כמו שהלן הציעה, מצאתי הודעה שכתבתי

[מיכל בר]

כמו שהלן הציעה, מצאתי הודעה שכתבתי

באחד מלילות נובמבר 99´. ולגביה, הספציפית הזו, אני מרגישה אותו דבר. זה חוזר וחוזר ולא מרפה. קראתי גם הודעות אחרות, שלגביהן אני מרגישה שינוי מהותי, כמו לגבי רגשות אשם.

 

[מיכל בר]

תיקון: לא מרגישה בדיוק אותו דבר..

המראות האלה חוזרים אבל עם הפסקות גדולות יותר. לא כל לילה כמו שכתבתי בהודעה ההיא. אז, בנובמבר 99 זה חזר לילה לילה. אז זה שיפור בעצם, נכון?

 

[noor נור]

העיניים האלה בתוך הרזון הזה....

לפני שבוע הגיעה אלי חברה שזכתה לראות את אחי בחודש האחרון לחייו, ופה ראתה תמונה שיובת לה על המדף, מימיו "היותר טובים". היא לא זיהתה, לא האמינה, בלעה את המילים. ידעתי את שהרגישה ולא אמרה עד היום... תמונות כל כך מוכרות העלת שם, כל כך טריות, ועם כל זה, לי- עושות כל כך טוב. מתגעגעת לעזור לו לקום, להגיש לו את הסיגריות, לקפוץ לכל פיפס...חבל...

 

[הלן...אמא של אמיר]

מיכל יקרה, כל כך מצמרר התיאור שלך

את הרגעים האלה עם יורי שלך. רק את יכולה לומר אם חל שינוי במקום שאת נמצאת בו. האם זכרונות של יורי הבריא, הבחור היפה, שכותב נפלא לא תופסים אצלך יותר מקום היום מאשר התמונות הקשות האלה? שולחת לך

 

[מיכל בר]

הלן יקרה, בוקר טוב ו ../images/Emo51.gif

גדולה לך. ואני, לא בסדר שלא כתבתי על זה, כי עד שלא העלית את זה לא חשבתי על זה. וזה בעצם ההבדל המהותי והגדול. אז, לא יכולתי לזכור את יורם הבריא. הייתי צריכה להתאמץ כדי לזכור שהלך, שהתרוצץ, שנראה אחרת. אז, השתלטו עלי המראות האלה של החודש האחרון. ואני זוכרת שפחדתי כל כך שרק התמונות האלה ישארו בזכרון. וכבר זמן די רב שאני חושבת על יורם, ורואה את הבריא, את זה שמתקשר ובא והולך וצוחק. רק מוזר שיש איזו חלוקה של יום ולילה. ביום הוא בריא, בלילה עדיין מופיע החולה. אבל כן.. זה בהחלט שינוי ואני שולחת לך מיליון תודות על ההארה הזאת, שאני מודעת אליה הרבה יותר.

 

[benni (mac)]

מיק , כתבת למיטב זכרוני

"הלוואי והייתי כותה לכתוב כמוך..."(לבובי אם איני טועה),מיק,שוב, כמו אותו לילה לבן שלך ,תאורייך כה חיים ,עד שאפשר ממש לחוש במוות.אני קראתי ומוחי הפליג למחוזות של עצב.כבר כתבתי שאיני יכול לחבק,אולי הגיע הזמן- שולח לך חיבוק.וענין היום והלילה-לי ברור.

 

[benni (mac)]

סליחה על הטעויות

"הלוואי והייתי יכולה..." או משהו כזה(אווירת הכוונה- ולא ציטוט)

 

[מיכל בר]

בני יקר...

תודה על הכל ובעיקר על ההבנה. ידעתי שכאן אפשר לכתוב דברים שיובנו. לא בכל מקום אפשר בכלל לדבר על זה. ועל החיבוק שלך, קבל ממני בחזרה..

 

[הלן...אמא של אמיר]

../images/Emo9.gif מיכל, היום והלילה, זו הפרדה

כל כך מוכרת. ביום הוא יפה, מלא נעורים, נמרץ, פעלתן כזה שיש הרגשת גאוה כלפיו, ואילו הלילות מביאים את הכאב, את הגעגועים ואת הכמיהה אליו. את רואה, כל הרגשות לפי צבעי הקשת. אין פלא שבלילה מתגבים אלינו מחשבות נוגות, הרי הלילה הוא שחור [ למרות שיש לילות לבנים

]. אוהבת אותך הלן.

 

[איילת ב.]

יקרה אחת... לקרוא את הדברים

האלה ולבכות... בלתי נמנע. מחבקת אותך על העוז להעלות את ההודעה הישנה הזו. את יודעת כמה שאני איתך בכל מילה, בכל תחושה וכמה שמזכיר גם לי. כל התמונות הקשות שצפות, הפחדים ממחשבות של לילה, של חושך, הפחד להתמודד איתן - הכל מוכר מקרוב. ומכירה גם כל כך טוב את ההינעלות הזו על מחשבות אחרות שמגרשות את הסיוטים, כי עושה את זה גם כל הזמן, בעל כרחי. ואף שאצלי עבר פחות זמן, גם אני מרגישה שיש מעין הפוגות שכאלה, שהתמונות הקשות פחות ´תוקפות´. אולי פשוט למדתי להבריח אותן טוב יותר, מי יודע... חיבוק גדול, מיקי

 

[מיכל בר]

תודה, איילת חמודה

והרי לא עלה בדעתך שלא חשבתי עליך, ועל עוד כמה, שנושאים איתם את התמונות האלה, כל אחד והמצלמה שלו.. תודה, יקרה, ומקווה שיום אחד נוכל להן, לתמונות האלה.