כמה רעיונות על זוגיות:

כמה רעיונות על זוגיות:

קשרים צריך ליצור במסגרות שמעניינות אותנו, ומתוך חיבה ואהבה. הכי חשוב בקשר לתת דאגה, תמיכה ועזרה כנות. כדי שיהיה בסיס לקשר, יש לשוחח על נושאי עניין משותפים מהחיים, כמו מסגרות, קשרים ותחביבים. כדאי להתחיל מנושאים שקשורים למסגרת ולמה שעושים בה, ואחר כך לקרב את הנושאים בהרגה. קשר רומנטי כדאי ליצור ע"י התקרבות הדדית מתוך חיבה ואהבה, ולפכי כן כדאי לחזק ולבסס את הקשר הרגשי שמבוסס על דיבור. בנוסף עדיף יותר לדבר מאשר לגעת.
 
בגדול, קשר בהחלט יכול להתחיל במסגרת, אבל

אם ממשיכים זמן רב מדי בדיבורים בלי מגע ו/או אם אחד הצדדים מעולם לא חש משיכה לאחר, הקשר כנראה נידון להיות ידידות לנצח, ולעולם לא להפוך לזוגיות.
 
תשובה

ברור שצריך משיכה בסיסית, אבל כשיש אהבה מתאימה ומשיכה חלשה אפשר להיות בני זוג. המגע צריך לבוא באופן טבעי מתוך רגש כחלק מהקשר, גם בידידות יש מגע אבל לא אינטימי.
&nbsp
 
קודם כל, מגע הוא לא חלק הכרחי בידידות בכלל.

ויכולה להיות ידידות עמוקה ורבת שנים בלי שום מגע - רק שידידות ארוכה מדי ללא מגע כנראה תישאר ידידות לנצח. לגבי מגע לא אינטימי - אישית לא הייתי נותנת לידיד שלי לגעת לי בשיער, למשל, כמו שאתה מתאר - וזה לא חלק מידידות "רגילה", וכן גבולי מבחינת "אינטימיות". טפיחה על הכתף או הגב, למשל, זה מגע שכן הייתי מוכנה לקבל מידיד, ולא הייתי רואה כבעייתי - אבל, שוב, בהחלט לא חלק הכרחי מידידות.
 
הידידה הזאת שלי

היא ידידת נפש, ידידתי הטובה בעולם ואולי גם הידידה הכי טובה בעולם. אנחנו מאד אוהבים כידידים. לכן אנחנו מלטפים זה את זה וזה טוב לנו. ידידות יכולה להיות בלי מגע, אבל מגע יכול להביע רגש ולתרום לקשר.

&nbsp
 
לא, לא "לכן אתם מלטפים זה את זה".

מגע כזה הוא לרוב לא חלק מידידות, ומה שהוא עושה זה משנה את הקשר - ועלול לגרום אפילו להתנתקות, אם אחד הצדדים לא מעוניין בשינוי שכזה לעבר קשר זוגי. אפשר להיות ידידים הכי טובים בעולם בלי לגעת לעולם - כאמור, זה פשוט לא חלק מידידות.
 
זה יותר מורכב מהדרך שהצגת

מגע מבטא רגש חיבה ואהבה, וככל שהאהבה חזקה המגע יכול להיות קרוב יותר. אם יש רגש ידידותי חזק, רוצים להיות ביחד ולשמור על הידידות. אם יש התאמה כחברים, הידידות יכולה להתפתח אחר כך לחברות. זו כן הסיבה שאני מלטף אותה, כי אני מאד אוהב אותה כי היא שלווה ואישה נהדרת.

&nbsp
 
לא, מגע הוא לא חלק של "אהבה של ידידים", ולא

משנה עד כמה היא חזקה. לא משנה למה אתה מלטף אותה, תהיה מודע לכך שזה עלול לגרום לניתוק הקשר מצדה, אם היא לא מעוניינת להיות חברה שלך.
 
בינתיים היא מאד אוהבת אותי

ואנחנו כבר שנים ידידים טובים והיא מאד אוהבת שאני מלטף אותה וגם היא מלטפת אותי. לולא אהבה שאני מלטף אותה, הייתה אומרת לי. המגע שלנו נוצר באופן טבעי עם הידידות. היא מזמינה אותי בימי הולדתה לבית משפחתה, מביאה לי שוקולדים מנסיעות ליוון, ובזמן האחרון יש לנו מנהגים לשמוע ביחד מוזיקה ישראלית במחשב בדירתי ולאכול אצלה ופלים ועוגיות שהביאה מהבית.
 
