כמה תובנות.
רציתי לתאר בפניכם כמה תובנות אליהן הגעתי כמי שמלווה חולה כשלוש שנים. כל הדברים כבר עלו ונאמרו בצורה זו או אחרת על ידי קודמים לי, אבל בכל זאת – אנסה לרכזם ברשימה. · שקרו במצח נחושה, אם מדובר בטובת החולה או בשלוותו ( מה שנקרא על ידי ענתי "זירמו עם החולה"). אם הוא אומר שיש גנבים בבית – עשו עצמכם מגרשים אותם/מזמינים משטרה. אם הוא טוען שהשכנה גונבת ממנו – אמרו שתמיד נראתה לכם משונה.. אם רוצה ללכת הביתה (כשהוא בביתו), אמרו שרק ימתין עד שתעשו פיפי וכו'. מקווה שהכוונה ברורה. זה נורא קשה ומייסר בהתחלה. אני הייתי רק "חצי משקרת", הייתי באה מאוחר יותר לאמא ומנסה "להסביר" את השקר ומבלבלת אותה לגמרי וכו'. אבל מתחשלים ומשתכללים. ככה מונעים ויכוחים מרים וחסרי תכלית, תורמים להרגשתו הטובה של החולה, מונעים ממנו בילבול ומבוכה ועוד. · הומור. השתדלו לראות את המצחיק והמגוחך בסיטואציות השונות. כל חולה אלצהיימר יוצר סביבו - שלא במודע לצערי - אין סוף מצבים מצחיקים. צחקו. אל תרגישו רע מזה שאתם צוחקים. אתם לא "צוחקים עליהם", אתם צוחקים על הסיטואציות . ספרו לבני המשפחה שיצחקו גם הם. זה משחרר קצת את המועקה הנוראה הזו שיושבת לנו בבטן. (ובלי שום קשר – אם יש לכם יכולת להצחיק את החולה עצמו או לספר לו בדיחות/סיפורים משעשעים וכו' – אל תחסכו !! צחוק טוב שווה יותר ממאה כדורים !!). · אפוטרופסות (עניין שענתי נתקלה בו): אל תחכו אף רגע. השיגו אפורופסות ברגע שתוכלו הן על הגוף (לטיפולים רפואיים) והן על הכסף . החלק השני קשה מאוד נפשית – אולי יותר מהחלק הראשון. יש פה משום "ירושה בחיים", כניסה לענייני כספים שלהם הינה כעין הכרזה סופית שהם כבר לא אוטונומיים. אבל אין ברירה. יש סיפורים מזעזעים על מה שאנשים חולים עשו עם הכסף שלהם מתוך בלבול, או אמונה שבני המשפחה מנסים לרושש אותם, או אמון עיוור ומלא באדם חדש שנכנס לחייהם וכו'. התהליך עצמו לוקח כמה חודשים, אז אל תחכו !! (הגעתי לאורך המכתבים של ענתי, אז אעצור כאן.) אני תקווה שסייעתי - ולו במעט – לאלה שעדיין קשה להם "להיות רע". כי זה קשה !!
רציתי לתאר בפניכם כמה תובנות אליהן הגעתי כמי שמלווה חולה כשלוש שנים. כל הדברים כבר עלו ונאמרו בצורה זו או אחרת על ידי קודמים לי, אבל בכל זאת – אנסה לרכזם ברשימה. · שקרו במצח נחושה, אם מדובר בטובת החולה או בשלוותו ( מה שנקרא על ידי ענתי "זירמו עם החולה"). אם הוא אומר שיש גנבים בבית – עשו עצמכם מגרשים אותם/מזמינים משטרה. אם הוא טוען שהשכנה גונבת ממנו – אמרו שתמיד נראתה לכם משונה.. אם רוצה ללכת הביתה (כשהוא בביתו), אמרו שרק ימתין עד שתעשו פיפי וכו'. מקווה שהכוונה ברורה. זה נורא קשה ומייסר בהתחלה. אני הייתי רק "חצי משקרת", הייתי באה מאוחר יותר לאמא ומנסה "להסביר" את השקר ומבלבלת אותה לגמרי וכו'. אבל מתחשלים ומשתכללים. ככה מונעים ויכוחים מרים וחסרי תכלית, תורמים להרגשתו הטובה של החולה, מונעים ממנו בילבול ומבוכה ועוד. · הומור. השתדלו לראות את המצחיק והמגוחך בסיטואציות השונות. כל חולה אלצהיימר יוצר סביבו - שלא במודע לצערי - אין סוף מצבים מצחיקים. צחקו. אל תרגישו רע מזה שאתם צוחקים. אתם לא "צוחקים עליהם", אתם צוחקים על הסיטואציות . ספרו לבני המשפחה שיצחקו גם הם. זה משחרר קצת את המועקה הנוראה הזו שיושבת לנו בבטן. (ובלי שום קשר – אם יש לכם יכולת להצחיק את החולה עצמו או לספר לו בדיחות/סיפורים משעשעים וכו' – אל תחסכו !! צחוק טוב שווה יותר ממאה כדורים !!). · אפוטרופסות (עניין שענתי נתקלה בו): אל תחכו אף רגע. השיגו אפורופסות ברגע שתוכלו הן על הגוף (לטיפולים רפואיים) והן על הכסף . החלק השני קשה מאוד נפשית – אולי יותר מהחלק הראשון. יש פה משום "ירושה בחיים", כניסה לענייני כספים שלהם הינה כעין הכרזה סופית שהם כבר לא אוטונומיים. אבל אין ברירה. יש סיפורים מזעזעים על מה שאנשים חולים עשו עם הכסף שלהם מתוך בלבול, או אמונה שבני המשפחה מנסים לרושש אותם, או אמון עיוור ומלא באדם חדש שנכנס לחייהם וכו'. התהליך עצמו לוקח כמה חודשים, אז אל תחכו !! (הגעתי לאורך המכתבים של ענתי, אז אעצור כאן.) אני תקווה שסייעתי - ולו במעט – לאלה שעדיין קשה להם "להיות רע". כי זה קשה !!