כמו מכת ברק

[דנה אז]

כמו מכת ברק

כבר חשבתי שלמדתי לחיות עם השגרה, שכאשר אני בעבודה, או בסידורים... יש פחות רגעי משבר, לכן מעדיפה את השגרה על החופש.
אבל לפעמים זה תופס אותי, משהו ברמת החושים, ריח, צליל, משהו שאני שומעת או רואה - לא תמיד ברור לי מה, זה מכה בי כמו ברק, מועך את הלב וכואב. הצורך שוב לחבק אותו, להחזיק אותו, להריח אותו...
כמה דקות שאני משותקת, רואה את דמותו למולי, והדמעות מציפות את עיניי...

 

[באדי תות]

דנה יקרה

התופעה מוכרת, שאת בעשייה ובמירוץ היומיומי
ואז שיש רגע של חופש שבת או רגיעה זה עולה
תלמדי להיות גם בחופש רגעי שקט ולהתחבר
לדברים הקטנים שעושים לך קצת נחת וטוב בהווה
שבת רגועה ושלווה
באדי

 

[דנה אז]

תודה יקירה

אבל הפעם כוונתי דווקא למשהו שקורה גם בחיי היום יום, באמת משהו בתחושה שמשפיע עלי, והתחושה שחסרה לי.
לא יודעת אם זה מאפיין את העובדה שבני היה תינוק, או שגם הורים לילדים בוגרים חשים את זה.
ואם זו באותו אופן או אחרת, תחושת הגעגוע בכאב פיזי.