השארתי אותך מדממת,לבדך במטה הזוגית שקנינו יחד מהקונסוליה האמריקאית. צעקת כל-כך חזק,אני שומע עד היום. עשרים שנה חלפו,אני עדיין מתגעגע. את כבר לא בשר ודם,אפילו לא שיר, רק בור ענק המסרב להתמלא.
קראתי את החוסר הזה שבקע ממך. המטפורות האלו באמת קורעות את הלב... השארת גם בי חוסר (מידע) שמבקש הארות... ובכל זאת... אני בטוחה שמה שלא קרה שם, קרע אותך... איך מסתכלים על דבר כזה? האם בכלל יש כיוון ראיה...? מאחלת לך, שהימים יעברו בקלות נסבלת יותר של קיום... יום טוב @ @ J U