כמו, בדומה ל... בקירוב, קרוב לוודאי

rainbow i

New member
כמו, בדומה ל... בקירוב, קרוב לוודאי

בין יתר מיני אברי-גוף ותפקודי מערכות שהמדע לא יודע לחלוטין כיצד הם פועלים, מה תפקידם ומהם קשרי הגומלין והסנכרון ביניהם - כבר דיברנו קצת על מוח, מערכת החיסון וקצת על המערכת ההורמונלית.
אחד הדברים הכי מאפיינים (מי שמעדיף את המלה "מיוחסים", גם אפשר) פגיעות מחיסונים הוא שלתוצאה נוהגים לקרוא "כמו". לדוגמה: pdd nos. כלומר, לא בדיוק כל הקריטריונים לאוטיזם, אלא "בקירוב", "לא ספציפי".
הפעם חשבתי לכתוב קצת על עוד דוגמה לתופעת nos שכזאת.
האיבר המדובר נקרא שקדים. כן, אלו שנמצאים בבית הבליעה.
מישהו יודע מה תפקידם? לא ממש.
חושבים שהם קשורים למערכת קשרי הלימפה, ולכן למערכת החיסון. אבל איך זה עובד, או מה בדיוק זה עושה - לא ברור.
ולמרות שלא ברור, כבר שנים רבות נהוג לערוף אותם באיזמל - במיוחד לילדים קטנים שסובלים מדלקות גרון חוזרות.
האם הניתוח הנפוץ הזה תורם משהו למערכת החיסון? האם וויתור על השקדים פוגע במערכת החיסון?
מה הרעיון בלהסיר איבר מהגוף כשלא יודעים מהי תכליתו?
ואיך זה קשור לחיסונים?

תסמונת pfapa. זו עוד אחת מתסמונות ה"כמו" - שנחשדת מזה כמה שנים ל-בעצם פגיעה מחיסונים.
זו אחת הדוגמאות הקלאסיות לסוג של "מחלה" שעליה אפשר להגיד שלא נמצא קשר סיבתי...
לתסמונת הזאת יש נוהג נבזי להופיע בדרך כלל אחרי החיסון של גיל שנה וחצי (צהבתA), אם כי יש גם ילדים שהתחילו עם השטות הזאת גם בעקבות חיסוני גיל שנה. והיא עשויה ללוות את הילד - והוריו במשך שנים רבות.
נכון הוא שלחטוף בערך אחת לחודשיים משהו שהוא "כמו" דלקת גרון עם חום גבוה (לפעמים מאוד גבוה), ואפטות בפה - זה לא נזק התפתחותי בלתי הפיך. לפחות לא בצורה ישירה.
אבל כשזה מגיע בתדירות של אחת לשלושה שבועות, ונמשך בכל פעם כשבוע, והחום הגבוה מוביל לפרכוסים - אז כבר אי אפשר להקל בזה ראש.

חוקרים את זה?
כן. בטח שחוקרים. הרי תמיד חוקרים את מה שראוי לחקירה.
האם חוקרים את האפשרות שה"כמו" המסוים הזה הוא תוצאה ישירה של משחקים בכאילו עם מערכת החיסון.
לא ממש. בטח לא באופן ישיר עם איזשהו הקשר עם חיסון.
את זה דווקא קל לחפף.
נגיד חודש אחרי החיסון - שזה כבר "רחוק ממועד החיסון" - לילד יש כאבי גרון, שקדים מוגדלים ודלוקים, חום גבוה וכו'... נותנים לו אנטיביוטיקה והכל כאילו בסדר, אלא שעובר עוד חודש וזה שוב קורה. ושוב, ושוב..
וכבר מזמן שאף רופא לא יכול "לקשור" את זה למתן חיסון.
ובעצם - גם ההורים ברובם לא רואים את הקשר.
אחרי כמה אפיזודות כאלו חלק מהרופאים פשוט ממליצים לערוף את השקדים - וכמובן שיום אחד נגלה מה היה תפקידם של אותם שקדים שלא היה צריך לחתוך אותם. וחלק מהרופאים, שלא אוהבים לחתוך דברים בלי לדעת לאן זה יוביל - ממליצים לנפח את הילדים בסטרואידים. ולחכות בסבלנות עד גיל 10, או 12, או בכלל... ולהתפלל לבורא שיעבור בשלום בכל פעם שעולה החום.

רפרנסים? הורים שנפל להם האסימון, בהשוואה לילדים שלא חוסנו ואין להם pfapa. (גוגל פשוט נותן תוצאות על הקשר בין התסמונת ובין חיסונים).
 
ראינו מה קורה לחוקר שכן קושר תופעה לחיסונים

וייקליפד דיווח על מחלת מעיים חדשה, שבה נוכח גם וירוס החצבת מהחיסון.
העובדה שזה נגע בחיסונים - הביא כליה על תחום המחקר הזה (לפחות לטווח של שנים רבות, למרות שחזורים בספרות ועדויות של מומחים אחרים).

מחקר עם פוטנציאל ביקורתי על חיסונים - זו סוגיה פוליטית.
 

rainbow i

New member
מעניין כמה עוד "סינדרומים", NOS, ותחלואים

שאין להם הסבר, מתיישבים בתוך הקטגוריה הזאת.
מה שמפליא (ולא מפליא) אותי זו הנוחות שבה מכריזים על מצבים מסוימים ש"זה לא מחיסון" כיוון שלא הוכחה צמידות זמנים בין התופעות ובין מתן החיסון - בעוד שיש סוגים של מחלות שבהם האירעות היא במחזוריות כמו ב-pfapa.
הרי ברור שאם האירוע הראשון מתרחש מיד עם קבלת החיסון - אירוע חום גבוה בעקבות חיסון נחשב נפוץ ולא מייחסים לו חשיבות. ואם האירוע הבא מגיע לאחר חודש, אז ברור שאין קשר לחיסון...
נוח, אבל כשרופאי הילדים מתעוררים לכשל הלוגי - הם מן הסתם רואים את הקשר, למרות ריחוק הזמנים...

קשה להיות אם לילד שסובל מ-PFAPA. אף פעם לא לדעת מתי יגיע עוד התקף. מאבק מתמיד עם אירועי חום גבוה. קשיים בהאכלה שעשויים להפוך לפגיעה בהתפתחות - גם בהיבט התזונתי, וגם בהיבטי של התפתחות מיומנויות הלעיסה והבליעה, ועשוי להשליך גם על התפתחות הדיבור - ולכן גם על התקשורת של הילד.
זו אומנם לא פגיעה נוירולוגית ישירה - אבל התוצאות שלה פוגעות בהתפתחות של הילד,
והחשש המתמיד סביב כל אלו בונה סביב הילד צורך בהגנה הורית מתמדת.

נכון שההורים "מקבלים" קצת שקט תעשייתי במתן סטרואידים - אבל זה כמובן לא מחזיר את התפקוד התקין של מה שנפגע.

על עצבונו של וויקפילד כתבתי כאן בעבר. לא הייתי רוצה להיות בנעליו.
אני מאמינה ומקווה שמתחיל להיות איזשהו שינוי במגמה הזאת - אולי סוגיית הטמיפלו היא סנונית ראשונה לכיוון חקר נבון בנושא.
 
למעלה