כמלחמה בדכאון פתחתי גם בלוג

[ואני הוא הילד הזה]

כמלחמה בדכאון פתחתי גם בלוג

סיפור של סיפור חיים

מבקש ברשותכם לפרסם את הבלוג שפתחתי היום.

אם תכנסו אל נא אל תחפשו בו איכויות ספרותיות יוצאות דופן, או שפה מורכבת ומיוחדת.
לא זו כוונתו.
גם לא עצות טובות ומועילות בהכרח למלחמה בדכאון ובשאר רעות חולות. ניסיתי הכל עד כה, חוץ מלזעוק את כאבי.

אתחיל לפרסם בקטעים את חייו של ילד מוכה. והילד הזה הוא אני.

מקווה לא להוסיף חלילה כאב על כאבכם, אלא לחלוק כאב משותף.

הנה הלינק ותודה על ההקשבה

http://www.tapuz.co.il/blog/net/userblog.aspx?foldername=akeda

 

[ואני הוא הילד הזה]

סליחה - הנה הקישור הנכון לבלוג:

http://blog.tapuz.co.il/akeda

 

[קליופיה]

כתבת מקסים

מצפה להמשך.
אהבתי את מה שכתבת - תודה !

 

[ואני הוא הילד הזה]

וכבר יש רשימה שנייה מלפני שעה

תודה לך קליופיה.

 

[Lady Stark]

אתה מוזמן

לשים פה לינק לכל פוסט חדש.

 

[ואני הוא הילד הזה]

תודה לך. הנה הלינק בהודעה

http://www.tapuz.co.il/blog/net/ViewEntry.aspx?EntryId=2501312

 

[Lady Stark]

וואו

טקסט מעולה, נוקב, מכאיב ומדויק. התובנות שלך מדהימות בעיני.
וזה כל כך נכון - בתור ילדים שעוברים התעללות אנחנו רק רוצים לשרוד. אין לנו דרך לקלוט בכלל כמה היינו חזקים כילדים. כמה ספגנו, ללא יכולת אמיתית לעמוד על שלנו, דווקא מהאנשים שאמורים לגונן עלינו.
היום, כשהחיים פחות מאיימים באופן אובייקטיבי, הקריסה מגיעה.
אני ממש מודה לך על מה שכתבת.
ומצטערת על הסבל.

 

[ואני הוא הילד הזה]

והנה הלינק לרשימה החדשה מעכשיו

ותודה על מילותייך המעודדות הטובות והתומכות!

http://www.tapuz.co.il/blog/net/ViewEntry.aspx?EntryId=2501966

 

[Lady Stark]

שוב

ריגשת אותי מאוד.
אין לי ספק שאתה לא קורצת מאותו חומר ממנו קורצו הוריך.
אתה משהו אחר.

 

[ואני הוא הילד הזה]

 

[עתיד ורוד2]

קראתי את כל הפוסטים שלך

אין ספק שהנושא קשה ומזעזע אותי אבל כל כך חשוב.

רק שאלה אחת ברשותך, באחד מהפוסטים כתבת שלמרות הילדות הקשה עזרת להורייך וטיפלת בהם בעת בגרותם. רציתי לשאול מאיפה שאבת את כוחות הנפש (ולמה) לעשות את זה אחרי שהם התייחסו אלייך ככה בילדותך.

 

[kasharel85]

שאלה טיפשית

בתור ילדה מוכה אני יכולה להעיד שילדים אוהבים את ההורים שלהם בצורה עיוורת ואני בטוחה שמראה של קשיש שביר ועייף לא מהווה טריגר אלה חמלה הוא כבר לא ילד וגם אני כבר לא ילדה אבל סלחתי לאמא שלי על שהיכתה אותי כי הבנתי אותה ככה חינכו אותה וזה מה שהיא ידעה על חינוך ילדים למרות שמגיל 12 עד גיל 27 כל פעם שאני נזכרת בזה אני מנסה להתאבד כי זה משאיר צלקת בנפש ואם אני אצטרך לטפל בהורים שלי כשיתבגרו אני יטפל בהם ללא צל של ספק כי הם ההורים שלי ואני אוהבת אותם מאוד למרות שאני כועסת על העבר אני לא סיפרתי לאף אחד על שמכים אותי בבית כי האיום הגדול של אמא היה לכי תחפשי לך משפחה אחרת ותמיד פחדתי שאם אני יספר יפרידו ביננו למרות שסבלתי ממנה אהבתי אותה אהבה עיוורת כי היא אמא שלי ושום אמא מחליפה שבעולם לא יכולה לתת אהבה כמו שאמא אמיתית יכולה לתת ותמיד שאלתי את עצמי למה היא מרביצה לי לא עשיתי כלום ושאלתי אותה כל הזמן למה את מרביצה לי והיא הייתה אומרת כי רע לי ומגיע לך עד היום אני רוצה לכתוב ספר על חיי ואני לא מסוגלת כי אני יודעת שהיא תירצה לקרוא את הספר וכל פעם שאני רוצה או מנסה להתחיל משפט אני לא מצליחה לכתוב משהו ולהזניח את ההתעללות שעברתי בבית ואני לא רוצה שהיא תדע שאני כותבת עליה דברים כאלה אז אני פשוט מוותרת שילכו לעזעזל 1000 ספרים שבעולם לעולם לא אפגע בכבוד של אמא שלי ולא אגרום לה צער גם ככה היו לה חיים קשים

 

[מחבקת עצים סדרתית]

kasharel היא רק שאלה

עצוב לשמוע שגם את חווית ילדות כזאת, אבל אנשים שלא היו במצב כזה, לעולם לא יצליחו להבין את דרך החשיבה ולכן הם מתעניינים ושואלים.
זו אולי שאלה "טיפשית" בעיניך כי את יודעת את התשובה, אבל זו שאלה חשובה ואני גם מעוניינת להבין מאיפה הכוחות הנפשיים לעבור את כל זה.

