כמו ים

[hope_29]

כמו ים

נלחמת בכול פעם מחדש בגאות... באותה הצפה איומה של מועקה, כאב, ייאוש ורחמים עצמיים השוטפים את הכול מבפנים. ואז, השפל...(שהוא דוקא חיובי)... נסיגה (אומנם מהירה) של המועקה, הייאוש והרחמים העצמיים וחשיפת החלק החיובי, הנינוח, המאושר והשלם בחלקו ולו באופן רגעי... וחוזר חלילה... גאות ושפל. במהירויות משתנות, בדרגות עומק משתנות. וזה לא נגמר. רוצה כבר שינוי אמיתי אבל בעצם תקועה במקום...באותו מעגל חיים הרסני... ואין לזה סוף. בעצם, רוצה ולא רוצה בסוף. hopeless

 

[my true colors]

מרשה לתת לך חיבוק?

אני לא טובה במילים ככ.. מבחינת האמונה שלי בהם.. מאמינה ברגש ובדממה, אבל כל פעם ככ מזדהה וככ מבינה, השינוי מתחיל תמיד בנו. וכשהסביבה לא מקבלת את אותו שינוי, אנחנו בעצם חושבים שאולי לא כדאי. אבל תמיד כדאי. ואת תמיד נפלאה. מרגישה אותך מעבר למילים, מעבר לעצב, ומאמינה שיהיה טוב. קראי לי אופטימית. קראי לי.. my true colors שלך, שני כמו בהודעה קודמת שלי היכן שהוא.. את כרגע מנסה את הכל, וכמוני, יש קיצוניות, מכל עבר, ובסוף העניין, כשתגיעי לעצמך, תמצאי את המישור. תמצאי אותך. ותדעי. שאת חשובה. יותר מכל לך. ושוב.. שלך, שני.

 

[סהר-תמיכה]

ועם זאת יש חלק קבוע

אותו חלק בך שרואה את הגאות ואת השפל, שעד לכל זה וכואב את כל זה. וזה שהוא מסוגל להתבונן מהצד, לא לשקוע לא בזה ולא בזה, גם אומר משהו...

 

[hope_29]

אבל

בעצם שום דבר אובייקטיבי לא זז... השינוי המועט בא לידי ביטוי (אולי) בהתנהגות אףך מעבר לזה הכל נשאר אותו דבר... ובניגוד לדימוי הים בו חילם שינויים...תוצאה של סחף וזרמים...אצלי המשקעים נותרים. ואולי אני פשוט לא יכולה להיחלץ מהדכאון כי נתונים אובייקטיביים אינם משתנים כבר הרבה זמן... נותרתי בודדה...חפה לחלוטין מחברה... בני זוג... לא עברתי דירה... "לא יצאתי מהארון".... לא מצליחה לפנות מקום (אנרגיות) ללמידה... מתברברת בעבודה... משמינה בטירוף (זו הנחמה והפיצוי...)... מיואשת ומתעבת את גופי והמראה החיצוני שלי... מתעלמת מהוריי... ממשפחתי... מבעיות של אחרים...מרוכזת כל כולי בי.... רוצה רק להסחף עם הגלים... להיעלם בין הגלים... רחוק.

 

[סהר-תמיכה]

כנראה שיש צורך בזה עכשיו

שאת לא זמינה לאחרים, צריכה להשקיע בעצמך. השאלה באמת אם את מרוכזת בעצמך - מה קורה שם. האם יש עבודה בכיוון של החלמה או עיסוק בקטילה עצמית, ביקורת ושיפוט עצמי קשה. מה שברור, שכנראה יש שם משהו שדורש את זה. משהו בתוכך שצריך אותך עכשיו, את כולך ולא יכול להתחלק בתשומת הלב...

 

[hope_29]

סהר

אין ספק.. נראה לי שהעיסוק הפנימי הוא יותר בכיוון של קטילה עצמית, ביקורת ושיפוט עצמי קשה... בדיוק כמו שציינתם. אבל, מה שברור הוא שיש לכך בסיס מוצדק... וזה לא רק בגלל נטייתי לעשות זאת. בכול אופן, כל עוד הנתונים האובייקטיביים לא משתנים, החלמה כלל לא נראית לעין. למרות שאני כן מנסה לעבוד על עצמי על ידי שינוי בדפוסי התנהגות ... חשיבה (מנסה...) ואפילו מפגש שבועי מיותר עם פסיכולוגית...כלום לא ממש עוזר. למעשה, אני תוהה איך אוכל להחזיק כך מעמד...כמה עוד ניתן יהיה "לסחוב" את זה... פוחדת שכלום לא ישתנה (בי ובנתונים האוביקטיביים). לפעמים גם פוחדת מעצמי. Hopeless

 

[חנה גונן]

להופ

אני מאוד שמחה לקרוא שאת בטיפול כי זה משהו שהחלטת לעשות בשביל עצמך ולא בשביל לרצות אחרים כאילו.זה טבעי שתחששי מהמערבולת שאת מרגישה נתונה בה כרגע זה רק מראה שאת אדם שמודע לפנימיות שלו וגם מהעובדה שאת עדין לא יודעת כרגע לאן יוביל אותך מה שהתחלת בו כמו כל דבר חדש.הקיצר אל תדאגי אני אישית גאה בך. שלך חנה גונן

