כמה שאלות

[מיליתו]

כמה שאלות

רקע: יש לי לימפומה בפעם השניה (שחזרה אחרי 10(!) שנים). ואני גם בהריון ראשון בשבוע 22. החלטנו שלא מפסיקים את ההריון וממשיכים עם טיפולים כימוטרפיים שלא אמורים לפגוע בעובר. הרופאים ברמב"ם הבטיחו שזו לא הפעם הראשונה שהפ מטפלים במצב כזה. קיבלתי כבר טיפול אחד ועכשיו אני בשלב המתנה לתופעות לוואי... יש לי כמה שאלות: א. איפה אפשר להשיג כיסויי ראש נחמדים בחיפה? ב. האם זה נורא להסתובב עם בטן של הריון וקרחת? ג. מה עושים עם חברים ובני משפחה שלא מפסיקים להתקשר... כולם יודעים שביקשתי להמעיט בביקורים ובטלפונים, ובכל זאת אומרים שרק רצו לשמוע את קולי... אין לי סבלנות לכל האמירות שלהם. כל אחד בטוח שהוא מקורי: "את חזקה ותתגברי שוב...; תחשבי על התינוק ותהיי חזקה בשבילו...; תחשבי חיובי...; הכל יסתדר בסוף, תראי....; ועוד כל מיני חוכמות ששמעתי כבר במאה וריאציות ומתוך נימוס לאנשים שבאמת יקרים לי אני שומעת שוב. אני לא רוצה לפגוע בכל האנשים האלה כי הם באמת קרובים (סבא וסבתא, למשל), אבל לא מסוגלת עם הטלפונים והביקורים - לא בא לי שיבואו לבקר ויסתכלו עלי בפרצוף עצוב, או שיתקשרו "לנחם ולעודד" - אין לי כוח לזה!!! בקושי יש לי כוח לעצמי, אני צריכה עוד לשדר אנרגיות ואופטימיות לכל העולם (אחרת הם נכנסים לדיכאון...). אוף

 

[ציפורלילה]

רק על קצת...

לגבי הקרחת והבטן, לכי עם ההרגשה שלך. אני מניחה שזה עלול לזעזע כמה אנשים. רק הקרחת לבד משאירה הרבה עיניים פעורות. את יכולה להתחיל בלי כיסוי ראש ואם תראי שזה גורר יותר מדי תגובות ולא נוח לך עם זה, אז תכסי. לגבי המשפחה והחברים, זה ודאי ברור לך שמזלך שיש כל כך הרבה אנשים שדואגים לך ורוצים שתהיי בריאה וכן, בעיקר רוצים לשמוע ממך שהכל יהיה בסדר. אם אין לך כוח, למה שפשוט לא תעני וזהו? שימי הודעה במשיבון שאת עסוקה ושתתקשרי כשתתפני. וקחי את הזמן שלך לעצמך. כל הדואגים יבינו בשלב מסוים שאת מתקשרת כשאת מעוניינת ולא כשהם מעוניינים. אם זה דבר שסוחט ממך אנרגיות כרגע, אז באמת עדיף שתרגילי את הסביבה לקצב שלך במקום לנסות ולרצות את כולם. ולגבי כיסויי ראש - אם את אוהבת כובעי צמר אז את יכולה לנצל את החורף ולמצוא כאלה בהמון צבעים וסגנונות בכל החנויות של אביזרי אופנה כמו אודם וטורקיז וכאלה. (יש להם דברים ממש חמודים וצבעוניים).

 

[blg]

לגבי בטן קרחת

קודם כל מזלטוב על ההריון. . לגבי קרחת ובטן - זה מושך את הע' אבל לפחות אישה אחת עשתה את זה - ראיתי אותה בשנה שעברה באונ' תל אביב, ככה עם בטן וקרחת ובלי גבות. לגבי הקרובים אני כל כך מבינה אותך וכל כך מסכימה עם גלי. זה בסדר להגיד לקרובים (גם אם הם סבא וסבתא) שאת עייפה ורוצה לבד. את לא אחראית למורל שלהם, רק לשלך - (לצערי אני יודעת להגיד את זה יותר טוב מלעשות את זה, אבל בזכות הסרטן מאוד השתפרתי בכך) ואם קשה לך להגיד להם אפשר, לכתוב מכתב לכולם, להאיר הודעה בתא קולי, לבקש מבנזוגך (כתבת "החלטנו") שיהדוף אץ שוחרי הטוב שכרגע מכבידים עליך. ולהתקשר כאת רוצה / צריכה. בהצלחה ותרגישי טוב.

 

[jaff]

כמה רעיונות...

