ריקי זו אני
Well-known member
בחייה של כל אשה ישנם רגעים של משבר..., משבר שכל אשה יודעת שלא משנה עומק המשבר... ולא משנה כמה כואב המשבר, מאין צמח והיכן ינבול... היא חייבת לצלוח. חייבת ויהי מה לדלג, לחלוף או לאחוז בציפורניים עד לנצחון עד שיבוא המשבר הבא...
- הבא שיגיע ונוכל גם לא!!!
והנה.
בחרתי בחירות בחיים. שאפתי בגופי ובנשמתי לשקט. לשקט המוחלט...
העיר תוססת... מי פחות מי יותר... תמיד יש תנועה בעיר..., הכפר שקט. שקט מאוד. הקיבוץ שלו. התנועה באלה ובאלה אפסית... וכשכואב לדרי העיר והם יוצאים להפגין בין לבעד ובין לנגד... החגיגה מושלמת, ובכפר? במושב? בקחבוץ? אלה כמו אלה כמו אלה לא יפגינו בביתם... אלה יסעו להפגין דעה - בעיר...
יש שירחיקו לעיר בירה או לעיר גדולה ויש מי שיסתפק לצעוק בעיר שכנה... קטנה.
ואני?
אני בחרתי לחיות את חיי מחוץ למשחק. אני בחרתי לפני 17 שנה לחיות בחווה שאין אפילו לאיראנים שמץ של מושג... מה האזימוט אליה... כ"כ אי שם... כ"כ מקום ללא שם... ולגדל שם כבשים.
השקט האופטימלי... השקט המוחלט...
השקט שרק טלה פועה... או כבשה פועה לטלה שאין לצידה... מתגעגעת ולא יודעת למה... ואם וכאשר קול כזה מתערבב..., יתערבב בקול נבחית כלב. קול של ציפור לילה... וזהו...
המרחבים אחרים. אין פה רחובות צרים... או רחבים...
רק מרחבים מאין סוף לאין סוף... כמו מימד הזמן
שלא קיים..., מרחבי זמן שלא הכרת בעיר... ונכנסת להלם כשהבנת את המימד החדש לך...
שנה ראשונה שניה ושלישית הלם. ממש .
הלם מחוסר תנועה בעיינים...באוזניים..., הלם מחוסר הגירויים... עד כי ישנה תחושה שחוש הריח חטף שיתוק... וכך הלחץ דם בגוף מתרגל למצבו החדש...
עד... עד לזמן שרעש העיר חודר לך את המעטפת...
לפתע האקטואליה ברמתה הירודה מכה בך... מדאיגה אותך... מעלה לך את הלחץ... ואז את מביטה אל מעבר לגדר החווה ושואלת... 'למה אני צריכה את זה?' הרי כולם אומרים וכולים צועקים ורק אלוקים צוחק לו בהנאה... וביבי צוחק לו בדאגה... למה לי ??? לא די לי בלימוד טלאים לינוק ממינקת אוטומטית... תוך הכוונת הפיות לפטמות... וקשקוש הזנב???
- הבא שיגיע ונוכל גם לא!!!
והנה.
בחרתי בחירות בחיים. שאפתי בגופי ובנשמתי לשקט. לשקט המוחלט...
העיר תוססת... מי פחות מי יותר... תמיד יש תנועה בעיר..., הכפר שקט. שקט מאוד. הקיבוץ שלו. התנועה באלה ובאלה אפסית... וכשכואב לדרי העיר והם יוצאים להפגין בין לבעד ובין לנגד... החגיגה מושלמת, ובכפר? במושב? בקחבוץ? אלה כמו אלה כמו אלה לא יפגינו בביתם... אלה יסעו להפגין דעה - בעיר...
יש שירחיקו לעיר בירה או לעיר גדולה ויש מי שיסתפק לצעוק בעיר שכנה... קטנה.
ואני?
אני בחרתי לחיות את חיי מחוץ למשחק. אני בחרתי לפני 17 שנה לחיות בחווה שאין אפילו לאיראנים שמץ של מושג... מה האזימוט אליה... כ"כ אי שם... כ"כ מקום ללא שם... ולגדל שם כבשים.
השקט האופטימלי... השקט המוחלט...
השקט שרק טלה פועה... או כבשה פועה לטלה שאין לצידה... מתגעגעת ולא יודעת למה... ואם וכאשר קול כזה מתערבב..., יתערבב בקול נבחית כלב. קול של ציפור לילה... וזהו...
המרחבים אחרים. אין פה רחובות צרים... או רחבים...
רק מרחבים מאין סוף לאין סוף... כמו מימד הזמן
שלא קיים..., מרחבי זמן שלא הכרת בעיר... ונכנסת להלם כשהבנת את המימד החדש לך...
שנה ראשונה שניה ושלישית הלם. ממש .
הלם מחוסר תנועה בעיינים...באוזניים..., הלם מחוסר הגירויים... עד כי ישנה תחושה שחוש הריח חטף שיתוק... וכך הלחץ דם בגוף מתרגל למצבו החדש...
עד... עד לזמן שרעש העיר חודר לך את המעטפת...
לפתע האקטואליה ברמתה הירודה מכה בך... מדאיגה אותך... מעלה לך את הלחץ... ואז את מביטה אל מעבר לגדר החווה ושואלת... 'למה אני צריכה את זה?' הרי כולם אומרים וכולים צועקים ורק אלוקים צוחק לו בהנאה... וביבי צוחק לו בדאגה... למה לי ??? לא די לי בלימוד טלאים לינוק ממינקת אוטומטית... תוך הכוונת הפיות לפטמות... וקשקוש הזנב???