משהו בך מרגיש לי קצת נוקשה היום, הכל בסדר?

 

[kasharel85]

היא רק שאלה ואני רק עניתי

גם היום לא אכלתי כלום ובעבודה השיקומית איימו עלי שיוציאו אותי מהעבודה כי אני עושה עבודה לא טובה לא משנה מה נותנים לןי אני עושה את כל המאמצים למרות כל הקשיים שלי וכל מה שאני עושה אומרים לי זה לא טוב ומעבירים אותי לעשות משהו אחר קשה יותר וככה כל היום מ8 עד 1 ועשו לי שיחה שאם אני ימשיך ככה יעיפו אותי החיים יפים היה לי יום נפלא יכולתי להדרס למות להפצע אבל אני בריאה ושלמה תודה לאל פשוט היא שאלה אותו שאלה כואבת והייתי חייבת לענות לה מה מרגיש ילד מוכה

 

[מחבקת עצים סדרתית]

זה יפה שאת מצליחה להישאר כל כך אופטימית למרות כל הקשיים. אני מאמינה שבסוף תמצאי משהו שתצליחי בו, אל תוותרי ואל תתני להם לוותר עליך!

 

[kasharel85]

ובנוסף

היתה לנו בבית התעללות פיזית נפשית מינית ובנוסף לכל חיינו בעוני מצב כזה שחצי חודש אין מה לאכול ומתביישים לומר וגם בבית ספר נידו אותי היכו אותי כמעט כל יום לינץ' סתירות היו גוזרים לי את השיער זורקים עלי אבנים ומקללים אותי והאיתי חרה בלימודים וכל שנה רצו להשאיר אותי כיתה ואיך שהו אמא שלי הצליחה לשכנע אותם ששנה הבאה אני ילמד יותר וברור שרמת האלימות גברה כי היא חשבה שככה אני אני יצליח יותר בלימודים עד היום אני חיה בעוני אפילו שכבר התחתנתי גם אני וגם בעלי חולי נפש וחיים מקצבת נכות ואני מפחדת להכנס להריון תודה לאל שאני עקרה איזה אמא אני יכולה להיות איזה חיים אני יכולה לתת ליצור חסר ישע עוני אלימות אמא שמתאשפזת מדי פעם וגם איזה הריון יהיה לי הרי ברור שבהריון ההורמונים משתוללים ואם אני ינסה להתאבד שוב אז העובר ימות ואז אני גם אהיה רוצחת בנוסף לכל ותמיד הוא יהיה הבן של החולי נפש ויכול להיות שגם הוא יעבור חרם והתעללות והגלגל יחזור על עצמו כמו שקרה לי

 

[עתיד ורוד2]

למרות שאת חושבת שהשאלה שלי טפשית...

גם אני גדלתי בבית לא פשוט, אמנם לא היתה שם אלימות פיזית אבל אלימות מילולית והתנהגות אלימה בכלל היו והרבה.

לאחר שהבנתי שהרבה ממה שקורה לי היום זה בגלל מעשיה של אימי בעבר החלטתי לנתק איתה קשר לחלוטין. ההחלטה כמובן לא פשוטה אבל מצידי היא הכרחית.

וכן, ברור לי שגם כשהיא תצטרך אותי לא אוכל לסלוח לה ולעזור לה כי אני פשוט לא יכולה להסתכל עליה מרוב כעס ותסכול.

אגב, בזמנו הפסיכיאטרית שלי תמכה מאד בהחלטה שלי לנתק כל קשר עם אימי.

אז כנראה שאנחנו אנשים שונים ודעותינו שונות וכנראה דרכי הטיפול בעצמנו גם שונים.

 

[Lady Stark]

דרוש הרבה אומץ

כדי לנתק קשר. ולפעמים גם דרוש אומץ כדי להישאר בקשר.
ממש קשה להתמודד עם הורים אחרי ילדות קשה והרבה מנסים לתקן את היחסים, אפילו כשלצד הפוגע כביכול לא מגיע.
אגב, לא בטוח שאת יכולה לצפות היום איך תרגישי כשאמך תהיה זקנה. יכול להיות שתופתעי.

 

[ואני הוא הילד הזה]

יתכן שזה "למרות" יתכן שזה "בגלל".

הילד המוכה, ועל כך גם אכתוב עוד בעתיד, חש רגשות אשם נוראים.
ובעצם כל חיי, כל חיי בהקשר הזה, יש לי צורך לתקן!
כן, זה נשמע מוזר. אני? לתקן? את מה שמעולם לא קילקלתי? את מה שקילקלו בי אחרים?

מסתבר שמבחינה נפשית זה קורה.

ובלי קשר לזה אני גאה בעצמי, אם יש לי פעמים שאני יכול בכלל לדבר בשבח עצמי, על שהצלחתי לעשות את ההפרדה הזו.

כשהם היו חולים וזקנים הם היו זקוקים לי. ועשיתי את מה שתפסתי כחובתי ומכל הלב, גם אם לב שבור היה זה.

תודה לך על דברייך.

 

[עתיד ורוד2]

אני מסירה בפנייך את הכובע