כמעט בן 3

[bb1108]

כמעט בן 3

שלום, יש לי כמה שאלות ואשמח לקבל עליהן תשובות: בעלי עובד מהבית ואני מסיימת לעבוד בשלוש, בני בן יחיד ולכן מקבל את הוריו במשרה מלאה. הוא דורש (ומקבל)ששנינו ניקח אותו לגן בבוקר, אחה"צ לרוב אני אוספת אותו לבדי. אני חוששת שלזמן שלנו איתנו יש גם השפעה שלילית. הוא מעולם לא הושאר לבד תמיד עם אחד מאיתנו(פרט לגן כמובן, אליו נכנס לראשונה השנה, בגיל שנתיים) הוא מעדיף להיות בבית ולא בחוץ, אינו אדיב (בלשון המעטה) כלפי ילדים שאינו מכיר. ובכלל לא חברותי כלפי מי שאינו מכיר. בגינה, אליה צריך שכנע אותו ללכת, הוא לא משחק עם ילדים אחרים שאינו מכיר מהגן, ואינו רוצה שיתקרבו אליו. איך מלמדים ילד לאהוב ילדים אחרים?? איך מלמדים אותו לרצות בחברתם של אחרים? יכולת להיות שהוא צעיר ואני סתם חרדה בגלל היסטוריה שבעלי ואני סוחבים מילדות (ועד היום לצערי) אשמח לעצות תודה אני...

 

[עינת גבע]

לכל מטבע יש שני צדדים...

לכל מטבע יש שני צדדים. ואני שואלת מה לדעתך הטוב ומה השלילי בכך שאתם נמצאים עם בנך זמן רב? עינת

 

[bb1108]

שאלת ותקבלי תשובה, אבל מאוד מורכבת....

הבן שלי נולד אחרי שנתיים וחצי של טיפולים. כל מה שרציתי זה ילד. כשזה כבר קרה, לא היה מאושר ממני. בעלי ואני 15 שנה יחד. מסיום התיכון ועד היום, עברנו לא מעט, ומהרגע שהילד נולד היה לא קל. לא קל כי שנינו חושבים כל כך שונה בכל הקשור לגידול ולחינוך שלו. בעלי מאמין שכל מה שהילד רוצה הוא צריך לקבל. הכל! הוא טוטאלי אליו ברמות מקסימות אך גם מוגזמות לטעמי. לדעתו כל עוד לא מדובר במשהו מסכן חיים לא צריך להגיד לו לא. בשלב מסוים, עייפתי מריבים וויכוחים, והחלטתי שאיש איש באמונותו ודעתו. יצא מצב, שאני "הרעה" בבית, כי אני זאת שאומרת לא וכועסת מדי פעם ומציבה גבולות ובעלי.... דיסנילנד. אם את חשה בנימה של מרמור, אז את לא טועה. אני כועסת עליו שנוצר מצב כזה כי הבן שלי באופן מובהק מעדיף את אבא שלו ולא אותי. מיותר לציין כמה אני שוברה מזה... אבל אני באמת לא חשובה כאן, אני רק רוצה שיהיה לילד שלי טוב. מה אני חושבת על הזמן שלנו? אני חושבת שיצא כך שבעלי ואני לא אנשים עתירי חברים וכנראה חסרה לו האינטרקציה שלנו עם העולם על מנת ללמוד ממנה. אנחנו מאוד מודעים לזה ולכן מנסים להיות כמה שיותר עם המשפחות ועם האחיינים שלנו שחלקם בני גילו, וכמובן מדי פעם מפגשים עם ילדי הגן. יכול להיות שזאת עיקר הבעיה, אנחנו. ומה הוא רואה. אבל לא רק, אני יודעת שלאהוב ילד ולתת לא חיזוקים זה הכי חשוב, השאלה אם יש גבול ואיפה הוא עובר.

 

[עינת גבע]

יחסים האתגר- פינוק ועצמאות ומה שביניהם

שלום רב, טבעם של החיים להיות מורכבים. בסופו של יום החיים הם מה שאנחנו עושים מהם. הדרך בה אנחנו בוחרים להתיחס אליהם. אני מעריכה את השיתוף הפתוח שלך. הכנסת אותי לעולמך, ובכך אפשרת לי לכוון את תשובותיי. הארת ביניים: דברייך הם תעודת הזהות החברתית לך עולה מהם שאת אדם פתוח, בעל יכולת לשתף ברמה אינטימית, מודעת לעצמך ולצרכים של הסובבים אותך. החיים בשניים מטבע הדברים מזמנים חילוקי דעות הדבר מקבל משנה תוקף כאשר נולד ילד(ובמקרה שלכם ילד שחיכתם לו זמן רב). שניכם רוצים לעשות את המירב והמיטב. המיטב הוא סובייקטיבי ותלוי חינוך, ערכים מבית אבא, אמונות ועוד. אחת הדרכים לנסות ולגבש עמדה הורית משותפת ( למען הילד היקר לשניכם) היא להצטרף לקבוצת הורים לומדת. בה לומדים על התפתחות הילד, על צרכי הילד ועל תפקיד ההורה . הורות היא משימת חיים מורכבת, מאתגרת, נפלאה וקשה. תמימות דעים בנוגע לחלק מדרכי החינוך והאווירה אותה אתם רוצים לבסס בבית חיונית להתפתחות בריאה של בנכם. אציין על קצה המזלג מה ילד צריך במישור הפסיכולוגי על מנת להתפתח: ילד זקוק לחום לבטחון, להגנה, להרגיש אהוב (את זה אתם נותנים לו בשפע) ילד זקוק גם להרגיש שמקשיבים לו, שמבינים אותו, שהוא חשוב( גם את זה אתם מרעיפים עליו) ילד זקוק להרגיש גם שהוא בעל ערך- שווה, משמעותי, מועיל ותורם- נחוץ. ילד צריך להרגיש שהוא יכול, שסומכים עליו, שמאמינים ביכולותיו . נתינה ללא גבולות פוגמת בהרגשת היכולת של הילד. ובתחושת הערך שלו. אחד התפקידים שלנו הוא להכשיר את הילד לחיים האמיתיים. בחיים ילדים נדרשים להתאים את עצמם למציאות,להשתלב, להתחשב, לדחות סיפוקים, לגלות עניין באחרים ולשתף פעולה. אלה ערכים שעלינו להדגים להם, ולתווך להם במעבדת היחסים - בבית. הבית הוא מגרש האימונים לחיים החברתיים והרגשיים. תפקיד ההורה לאמן את הילד כדי שייצא לעולם עם תחושת מסוגלות. ולכן, יש להתאים את הנתינה לגיל הילד, להתעדכן בגילו המתקדם , ולאפשר לו לעשות את מה שהוא יכול בעצמו. עד כאן לבוקר זה, מקווה שעוררתי סקרנותך לרתום את אישך ולהצטרף לקבוצת הורים לומדת , לחשוב ולפתח את החזון המשותף שלכם בהורות.ממנו תגזרו את שיטות החינוך המתאימות. זו הדרך ללוות את בנכם האהוב בבטחה להיות בוגר המאמין בכוחות עצמו, ולא תלוי בכחות של הוריו ( שלא תמיד יהיו שם להגן עליו) בברכה, עינת גבע. .