כמה שאלות בנוגע לטיפול בחתול

[CapitanMorgan]

כמה שאלות בנוגע לטיפול בחתול

אחרי בדיקות עם רופא אלרגולוג אימצנו גורה הביתה בת חודשים וחצי.
זה החתול הראשון שלנו.
יש לגורה כמה משחקים, ואנחנו גם משתדלים לשחק איתה, אבל כל הזמן היא מנסה לטפוס ולנשוח את היידים שלי או הרגלים.
היא מעירה אותי ב6 לפנות בוקר תוך כדי נשיכת האצבעות שלי וללכודת את כף ההייד שלי
היא אוכלת כבלים אז מרחתי את הכבלים בסבון וזה פתר את הבעיה. אבל מה אני אעשה עם מספר צמחים שיש בבית?
גם כן איך מחנכים אותה לא לעלות לשולחן?
והאם זה תקין שגורה בת חודשים וחצי לא עושה כמעת בכלל קולות, ולא מגיבה כשעושים לה "קסקסקס" פעם ראשונה שאני נתקל בחתול כזה...? (היא היית אצל וטרינר לא התגלה שום דבר חריג)

 

[Yukita]

מבחינתי רוב החתולים לא מגיבים ל"קסקסקס"...

אגב, אנחנו עושים לך טובה כאן, לא העלית תמונה של הגורה ועוד ציפית שיגיבו!!! ממש ממש לא בסדר...

לא ראיתי שמגיבים לזה באופן מיוחד. לפעמים כן ולפעמים לא. גורים צעירים אכן נוטים לעשות הרבה פחות קולות, מלבד יללות לאמא כשהם רעבים, אבל זה גם עניין של אופי: יש חתולים (באופן כללי, לא כגורים דווקא) שאוהבים "לדבר" הרבה, ויש כאלה שאף פעם לא, ויש את כל הטווח באמצע. יוקה המדהימה שלי ז"ל נהגה לנהל איתי שיחות. הח'ברה שלי כיום לא בקטע, אם כי אי.טי. לפעמים פונה אליי.

באשר לטיפוס ולנשיכות - מדובר בדפוסי התנהגות רגילים לחלוטין לגור חתולים. ככה חתולים מתנהלים. כשהם בשגר גורים, אחים ואחיות, הם כל הזמן מטפסים האחד על השני ונושכים ולומדים מתוך הנשיכות והטיפוסים איך להתנהל מבחינה חברתית. זו גם התנהגות למידת ציד: הם קופצים, נושכים, רודפים - הכל במסגרת לימודי כישורים פיזיים שהם חלק מהיותם חתולים. יש גם לזכור שהגורה קטנה ואתם גדולים, והיא רוצה להגיע אליכם ולא להשאר שם למטה על הרצפה. הנשיכות הן שלב עובר, אבל עד שיתחילו להתמתן מעצמן בהחלט רצוי לא לעודד הרגלים בלתי רצויים: להיות מוכנים עם צעצוע רך כלשהו או כרית כדי לדחוף לה כשהיא מתחילה עם הנשיכות, או לחילופין להוריד אותה מיד כל פעם שהיא מתחילה לנשוך. לא לצעוק, לא להכות - זה לא מועיל ויכול אף להחמיר מאוד את המצב. צריך הרבה סבלנות, אבל אם תתמידו בהפסקת המשחק והורדה לרצפה ברגע שהיא נושכת, היא תבין בסופו של דבר שהנשיכות אינן רצויות.

באשר לעלייה על שולחנות, המממ. אתם יכולים להוריד אותה כל פעם שתעלה על שולחן, ובסופו של דבר היא עשויה לרדת כשהיא תראה אתכם (ולעלות כשלא תסתכלו), אבל אני תמיד אומרת שמי שמכניס חתול הביתה ממש לא צריך לצפות שהחתול יישאר בגובה הרצפה. זה לא משהו שחתולים עושים: הם לא כלבים, וחלק מהיותם חתולים קשור גם בעלייה לגובה וברצון לתצפת על דברים מנקודה גבוהה יותר. ניתן ללמד כלב לא לעלות על רהיטים, אבל זו ציפיה די מוגזמת מחתול - בשני המקרים בגלל דפוסי ההתנהגות והתנועה הפנימיים של כל אחד מהשניים. לדעתי, החיים שלכם יהיו רגועים ונעימים הרבה יותר אם לא תתעקשו ללמד חתול לא לעלות על רהיטים אלא תסתפקו בקביעת גבול או שניים (לא אוהבים עלייה על השיש במטבח? אל תרשו. אבל כל השולחנות? כל הרהיטים? חסר סיכוי ומתכון לתסכול ולכעס מתמשכים).

 

[תולעת הגשם]

עצות טובות

 

[yaelgro]

כפי שנכתב כבר

הכינו צעצועים רכים לידכם ושימו לה אותם בין הידיים/בפה כשהיא מתחילה עם הנשיכות.
בנוסף, הרגילו אותה למשחקי חכה להוצאת אנרגיה.
&nbsp
החתול שלי הוא דברן גדול. מהיום הראשון הוא מנהל איתי שיחות בכל מיני צורות של יללות.
אצלי הוא גם למד להגיב למילים "לשבת" ו"נשיקה" . עבדתי איתו מהיום שהגיע אלי על ידי חיזוקים חיוביים (דומה לשיטת הקליקר רק בלי), וככה הוא למד שכשאני מבשלת למשל, אסור לו לעלות על השיש או הכיריים, אבל כן מותר לו לעלות על המקרר ולהשקיף עלי מלמעלה. בסיום הבישול הוא מקבל צ'ופר על התנהגות טובה.
הוא גם יודע שלאחר סשן של משחק בחכה הוא צריך לשבת ליד צלחת האוכל שלו על מנת לקבל אוכל רטוב.
כל עוד הוא לא יושב, הוא לא מקבל.
אותו דבר לגבי כשאני אוכלת. הוא תמיד בא ומנסה לקחת, אבל אני נוזפת בו בעדינות ואומרת לו שיילך לשבת במקום שלו ואם יתנהג יפה, בסוף יקבל חתיכה. על פי רוב זה עובד, אבל כמו שיוקיטה כבר אמרה, זה עדיין חתול ולא צריך לצפות ממנו להתנהגות כמו של כלבים.
&nbsp
היא בגיל שאתם יכולים להתחיל לעבוד איתה ולנסות (אני עבדתי עם חתיכות קטנות של פסטרמה, 3 פעמים ביום של 2 דקות, ולאט לאט העליתי עד ל-5 דקות כל סשן של לימוד). לא אצל כולם זה מצליח וזה גם באמת תלוי באופי של החתול. החתולים של ההורים שלי גם בתור צעירים לא היו עולים על השיש בבית.
&nbsp

 

[Yukita]

נשמע יפה!

אולי תצלמי לנו פעם סשן כזה?

 

[yaelgro]

האמת שהיום אני כבר לא מלמדת אותו

אבל אני יכולה לנסות. מאמינה שכשהוא יראה נקניק הוא ישתף פעולה

מה שעוד לא הצלחתי ללמד אותו זה לא לנשוך לי את הרגליים בלילה.
אני מתעוררת מזה ומנצלת את זה לביקור במקום חשוב, ואז חוזרת לישון.

מה שכן, בבקרים אני לא צריכה נודניק בשעון המעורר. ברגע שהוא רואה שאחרי זמן מסויים לא התעוררתי, הוא בא ונושך לי את האף.