לא משנה כמה פעמים תגיד ש"המגע נוצר באופן טבעי

עם הידידות", זה לא יהיה נכון. יכול להיות שכרגע זה נעים לשניכם, אבל, שוב, יכול להיות שמתישהו היא תחליט לחתוך בדיוק בגלל שזה עובר את הגבול של ידידות, ואני חושבת שכדאי לך להיות מוכן לאפשרות הזאת. לחילופין, הקשר באמת יכול להפוך לזוגיות אם שניכם תהיו מעוניינים.
 
אתה לא מכיר את הידידות שלנו

יש לנו יחסים מיוחדים. אנחנו אוהבים מאד. זה לא מגע כדי להתקרב ולהתחיל, אלא מחוות רגש ידידותי אמתי. אנחנו ידידי נפש.
&nbsp
 
אני אישה.

ומה שמשנה זה לא איך אתה רואה את המגע, אלא איך היא רואה אותו. אולי היא רואה אותו כמוך, אבל אולי לא.
 
שאלה לפילוסוף

האם אתה יכול להגיד לעצמך עם יד על הלב , אם היא היתה אומרת לך היום שהיא מעוניינת שהקשר יהפוך להיות יותר מידידות, האם היית הולך על זה בשמחה או אומר לה "אנחנו ידידים טובים, אני רואה אותך כמו אחות שלי"?
אם התשובה הראשונה היא הנכונה , זה אומר שמה שמחזיק את הידידות מצידך הוא הציפייה והתקווה שמתישהו תהפכו להיות בני זוג רומנטים.
היתה לי כזו ידידה בתקופה התיכון. (שנות השמונים)
בתחילה אף אחד מאיתנו לא הסתכל על השנייה יותר מחברות נטו. עברנו את הצבא, לימודים באותו מוסד השכלה גבוהה.
כשהיא נסעה לחודש לחו"ל התגעגעתי נורא, זו היתה תקופה של יובש רומנטי אצלי בחיים. פתאום שאלתי את עצמי. "למה אנחנו מחפשים מתחת לשולחן. אנחנו כל כך מתאימים".
כשחזרה דיברתי איתה על זה. היא אמרה שהיא לא רוצה להרוס את הידידות.
התבאסתי אבל, כפי שאתה תיארת, המשכתי בתקווה שהיא תבין שאנחנו נועדנו להיות אחד עם השנייה.
עברו מספר שנים בקשר במתכונת הזו, כל אחד מאיתנו יצא עם בני/בנות זוג, במקביל היא שמרה אותי על אש קטנה. היא ידעה טוב מאוד שאני מעוניין ביותר מידידות.
מידי פעם נגעה בי, נתנה לי ללטף לה את השיער ואפילו קצת קינאה כשיצאתי עם אחרות. כל מי שהסתכל עלינו יחד אמר שהוא לא מבין איך לא הפכנו לבני זוג.
זה היה מטריף אותי.
לבסוף הבנתי שאני אשאר תקוע אם אמשיך את הקשר וביקשתי שניפרד לדרכנו.
במעמד הפרידה היא אפילו נתנה לי לראשונה נשיקה צרפתית.
החזקנו מעמד עשר שנים בנתק, כל אחד מאיתנו התחתן ונולדו לו ילדים. אחרי עשר שנים, בתקופה של הרשתות החברתיות טרום פייסבוק יצרנו שוב קשר.
אנחנו כבר בני חמישים, אנחנו עדיין בקשר ידידותי עד היום. היום אני נשוי, היא גרושה במערכת פרק ב'.
אנחנו מידי פעם יוצאים לבד וגם לפעמים כרביעייה. אשתי מכירה אותה טוב וסומכת עלי.
עם יד על הלב, היום, אני יכול להגיד ששנינו מסתכלים אחד על השנייה בתור ידידים בלבד. אין שום מתח מיני.

לסיכום, ידידות יכולה להחזיק מעמד רק כששני הצדדים לא מעוניינים אחד בשנייה ולא נמשכים. אחרת זה מהווה תסכול לאחד הצדדים. תסכול שעלול לתקוע אותו/ה ביציאות עם בני/בנות זוג אחרים.
 
אני לא מסכים אתך

אפשר לאהוב מאד כידידים וכבני אדם בגלל התאמה באופי, ואחר כך עם הזמן וההיכרות זה יכול להתפתח גם לאהבה זוגית. קשר צריך להתבסס בעיקר על אהבה, לא על משיכה. אני והידידה מאד אוהבים כבר שנים, אני אותה כי היא שלווה והיא אותי כי אני מוכשר ומלומד, הקשר מאד חזק והוא כמעט התפתח לחברות. לו אמרה לי שהיא רוצה שנהיה חברים, הייתי חושב על האפשרות בהנחה שאולי נתאים.
 
למעלה