לעבוד ולהתקרב, לזהור ולהדחף, לרגע לא לנוח,בציפייה אבל כאשר השמש עולה. להסתנוור ולהעלם באורה. לא, לא על כוכב אני מדבר אלא על דרכה של נשמה. כאשר,לא משנה מה תאשה, תעלם. אל מול אורה המסנוור של המציאות אצמה. אנולוגיה מענינת שאברה לי בראש בזמן טיול בפארק רעננה
אני מצטער אבל אני לא מסכים עם המסר של השיר. אתה אומר שהשמש בולעת את כל האדם ואוצרת אותם בתוכה (זה מה שהבנתי לפחות). אני מאמין בדיוק ההפך: השמש ,הירח, ושאר הכוכבים הם מעייני אנרגיה אדירים שמאדירים את כוחם של כולנו ולא אנחנו מאדירים אותה.
כמו שאורה של השמש בולע את אורו של כוכב הבוקר כך בני האדם שכאשר כל חייהם מנסים ומנסים להשתפר ולשפר את העולם מסונוורים מהמציאות ברגע האמת המוות כוכב שמופיע בבוקר כאילו כל הלילה עובד קשה כדי לזרוח ולהלות ולנסות לזהור "יותר מהשמש"