 

[איש ללא תכונות]

היי הופ

לא היית רוצה להיצטרף למפגש שאנו עורכים? תהיה לך הזדמנות אולי ליצור יחסי ידידות עם מספר אנשים ואולי להרגיש קצת יותר טוב. אינך צריכה להיסגר לחלוטין בפני העולם, מה גם שאני מבין מדברייך שיצרת קשר טלפוני בפורום השני שאת כותבת בו. זאת יכולה להיות הזדמנות קצת לצאת מהשגרה ולהכיר בני אדם "חדשים" שהייתה לך איתם אינטראקציה נפשית לאורך תקופה ארוכה יחסית. כך וגם כך,אני מאחל לך כל טוב ואכבד כל החלטה שלך.

 

[hope_29]

איש יקר

החשיפה.... יותר קשה לי אף מהמצב בו אני נתונה. יתרה מזאת, חשיפה בהקשר כזה עלולה להוביל אותי למקומות שמוטב שלא אגיע אליהם. מקומות שכבר עתה אני נלחמת עם עצמי שלא לשוב אליהם ובמילים אחרות ל"עורר את מתים ממקום מרבצם"... (וזה בעצם המחשבות על....). אני מניחה כי המפגש יהיה מוצלח ומקווה כי יהיה פורה ומחזק עבור שאר חברי הפורום. תודה על הזמנתך אך לא אוכל להצטרף. ולא, לא יצרתי קשר טלפוני עם פורום אחר...אלא רק התכתבות באמצעות תיבת דואר של hotmail. אני לא נמצאת במקום בו אני יכולה לחשוף את עצמי בפני אחרים... אני מרגישה כי קשרים חברתיים עליי לפתח בהקשר לנושאים אחרים (לא כאלו הקשורים בתמיכה נפשית והחושפים אותך מעבר לעולם הוירטואלי המגן). למעשה, היה רק אדם אחד עמו דברתי פעמיים בעקבות פורום בנושא אחר ובפורטל אחר וגם זה נסתיים. אשמח לשמוע איך היה המפגש... ההתמודדות מול החשיפה... והאם זה זרם. מי יודע, אולי בעתיד... תודה בכול אופן, hope

 

[nobh]

ק.

את נשמעת כמו סוכנת מוסד או שבכ אני נמצאת במקום בו אני לא יכולה לחשוף את עצמי לא הבנתי בכלל מה שכתבת פעם ראשונה שאני לא מבין אותך כלומר את הדברים עצמם לא הפירושים מה פירוש לא רוצה לחזור לאן שימי פס תגידי ברור לא רוצה לבא וזהו

 

[hope_29]

nobh

ידידי היקר, לא חייבים להיות בוטים... בכול אופן, התכוונתי שאני נמצאת במקום לא טוב מבחינה רגשית/נפשית... כל השתתפות במפגש מעין זה רק תחדד עבורי את תחושת הבדידות שלי לעצמי. תבהיר לי עד כמה אני כנראה בודדה... עד כי אני נפגשת עם אנשים מהעולם הוירטואלי (למרות שחברי הפורום הם באמת אנשים מקסימים ונהדרים!) בעבר הייתי מלאה ורדופת מחשבות אובדניות... אני ממש לא רוצה לחזור לזה. על כן, כיום, אני נזהרת מכול סיטואציה העלולה להוביל אותי לפתח מחשבות בכיוון... מצטערת אם לא הייתי בוטה מספיק כדי "לשים פס ולומר באופן ברור כי אני לא רוצה לבוא".. מצטערת, אך זה לא הסגנון שלי. hope או h.

 

[רחל-נשמה]

הופ-יקרה ממש הפתעת אותי

"כל השתתפות במפגש מעין זה רק תחדד עבורי את תחושת הבדידות שלי לעצמי. תבהיר לי עד כמה אני כנראה בודדה... עד כי אני נפגשת עם אנשים מהעולם הוירטואלי (למרות שחברי הפורום הם באמת אנשים מקסימים ונהדרים!) סליחה??????????????????????????????????????????????????????????? רק אנשים בודדים נפגשים דרך העולם הויטואלי???????. אוי כמה טעויות יסודיות יש לך, אני הכרתי אנשים מהרשת, מהצטים השונים, שהלוואי עלי כל כך הרבה חברים כמו שהם מוקפים. אז את שואלת למה הם בעולם הויטואלי?-כי הם מאמינים כמוני, שהרשת ביסודה הבריא היא הזדמנות נפלאה לתקשר, ולהכיר אנשים ששום נסיבות חיים אחרות אולי לא היו מפגישים בינהם. למשל מישהו ממטולה-ומישהו מבאר שבע או מחו"ל בכלל. יש לך מושג כמה ישראלים שיושבים שנים בניו-יורק צוטטו איתנו קבוע בצט, ובאו לבקר והם בקשרים חבריים טובים מאוד עם חלק מהאנשים ונצרו קשרים בין המשפחות......אז מה רק בודדים חיים בעולם הויטואלי -הצילווווווווווווווו שבוע קסום מרחל-נשמה

 

[רחל-נשמה]

ואת יודעת עוד משהו....

