כמו "סקר"

[אריק בד חביב]

כמו "סקר"

איך אתם/ן נוהגות/ים במקרים כאלה:

בן/ת זוגך לא רוצה להמשיך לטפל באביה/אמה הזקנים. אחיה/אחיותיה מלכתחילה לא בדיוק התנדבו. - האם תמשיכו את הטיפול בהורים הזקנים? איך תגיבו כשהצוואה שאיננה מחלקת את הירושה "שווה בשווה" או שהיא נמסרת לאח/אחות שלא טרחו למען ההורים?

לבת/בן זוגך יש אח/אחות שנפלו במערכות ישראל. הוא/היא לא מוכן ללכת לאזכרה השנתית. האם תלכו במקומו/ה? תקחו/לא תקחו את הילדים?

משפחת בן/בת זוגך ניצולת שואה. מה תעשו/י בימים אלה? האם תשתפו את צאצאיכם [ לפעמים הם כבר דור רביעי ]? האם תהגרו לברלין, למרות ההיסטוריה?

 

[סיגלית 2014]

שאלות לא פשוטות

אנסה לענות:
1. תלוי למה אתה מתכוון במילה "לטפל". אם בן זוגי היה מגיע למצב שהוא לא רוצה להמשיך לטפל באימו, הייתי מדברת איתו ומנסה להניע אותו. אבל אני אישית לא הייתי "מטפלת" בה. כבר הייתי בסרט הזה והסוף לא היה טוב.
אם בסיטואציה המתוארת בן/ בת הזוג לא מעוניינים להמשיך לטפל בהורה וכל שאר האחים גם לא רוצים, זו בעיה שאי אפשר לעבור לסדר היום . אי אפשר "לזרוק" הורה, ולדעתי בלי שום קשר לצוואה!!
יש למצוא פתרון שמתאים עד כמה שאפשר לנוגעים בדבר. צריך לנסות ולהעיר (לתת כאפות! ) לאחים האחרים.

2. האם הסירוב נובע מפגישה עם חבר'ה מהמשפחה שהיחסים ביניהם לא טובים או אולי מהקושי בהתמודדות עם הכאב?
אני חושבת שהייתי הולכת במקומו. הייתי מסבירה לילדים ושואלת האם הם רוצים להצטרף.

3. על שאלה כזו קשה לי לענות.
אם המשפחה הולכת לאזכרות מיוחדות, הייתי מצטרפת. בנוגע לשיתוף צאצאים, זה מאד תלוי באילו גילאים. אני יודעת שמאד הייתי רוצה לשמוע את הסיפור, אם הם מסוגלים לספר.
אני לא מתלהבת מברלין, בלי שום קשר. אצלי יש משהו נגד השפה. גרמנית לא נשמעת לי טוב ובעיני זו שפה דוחה. צר לי.