הי, עם כמה שאולי לא לגמרי מרגיש לך ככה - בכל זאת מזל טוב! מקווה שהכל יעבור חלק... (תחשבי שזה ממש "שתיים באחד" - את מאחדת שתי תופעות רפואיות עמוסות בחילות באותה תקופה) (סליחה על ההומור השחור). אני מאוד מזדהה איתך ועם הסלידה מ "יהיה בסדר ותהיי חזקה.." אוף! כמה שזה מיותר. 1. אני ביקשתי מהוריי ומבעלי - שידברו עם קרובי המשפה מהצד שלהם - ויסבירו. אני בטוחה ויודעת שלא היה להם קל, אבל בסופו של דבר זה עבד ולדעתי אנשים העריכו את הכנות כי הרי הם לא ממש יודעים מה לעשות (וברור שגם לא כולם יודעים איך "לחזק"). ביקשתי שיסבירו שאני מאוד מעריכה, מודה ומוקירה את החום והאהבה. שאני מאוד שמחה על התפילות (כל אחד בדרכו שלו לשלומי) אבל - באופן חד משמעי וברור הבהרתי שאני מבקשת לא להתקשר אלי בזמן הטיפולים! לא בכעס, לא מתוך אנטי אלא פשוט מתוך התמקדות אמיתית פנימה ובמציאת מה שעושה לי טוב באותו רגע. כמו כן הבטחתי להתקשר כשארגיש טוב לסבא ולסבתא. במידה ואת תוהה - לא - זה לא אגואיסטי לחשוב על עצמך. "דלי" האנרגיה שלך מוגבל ל 100% שלו, וכרגע את זקוקה לפחות ל- 200%. פשוט לא בריא ולא נכון לשפוך מהאנרגיה הזו לחיזוק האחרים. 2. עם החברים היותר קרובים עברנו תהליך אחר - לאט לאט הבנתי לאיזה סוג של חיזוק אני זקוקה מהם - ובעדינות ביקשתי את זה מהם. וזה פשוט עבד! דוגמא קטנה, אני לא יודעת אם את מכירה את דמותו של "האינסטלטור"/השיפוצ'ניק (מסמלת את דמותו של הגבר מ"גברים ממאדים, נשים מנגה" - חשוב להדגיש שהדמות הזו יושבת חזק אצל כולנו, בעיקר במצבים לא נעימים או כשלא יודעים מה לעשות וסתם רוצים לעזור.) הרעיון הוא שעל כל "כואב לי/ אני פוחדת וכד'" - מתקבלת אוטומטית תשובה המתאימה לפתיחת "צנרת" או שפץ ביתך - אל תדאגי/ יהיה בסדר/ תעשי כך או אחרת/ תהיי "חזקה" וכו'..כמובן שעם תשובות כאלה מי רוצה לפתוח את מה שהוא מרגיש, והתוצאה היא שהצנרת נשארת "סתומה" לגמרי. הפיתרון שאנחנו מצאנו הוא לספר את המשל הזה בעדינות כמובן, ואז בכל פעם שזה קופץ - לבקש מהחבר/ה - לא להיות שיפוצ'ניקים/ אינסטלטורים - אלא סתם להקשיב ולחבק. 3.לבסוף - רגע טכני: במידה ולא ממש מתחשק לך על מראה הקרחת, (אני מודה שהייתי בטוחה שזה הכי פשוט ואמיתי - אבל בסוף השתפנתי...) אני ממליצה בחום!!! על "כל השיער". אני יודעת שהם בת"א (רח' הר נבו 5, פרטים באחת מתשע), אבל שווה לברר האם יש סניף באזור מגורייך. הרעיון הוא הדבקה של שיער טבעי לגמרי: את ישנה איתו, הולכת לים או לבריכה, חופפת וכו'.. ואחת ל- 3/4 שבועות מגיעה למעין "מספרה" עם שיורת מדהין והמון אהבה ורגישות - שם מחדשים את ההדבקה ומפנקים את הקרחת בחפיפה ןמסאג' עדין. זה כמובן לא הדבר האמיתי, אבל גם אנשים שידעו - התאמצו למצוא ולגלות. מעבר למראה, היתרון הגדול באמת מבחינתי, הוא כמ שזה עוזר בהתמודות. הקרחת היא מאוד סימבולית בעיני, ולדעתי חלק מההתמודדות עם המחלה זה להיראות ולהרגיש בריא! בהצלחה רבה! ג'אף

 

[מיליתו]

תודה על הרעיונות

אני באמת אנסה ליישם חלק. דרך אגב - אני 12 יום אחרי הכימוטרפיה ואין אפילו התחלה של נשירת שיער. יש סיכוי שזה ידלג עלי?

 

[lili the one]

הלוואי ותצליחי לדלג על הקרחת |בנדנה

קראתי את סיפורך ונדהמתי. כולי תקווה שלפחות הטיפולים יעברו בקלות. לגבי הקרחת והבטן - אמנם אני לא עם בטן אך עם קרחת (באמצע טיפולים) ולא מתביישת בה. אני מסתובבת עם בנדנה (מתאימה צבע בנדנה לבגדים). לא אכחיש שאנשים מסובבים את ראשם בסקרנות לעברי, אבל הרי ההרגשה האישית היא החשובה, ולכן שימי פס ותלכי עם ההרגשה שלך. בהצלחה, ל.

 

[תמר 26]

זה יכול לקחת קצת זמן ../images/Emo20.gif

לא רוצה לבאס אותך אבל... לי הנשירה התחילה בערך שבוע אחרי טיפול 2 (3 שבועות אחרי טיפול 1) שיהיה

 

[MESHUGENECOP007]

PREGNANCY AND CHEMO

HI EXCUSE ME FOR WRITING IN ENGLISH I CANT TYPE HEBREW. I KNOW THREE CHILDREN WHO RECEIVED CHEMO AS EMBRYOS (INSIDE THE UTERUS) THE OLDEST IS SEVENTEEN!!!THEY ARE ALL BEAUTIFUL AND SMART11GOOD LUCK