"כמו כן"

[Hurakano]

"כמו כן"

בכל הזדמנות יוצא לי לשמוע את הצירוף הזה בלי דגש ב-כ' של ה-'כן'... לפי מה שלמדתי, בג"ד כפ"ת בראש מילה... אז למה כּמו כן (kmo chen) ולא כּמו כּן (kmo ken) ? מקרה חריג או טעות נפוצה (מאוד) ?

 

[אִיתַי]

חסרון דגש קל בראש מילה

הביטוי "כמו כן" (כ' רפה ב"כן") מצטרף לביטויים נוספים, כגון: "אף על פי כן" (כ' רפה ב"כן"), "אחרי כן" (כנ"ל) ו"לא כלום" (כ' רפה ב"כלום"). מדובר באחת התופעות המעניינות, שלא מקיימות את כללי הדגש הקל, ומקורן במקרא. במקרא נשמט הדגש הקל מאותיות בג"ד כפ"ת, כאשר המילה הקודמת מסתיימת בתנועה או באם קריאה (אף על פי שכלל זה אינו קבוע במקרא). בהחלט אחד המקרים המעניינים והשונים בעברית.

 

[Hurakano]

הבנתי...

תודה רבה !

 

[אִיתַי]

אין על מה ../images/Emo13.gif

 

[ראפ תימני]

לאיתי

הכלל דווקא די קבוע במקרא. במקרא נשמט הדגש הקל מאותיות בג"ד כפ"ת, כאשר המילה הקודמת מסתיימת באחת מאותיות אהו"י. למעט מקרים בהם בין שתי המילים יש טעם מעמיד. מעבר למקרים הללו, יש עוד אי אלו מקרים המגובים בכללים מדויקים.

 

[אִיתַי]

כפי שציינתי ../images/Emo13.gif

היעדר הדגש באותיות בג"ד כפ"ת אינו חל תמיד, וישנם מקרים וחוקים נוספים. תודה לך על ההרחבה בנושא. וכמובן, ברוך הבא לפורום!

 

[ראפ תימני]

אני חדש בפורום

וטוב לדעת שיש עוד אי אלו שהשפה העברית יקרה לליבם, ואינם מתעללים בה בראש חוצות.

 

[or99]

אבל יש יוצא מן הכלל אחד...

"מִי-כָמֹכָה בָּאֵלִם יְהוָה, מִי כָּמֹכָה נֶאְדָּר בַּקֹּדֶשׁ" (שמות טו, יא). לא ידוע למה הכ' השנייה דגושה.

 

[מאייר]

המקף! המקף!

מקף עברי משמש לחבר שתי מילים לכדי "מילה", או יותר נכון ביטוי אחד. ולכן "כמו־כן" (ולא כמו-כן, שזה מקף לועזי/מפריד) היא בעצם כאילו מילה אחת. בתנ"ך ובכתבים עתיקים אחרים משתמשים במקף באופן תכוף יותר, כנראה מכיוון שחוקי הדקדוק בנושא זה היו "עשירים" יותר מכפי שהם היום.

 

[or99]

אין שום סיבה שיהיה דגש...

גם בחלק ללא המקף. אין שם טעם מפסיק. יש מסבירים שישראל בלעו קצת ממי ים סוף והיה להם קשה לדבר...

 

[dorgad]

מקפים

שלום חברים/ות, מנצלת את ההודעה של מאייר בדבר המקף כדי לעשות קצת סדר בנושא מקפים. אז ככה: מבחינת התקינות אין הבדל בין מקף עליון לבין מקף אמצעי, ושניהם טובים לכל המטרות באותה המידה. אבל: לצורך הנוחות, נהוג מקף עליון לשם חיבור (ללא רווחים משני צדיו), ומקף אמצעי (עם רווחים לצדיו) לשם הפרדה. דור

 

[זקנמוךקרח]

דגש נסוג

בילדותי למדתי שזה נקרא דגש-נסוג אם איני טועה, הדגש נסוג אחרי אותיות א ה ו י הוא נסוג גם למילה הקודמת אם היא נגמרת באחת מהאותיות ההן. אם תסתכלו בסידור התפילה, בקבלת שבת, תראה שכתוב "בואי כלה" כאשר ה"כ" רפה (אינה דגושה). בגלל שהדגש נסוג ל"י" שהיא האות האחרונה במילה "בואי".