משתמע משהו מעליב ממה שכתבת.....שהאנשים הויטואלים,"הבודדים", בפורום הזה , הם אנשים חריגים לא ראויים להיות חברייך לחיים, בשביל המסך מילא הם שווים, לא מעבר הופ-זה לא ממש מפריע לי אם ככה את חושבת , כי אני חושבת שההפסד כולו שלך, כי את עושה בדיוק מה שהחברה עושה את שוללת אנשים בגלל סטיגמות...מישהו מהעולם הוירטואלי הוא כזה וכזה......רק אל תשכחו לעולם שהמישהו מהעולם הוירטואלי הוא גם את....אז אולי יחשבו עלייך אותו דבר ....ואז בעצם....הרשת מבחינתך מראש פסולה להרחבת מעגל חברייך לחיים. הפסד שלך-חומר למחשבה רחל-נשמה

 

[hope_29]

רחל יקרה

ולכל חברי הפורום לא התכוונתי להעליב/לפגוע במי מחברי הפורום וחבל שדבריי מפורשים באופן זה. אינני שוללת אנשים מ"העולם הוירטואלי" בשל סטיגמות אלו ואחרות...הרי אני אחת מכם. אינני מתכוונת לנסות ולהבהיר את דבריי שוב מאחר ולצערי הפרשנות והמשמעות שהם מקבלים רחוקה מכוונותי ואף מנוגדת להם. וחבל שכך.... בכול אופן אני מתנצלת אם הדברים פגעו במי מכם זו ממש לא היתה הכוונה!! כשלעצמי, בשל חוסר הבנת דבריי... ואולי ההדים הלא חיוביים שהם מעוררים וממש לא תורמים למצבי הנפשי בימים אלו... אני חשה כי מוטב יהיה אם אשוב לעולמי הישן... היו שלום, hope

 

[איש ללא תכונות]

היי הופ

אני מצטער שהפנייה שלי אליך גרמה לך בסופו של דבר עוגמת נפש. לא זו הייתה כוונתי. אני הבנתי וכיבדתי לחלוטין את רצונך שלא להשתתף במפגש ורק נותר לי להצטער שרחל ונוב לא הבינו אותך ופירשו את רצונך ומחשבותייך בצורה שגוייה. אני בטוח שלא הייתה להם כל כוונה רעה. את יודעת שפורום סהר הוא מקום שנועד לכל אדם הרוצה לתמוך ואו לפרוק את כאבו וכמובן שיש לך זכות מלאה להמשיך לכתוב כאן בין אם את תשתתפי או לא במפגש כזה או אחר. את אדם טוב ואינך צריכה להתנצל בפני אף אחד. אין כאן אדם היכול להכריח אותך לעשות משהו בניגוד לרצונך. לך בלעדית יש את זכות הבחירה. מאחל לך כל טוב ומקווה שתרגישי טוב יותר ושנשכח מכל העניין הזה.

 

[hope_29]

איש ללא תכונות

שלחתי לך הודעה לתיבת ה- e:mail שלך... hope

 

[רחל-נשמה]

איש מקבלת את הערתך.

ומתנצלת בפני הופ אם הכאבתי לך , כנראה שפירשתי את דברייך לא נכון, זה כוחן של מילים בלי נימת קול על גבי האינטרנט, להתפרש לפעמים על ידי אנשים כמוני לא לפי כוונת אמירתם. סליחה רחל-נשמה

 

[nobh]

תרגישי טוב

וגם מה זה העולם הישן הדת?

 

[סהר-תמיכה]

אבל זוהי בדיוק החשיבה הדכאונית

שבה אין תקווה, שבה אינך רואה את הערך של עצמך והכל הכל שלילי ורע. נאבקים בזה, כי זה לא נכון כמו שלא נכון לחשוב שהכל נפלא... נאבקים לתקן את דפוסי החשיבה האלו בטיפול, מה שאומר לתת לזה צ´אנס לפרק זמן סביר, נניח כמה חודשים, כדי לראות אם זה מיותר או לא. ואם אצל המטפלת המסוימת הזו זה מיותר - מותר ורצוי להמשיך ולחפש. כי יש אנשים שיודעים את העבודה ויוכלו לעזור לך.

 

[hope_29]

אשרי המאמין....

הייתי אצלה רק 3 פעמים והטיפול עצמו לא התחיל... כל מה שהיה עד כה זה מתן רקע לגבי מי אני, אישיות מצבי בהווה והסטוריה... אני מבינה שזה רקע מתבקש אך מתי עליי לצפות כי "אספקת" הרקע הזו תיפסק וכי יתחיל טיפול של ממש...ואולי זו מהותו של טיפול פסיכולוגי ואני פשוט אינני יודעת זאת? האם לגיטימי להעלות את השאלה (בפניה) לגבי איזה אופי יישא הטיפול? למה לצפות? מה מתוכנן אם בכלל? מהי שיטת הטיפול??