נכון, זו באמת השאלה.
(אני כמעט בטוח ששואו אמר את זה ולא צ'רצ'יל) זה נכון שהשאלה היא כזו, והבעייה היא שאנשים לא מקדישים לזה מספיק זמן בחיים הפוליטיים, והעלילה של "הבית הלבן" סייעה לבעייה הזו. ואני אבהיר: תחילה דוגמה ממדינתנו הקטנטונת: לפני כמה חודשים היו שמועות ששר האוצר נתניהו עומד להתפטר. הוא הכחיש שוב ושוב, ואמר במילים ברורות שאין לו שום כוונה שבעולם להתפטר. כשהוא התפטר, במסיבת-העיתונאים שאלו אותו על זה והוא לא הכחיש את העובדה שהוא שיקר (כי הוא אמר שהיו לו לבטים תקופה ארוכה) ואמר שכשר אוצר אחראי הוא לא יכול היה לתת לבורסה לרדת כמו שהיה קורה אם העובדה ששר האוצר שוקל להתפטר הייתה הופכת לברורה מאליה. אני חשבתי שהסיבה הזו לא מספיק טובה, ושביבי עשה כאן מעשה לא הגון. אני גם חושב שאפילו אם המלחמה בעיראק היא הכי מוצדקת בעולם, אם בוש או מי מיועציו שיקר בנושא הנשק להשמדה המונית, הם חייבים לעוף. עכשיו, אני מניח שהרבה יסכימו עם הדוגמאות האלו, כי הן מערבות שני אנשים שמקובל מאוד לתעב וללגלג על אמינותם בקרב הציבור האינטלקטואלי יותר (שהוא בד"כ זה שיסתכל בבית הלבן, אני מניח). אבל פתאום כשמגיעים לפוליטיקאים עם רטוריקה יפה יותר הדברים משתנים: את דוגמת קלינטון כבר הזכרתי, ונראה לי ברור שהצורה בה הוא שיקר בנושא לווינסקי מראה שהוא יכול היה לשקר בכל נושא (אגב, בוש הוא לא מאור הגולה בלשון המעטה אבל אני חושב שהוא לא שקרן עד-כדי-כך טוב). בארטלט, עם כל הדמות החביבה שלו, עשה כאן משהו שקרוב להונאה. אם מה שאת כותבת נכון (ואני לא זוכר בדיוק אז אני מניח שכן) אז העניין גבולי בעיניי. אם הוא היה עומד ומשקר לציבור בנושא במצח נחושה, אין ספק בעיניי שהוא היה חייב ללכת. עוד דבר קטן שאני צריך לכתוב לסיום התגובה הארוכה הזו שאני כותב בזמן שיצאתי באמצע משיעור: היועצים שלו, שאותם אין ספק שהוא הונה בפועל. ממה שאני זוכר מהפרק הראו שטובי מזועזע בפגישה הראשונה, וגם סי.ג'יי, וזהו. שבוע אח"כ כולם כבר מיישרים קו. לעזאזל, לאף אחד שם לא איכפת שרימו אותו מעבר לעלבון רגעי? סי.ג'יי נשלחה כפתיון כזה, וזהו? זה בסדר? האמת היא שבשורה התחתונה הסיפור כמו שהוצג בסדרה רחוק מלהיות שחור ולבן, וקצת תקפתי את התסריט יותר מדי. אני כן חושב שהם עשו את כל הסיפור קצת יותר מדי לבן.
