו לך עד עכשיו על העולם הזה ונבנה כרשת ביטחון בחייך-פשוט קורס), הסדר שהאנשים נאחזים בו לקיום שגרת חייהם בהרגשה של פסאודו-אושר והצלחה.. הפסאודו הזה הוא העיוורון ש"כולנו עיוורים,גם כשרואים,אנחנו לא רואים".. הסדר המוכר לאנושות הוא ההפרדה הראשונית והבסיסית בין החיים למוות ואילו הוא מתעסק בכל ספריו בטשטוש ההפרדה הזאת,הוא זועק מבין שורותיו כי אנו מתים המתהלכים בגוף חי,מתים כי אינו רוצים/יכולים לראות ולחבור לעצמינו.. כל העשייה האנושית -ערכים,אמונות,דפוסי התנהגות,האחיזה בצורה ובזמן, וכו'- הורגים את מהותנו והאור שבנו, עד שהוא מסנוור אותנו עד כדי כך שאיננו יכולים לראות-כשאתה מול האור הבוהק אינך יכול לראות מהומה אבל כשאת ההוא העצם המאיר החוצה אתה בעל הראיה..הנה קח למשל אחד מחושינו -מכולנו-ותראה מה מפריד אותך מהבהמה.מה שווה האנושות ה"נעלה"? זוכר שאמרת שאתה רואה דמיון בין ספריו לבין קפקא?